תְּפִלָּה מַהִי? צְעָקָה? אוּלַי תְּהִלָּה? אוּלַי תּוֹדָה?
כִּי רוֹאֶה – שׁוֹמֵעַ אַתָּה.
כִּסּוּפִין וְעֶרְגָּה.
כְּמִיהוֹת וּרְצוֹנוֹת
גַּם שֶׁהֵם עֲדַיִן רַק מַחְשָׁבוֹת.
הַמְּכַוְּנוֹת בִּינוֹת קִפְלֵי מוֹחֵנוּ.
הַמְּקַנְּנוֹת בְּחַדְרֵי לִבֵּנוּ.
שִׁבְרֵי רְצוֹנוֹת-תַּאֲווֹת
לֹא מְגֻבָּשׁוֹת.
תַּאֲוַת שֶׁל גּוּף וּנְשָׁמָה
קְשׁוּרוֹת אֲחֻזּוֹת אַחַת בַּשְּׁנִיָּה.
מְנַסּוֹת לִפְרֹץ-לָצֵאת הַחוּצָה.
אַךְ אֵין מוֹצָא.
אֵין מִלִּים לָרְגָשׁוֹת
וְאֵין כֵּלִים לְעוֹצְמוֹת
עָצְמוֹת שֶׁל כְּאֵב שֶׁל פֶּחָד
שֶׁל שִׂמְחָה וְשֶׁל נַחַת.
וְהִנֵּה בָּאוּ אֲבוֹתֵינוּ
וּפָתְחוּ מְסִלּוֹת לְרִגְשׁוֹת לִבֵּנוּ
דְּרָכִים לְמַחְשָׁבוֹת בְּמוֹחֵנוּ.
בַּעֲטִיפַת מִלִּים שֶׁל תְּחִנָּה
שֶׁל תּוֹדָה שֶׁל הַעֲרָצָה.
מִלִּים שֶׁל שִׂמְחָה.
כִּי רַק עָצְמָה שֶׁל נְבוּאָה נָעֲלָה.
נוֹתֶנֶת יְכֹלֶת – לְקַשֵּׁר לְשַׁבֵּץ
רְסִיסֵי מַחְשָׁבוֹת
לְסַפֵּר תְּפִלּוֹת.
עִם הַתּוֹבָנָה
נִפְתַּח סִדּוּר בְּדוּמִיָּה.
וַעֲדַיִן נֶאֱמַר תְּפִלָּה שֶׁקֹּדֶם הַתְּפִלָּה.
ה' שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ
