אוסלו מת, מה הלאה? הנה רעיונות שמתנחלים ופעילי שלום מגלגלים ביניהם

מלבד כמה חסידי אוסלו אדוקים, לכולם ברור שההסכם שייך להיסטוריה • בשקט בשקט, הצדדים מסכימים על עוד כמה נקודות יסוד בסכסוך, ויש גם מודלים עתידיים מפתיעים, שקונים שביתה בלב שני הצדדים • גרשון בסקין בסקירה מרתקת
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

אוסלו מת. נראה שזה העניין היחיד שיש עליו קונצנזוס, לא רק בקרב הישראלים, אלא גם בקרב הפלסטינים. זה מה ששמעתי מלמעלה מ-100 הישראלים והפלסטינים מכל הקשתות הפוליטיות בשני הצדדים בהתייעצויות שקיימתי איתם בשלושת השבועות האחרונים על עתיד יחסי ישראל-פלסטין.

נוסף על אלה, רוב הנציגים הדיפלומטיים המייצגים בישראל וברשות הפלסטינית את רוב מדינות העולם מודים אף הם, בשקט, כי אוסלו אכן מת. נדמה שחסידי אוסלו היחידים הדבקים במצג השווא של מיתוס הסכמי אוסלו ותהליך השלום הם בעלי האינטרסים, הפוליטיים והכלכליים.

רוב הישראלים והפלסטינים גם מודים שמנהיגיהם – נתניהו ועבאס – אינם מסוגלים להגיע להסכם שלום או אף לנהל משא ומתן. הרוב המוחלט של הפלסטינים רוצים שעבאס יסתלק ושייערכו בחירות דמוקרטיות חדשות. אך אין פלסטיני היודע כיצד לשים קץ למחלוקת ההרסנית בין פת״ח ולבין חמאס ולהביא לאיחוד בבית הפוליטי הפלסטיני.

לפלסטינים גם חסר מנהיג מועדף ומקובל להחלפת עבאס אחרי הסתלקותו. הישראלים יודעים כי נתניהו לא יביא שלום עם הפלסטינים, וגם שדבר זה נכון באשר לכל מנהיג חלופי כעת בישראל.

עבור הישראלים, כבר שנים רבות, הסוגייה הפלסטינית נעדרת מהאג'נדה הציבורית. עבור הפלסטינים סוגיית השלום וסיום הכיבוש מעולם לא נראתה רחוקה יותר ממציאות חייהם היום-יומית, בייחוד כעת כאשר פעמי סיפוח מתקרבים מעבר לפינה.


בשיחותיי בשלושת השבועות האחרונים הוצגו לפניי שמונה מודלים מפורטים של פדרציות וקונפדרציות ישראליות-פלסטיניות, ועוד מודל מפורט אחד בשלבי התהוות וגיבוש. מעניין כי לכל המודלים יש תומכים בשני הצדדים וגם מאלה המציגים את עצמם כימין וכשמאל, כולל מתנחלים ואוהדי מחנה השלום.

כל המודלים פותחו בידי ישראלים ופלסטינים, מהם בידי ישראלים ופלסטינים ביחד ואחרים בידי ישראלים ופלסטינים לחוד. כולם שותפים להכרה כי פרדיגמת ההפרדה של אוסלו ("הם שם ואנחנו כאן, וגדרות וחומות בינינו") כבר אינה בת תוקף. כל המודלים שהוצגו לי מכירים בחשיבות של שלמות הארץ שבין הים לנהר – בעיני שני העמים.

מקצת המודלים מדגישים את הערך החשוב של הגדרה לאומית-אתנית-דתית עצמית, ואחרים ממעיטים בערך זה. אלו הממעיטים בחשיבות הזהות האתנית-לאומית-דתית של המדינה הציגו זהות על-לאומית (supra-national) אשר עשויה להתפתח בעתיד.

אחדים מהמודלים אינם מקנים חשיבות לסוגיית הביטחון האישי מתוך סברה (נאיבית לדעתי) שהיא תתייתר היות שמימוש החזון שלהם יביא לשלום אמת בין ישראל לבין הפלסטינים ואף מעבר לזה לכלל האזור.

בכמה מודלים עקרון השוויון לכל מי שחי בשטח שבין הים לנהר ניצב במרכז כאלמנט החשוב ביותר בהבטחת קיומו של שלום אמת. כל המודלים מנסים להבטיח זכות תנועה חופשית, ככל האפשר, ככל הנראה כתגובה למגבלות הרבות הקיימות היום, במיוחד עבור פלסטינים, אף שגם לישראלים יש כמה מגבלות על תנועתם החופשית.

בכל המודלים מובעת שאיפה שבעתיד תתאפשר תנועה חופשית בכל הארץ לכל תושביה. מודלים אחדים מנסים למחוק גבולות, ואילו אחרים עומדים על ההכרח שבהתוויית גבולות ברורים. יש מודלים המנסים להגדיר מכסות ומגבלות על גודלה של אחת הקהילות (יהודית או פלסטינית) אשר תחיה ביחד עם הקהילה האחרת, אולם כל המודלים מקבלים את העיקרון שבתוך כל מדינה, מחוז, נפה, וכד׳ יוכל לחיות מיעוט של הקהילה השנייה.

כמה מהמודלים הפדרליים רואים את מדינת העל בעלת זהות מובהקת של אחד הצדדים – ישראלית או פלסטינית – עד כדי שמירה על השם ישראל או פלסטין.


כל תומכי מודל זה או אחר סבורים כי המודל שלהם נותן מענה לצרכים הבסיסיים החשובים של שני העמים. ישנם אלו הסבורים כי מודל קונפדרטיבי עדיף מכיוון שהוא שומר על פרדיגמת שתי המדינות, אשר בעצם קיימת מאז 1937, כזה שיאפשר לבני שני העמים לחיות היכן שהם רוצים במגבלת מכסות ובהתבסס על הבדלת מעמד של תושב ממעמד של אזרח. במודל כזה ניתן יהיה לכולם להצביע בבחירות הלאומיות במדינה שבה הם אזרחים גם אם הם חיים במדינה השנייה.

רבים מתומכי הקונפדרציה דיברו על הצורך לשמור בכל אחת מהמדינות על רוב ברור של זהות אחת באמצעות מכסות על הגירה, אך בה בעת לשמור על העיקרון של זכות השיבה לפליטים פלסטינים ועל המשך קיום חוק השבות עבור יהודים.

תומכי המודל של פדרציה הדגישו את ההכרח שתהיה חוקה אשר תבטיח שוויון מלא לכול אך תאפשר לשמור על זהויות נבדלות בתוך חוקי המדינות-מחוזות-נפות-וכד׳ של הפדרציה על כל חלקיה. כל המודלים מנסים להתמודד עם ארבעת האלמנטים של הסכסוך: שוויון (או חוסר שוויון), זהות, טריטוריה, וביטחון.

ברור כי הניסיון להמציא מודל או עקרונות יסוד, אשר שואפים להביא לקץ הסכסוך ולסיום השליטה הישראלית על העם הפלסטיני, הוא דבר שנראה היום כל כך תלוש מהמציאות וקשה ביותר לממשו. אולם חשוב לזכור ולהזכיר כי האירועים הדרמטיים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20, כמו נפילת חומת ברלין והתפרקות ברית המועצות, סיום האפרטהייד בדרום אפריקה, רצח העם ברואנדה ובנייתה מחדש, היו בלתי צפויים לחלוטין והמומחים נכשלו לגמרי בחיזויים. שינוי דרמטי ומשמעותי יכול לקרות מהר מאוד, ובדרך כלל המומחים אינם מסוגלים לנבא אותם.

דרכי להסתכל קדימה היא להזניק תהליך שבו מספר רב של ישראלים ופלסטינים מכל הקשתות הפוליטיות משני הצדדים יעסקו בפיתוח מודלים לעתיד שלנו אחרי מות אוסלו. את מקצת העבודה ניתן לעשות באופן חד-לאומי, אך החשיבה החשובה והקריטית ביותר צריכה להיעשות ביחד. ככל שהשונות בקרב המשתתפים בתהליך תהיה גדולה יותר, כך התוצאות יהיו משמעותיות ותקפות יותר לכולנו.


המחבר הוא יזם חברתי ופוליטי, אשר הקדיש את חייו למדינת ישראל ולשלום בין ישראל לבין שכניה. ספרו האחרון of Peace in Israel and Palestine In Pursuit יצא לאור באוניברסיטת  Vanderbilt שבארה״ב, ועתיד לצאת לאור בערבית בירדן ובלבנון

10 מחשבות על “אוסלו מת, מה הלאה? הנה רעיונות שמתנחלים ופעילי שלום מגלגלים ביניהם”

  1. השטות הגדולה ביותר היא להחליט ששבטים ערבים נודדים שאינם יודעים להסתדר ביניהם נקראים עם בשם פלסטינים עם שיש לו איזושהי זכות שיבה לא ברור לאן
    בעוד שאנחנו שייכים היסטורית לארץ הזאת וזה שעזבנו אותה לכמה מאות שהים אינה מהווה הצהרת ויתור על אדמותיה…

    הגב
    • השטות הגדולה ביותר היא לקרוא לאנשים, שגרים מאות שנים בארץ הזו, בשעה שהעם היהודי הוא שנדד במשך 2000 שנה בשם: שבטים נודדים. שטות עוד יותר גדולה היא לא להבין, שבשטח הזה יש שני עמים, שאין להם מולדת אחרת, ולחשוב שאם הם יקראו לאחר: שבטים נודדים – בזה הם בר יפתרו את כל הבעיות.

      הגב
      • בקיצור, ההצעה שלך היא להגיד שרק לצד אחד יש זכויות ולצד השני אין. אםמזה הפתרון שלך אני מציע לך גם לאתר הרבה מקומות לבתי קברות צבאיים חדשים. אם נלך בדרך שלך מדינת ישראל ההחלט תזדקק להם במאה השנים הקרובות.

        הגב
    • עזבנו ל-2000 שנה – ולא כמה מאות, וחוץ מזה, להתעלם מקיום של עם – מיליוני אנשים שמזדהים כעם ושמרביתם חייו כאן מאות שנים מחליש את הטיעון והדרישה שלנו להגדרה עצמית כעם. אי-אפשר לדרוש הכרה בזכות להגדרה עצמית כאשר דוחים את אותה הזכות מעם אחר.

      הגב
  2. מחילה, לא הבנתי.

    "קו 400" מגדיר את עצמו כ"פרויקט לקידום יוצרים וכותבים במגזר החרדי".
    מאז התחלתי לקרוא את הכתבות כאן אני נחשף לדעות שונות על מגוון נושאים בוערים יותר ובוערים פחות, במנעד (קטן מדי לטעמי) של הציבור החרדי.
    מה הקשר למאמרו ה"מלומד" של גרשון בסקין?
    האיש שמשתייך לשמאל הקיצוני, חבר הנהלת מפלגת מר"צ (החרדית מאד), שהקשר שלו ליהדות הוא לתנועה הרפורמית (הקים קהילה רפורמית בירושלים בשם "קול הנשמה"), האיש שחי שנים בכפר ערבי ושהקים וחבר בכמה ארגונים של השמאל הקיצוני, שלא לומר: השמאל ההזוי, שאחראי לכמה אסונות איומים (כמו שחרור גלעד שליט, למשל, שעלה לעם ישראל בנהרות של דם) – האיש הזה מנסה לחנך את כולנו בדבר נחיצותו של תהליך ה"שלום" המדומיין. כדי שנקשיב לו הוא אומר שגם הערבים מבינים שאוסלו מת, שגם מתנחלים מסכימים איתו, שיש תשעה מודלים שונים איך ניתן לעשות זאת, שהכי חשוב זה חופש תנועה ערבי – כאילו שהחופש הזה הוגבל בגלל שרירות ליבנו, אנו הישראלים הרשעים, ולא בגלל פיגועים ערביים רצחניים לאינספור. מישהו העלה בדעתו להגביל את הצנועה הערבית לפני שהם רצחו בנו בלי סוף??
    האיש הזה, שהנחה תכנית שבועית בתחנת הרדיו "כל השלום" המשדרת מרמאללה ושייכת לארגון הפלסטיני "בילאדי" ול"המרכז היהודי-ערבי לשלום" בגבעת חביבה, רוצה שנחשוב שיש שני צדדים לסיפור הזה שלנו, שני עמים, שצריכים כלשונו "להמציא מודל או עקרונות יסוד, אשר שואפים להביא לקץ הסכסוך ולסיום השליטה הישראלית על העם הפלסטיני" – כמובן שמאז מאה ומשהו השנה האחרונות זו הבעיה. לא סרבנותם של הערבים לכל הצעה ורצחנותם המובנית בתרבות האיסלמית.
    אבל כל זה לא ממש חשוב כאן ועכשיו, למרות שהשקרים של הכנופיה הפרוגרסיבית הזו סוחבים את עם ישראל לתהום כבר הרבה מדי שנים. מה שמכעיס אותי נורא היא העובדה שאתם נותנים לו במה כ א ן.
    מי שדווקא רוצה לקרוא את הגיגיו של האיש הכל כך קיצוני הזה, מוזמן לעשות זאת בכל במה אחרת.
    מה הקשר, למען השם, ל"פרויקט לקידום יוצרים וכותבים במגזר החרדי"??!??

    מחילה, לא הבנתי.

    הגב
      • מר בסקין, אני שמח שאתה מגיב כאן.
        ראשית כל, הטענה שלי היא לא עליך – זכותך להחזיק בדעות שמאל קיצוני. הטענה שלי היא על הקשר שלך לאתר שאמור לקדם יוצרים חרדיים.
        שנית – אתה טוען שמעולם לא חבר בהנהלת מרצ. אז באמת טוב שאתה לא מנסה להכחיש את כל שאר מה שכתבתי לגבי הביוגרפיה והאידיאולוגיה שלך, ואכן בדקתי שוב. אתה צודק. אתה כ ן התמודדת על מקום בהנהלת מר"צ, אבל אכן לא נכנסת לשם היות שזכית רק ב-74 קולות…
        הדברים מופיעים באתר של מר"צ תחת הכותרת "תוצאות הבחירות למזכ"ל, נשיאות והנהלת מרצ" מיום חמישי, ה-15 לאוקטובר.
        אגב, גם קורות החיים שלך מופיעים באתר הזה.
        אז אני ממליץ לך להיות הגון עם קוראי האתר שלנו, ולשנות קצת את תגובתך. משהו כמו:
        "להעמיד הדברים על דיוקם, למרות שאני איש מרצ מובהק ואף התמודדתי על מקום בהנהלת מרצ, לא זכיתי להתמנות כחבר הנהלת המפלגה".

        לעורכי האתר –
        לעניות דעתי, את השיוך המפלגתי הכל-כך משמעותי הזה, חובה להוסיף בתיאור של מר בסקין המופיע בסוף המאמר שלו. לא ייתכן שמי שלא מכיר אותו אכן יחשוב שהוא סתם "יזם חברתי ופוליטי" שכתב ספר כזה או אחר, שאפילו יתורגם בקרוב לערבית.

        הגב
        • ראשית כל, אני אף פעם לא הגדרתי את עצמי, כפי שאתה עושה, כשמאל קיצוני. אני בה מהמרכז של המפה הפוליטית של הציונות. במשך למעלה מ-40 שנה תמכתי בפתרון שתי מדינות לשני עמים כי האמנתי שזה הפיתרון הציוני ששומר על ישראל כמדינת העם היהודי.
          אני הגעתי לאתר הזה שפתח את חלוניו אלי אחרי שניסיתי לפרסם את הטור שלי במספר עיתונים ימניים שבסופו של דבר סירבו לפרסם אותו. אין חוכמה שאפסרם בהארץ. אני רוצה להתכתב עם אנשים בעלי דעות שונות משלי ואני אסיר תודה לאתר הזה שלא פחד לאשפר לי לגשת ישירות אליך ואל אחרים רבים אחרים. אל תפחד לקרוא דברים שאתה מסכים איתם. אני אומר לסטודמטים כל הזמן שחובה עליהם לקרוא לפחות דבר אחד כל יום שהם אינם מסכימים איתו. אני אומר אותו הדבר לך.

          הגב
  3. "המחבר הוא יזם חברתי ופוליטי, אשר הקדיש את חייו למדינת ישראל ולשלום בין ישראל לבין שכניה"???
    למה אתם לא כותבים שגרשון בסקין הוא חבר הנהלת מר"צ???
    גם אתם כבר נהייתם שקרנים כמו כל השמאל הקיצוני שממציא על עצמו כינויים חביבים ומסתיר את כוונותיו האמיתיות???

    הגב

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

תפילת ויתור הדרך

היא נקברה על הדרך, כדי שהם יעברו בדרך. היא תחזיר אותם לדרך, בזכות ויתורה על הדרך • שיר לרחל

מפטיר יונה

בגלים מתגרים ספינתי טולטלה, ועל סיפוני כבר הקצף עלה – שיר כפרה בראי יונה

לא יום – לא לילה, לא מדרון – לא מנהרה

וּכְחָצוֹת רוּחַ חוֹלֶפֶת מְנַשֶּׁבֶת, לִתְחִלָּתוֹ שֶׁל יוֹם צָעִיר. מוֹשִׁיטָה כָּנָף תּוֹמֶכֶת, לָבוֹא אוֹר חָדָשׁ בָּהִיר • דוד דרוק

הרצל לא משלנו

הרצל היה פוליטיקאי טוב • הוא לא חווה הארה רוחנית וחזרה בתשובה • גרשון מושקוביץ במאמר תגובה לד"ר עליזה לביא

אֶל הַנֶּפֶשׁ

בֵּין נִבְכֵי לְבָבוֹ אָדָם נוֹבֵר, מְבַקֵּשׁ לְנַקּוֹת לִסְלֹחַ. דָּבָר לֹא מִקְרִי, צֵל עוֹבֵר, נוֹשֵׂא מַבָּט אֶל עַל, לְכֹחַ

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן