אַל תִּתְפַּלְּאוּ

אַל תִּתְפַּלְּאוּ אִם יוֹם אֶחָד הִיא תִּקַּח אֶת כָּל הַפְּחָדִים כֻּלָּם וְתַשְׁלִיךְ אוֹתָם בְּפַרְצוּפְכֶם הַנִּדְהָמִים • הוקרא באירוע קומזיץ משוררים

אִם חִנַּכְתֶּם יַלְדָּה
לְפַחֵד מִכָּל מָה שֶׁבַּחוּץ
מִכָּל מָה שֶׁ'לֹּא אֲנַחְנוּ'
מִכָּל מָה שֶׁלֹּא מֻכָּר

אִם גְּרַמְתֶּם לָהּ לְהָבִין
שֶׁהִיא שָׁוָה קְצָת פָּחוֹת
מִכָּל הַשְּׁאָר
בִּגְלַל הַצֶּבַע שֶׁלָּהּ
בִּגְלַל הַמִּגְדָּר

אַל תִּתְפַּלְּאוּ אִם יוֹם אֶחָד
הִיא תִּקַּח אֶת כָּל הַפְּחָדִים כֻּלָּם
וְתַשְׁלִיךְ אוֹתָם בְּפַרְצוּפְכֶם הַנִּדְהָמִים
הִיא תְּקַמֵּט לְכַדּוּר כָּל דַּף הוֹרָאוֹת 
וְתִבְעַט בְּכָל הַכְּלָלִים

אִם הַמְּדִינָה שֶׁלָּכֶם
צָמְחָה עַל גַּבָּם שֶׁל שְׁחוֹרִים
שֶׁעָבְרוּ שִׁעְבּוּד וּרְדִיפָה
דּוֹרוֹת. שָׁנִים עַל גַּבֵּי שָׁנִים

אִם הַגִּזְעָנוּת עוֹד שׁוֹלֶטֶת
וְחוֹנֶקֶת לַמָּוֶת בְּרֶגֶל גַּסָּה
אִם הָאַפְלָיָה עֲדַיִן קַיֶּמֶת
גַּם בְּשִׁלְטוֹן הַחֹק וְהַשְּׂרָרָה

אַל תִּתְפַּלְּאוּ
אִם יוֹם אֶחָד
כְּשֶׁגַּב הַגָּמָל יִקְרֹס
הֵם  יֵצְאוּ לָרְחוֹבוֹת
וְרַק יִרְצוּ לַהֲרֹס

כִּי בַּהַתְחָלָה הָיְתָה שָׁם רַק גַּחֶלֶת
שֶׁיָּכְלָה לִבְעֹר בְּמִדָּה, וּלְחַמֵּם
אֲבָל עַכְשָׁיו הִיא הָפְכָה לִשְׂרֵפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת
וְהָאֱמֶת הִיא, שֶׁזֹּאת רַק אַשְׁמַתְכֶם.


מתוך אירוע קומזיץ משוררים מטעם תרבוס – חרדים עושים תרבות, בשיתוף פעולה עם קו 400

מחשבה 1 על “אַל תִּתְפַּלְּאוּ”

  1. נשמע שגם השיר שלך הוא גחלת שהפכה לשלהבת וקיפלה לכדור את דף ההוראות החרדי
    אז למה בעצם לברוח לארצות הברית ולדבר על כושים במקום על עצמך?…

    הגב

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

מבטיחה להתעלם ממך

יֵשׁ מִן צְלִיל מֻכָּר שֶׁחוֹדֵר פְּנִימָה. הַסְּפֵקוֹת, הַפְּחָדִים כְּבָר כָּאן • אפרת ורניק

מִדּוֹת

אֵלּוּ מִדּוֹת שֶׁהַבְּרִיאָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם • הוקרא באירוע קומזיץ משוררים

ימים נוראים בתל אביב

חווית הימים הנוראים בעיר ללא הפסקה, אומץ לחרדים עושה גרפיטי לנשמה

נְעִימַת אֱלוּל

שׁוּב הִיא כָּאן מְעוֹרֶרֶת מִתָּמִיד
לְלִיבי הֲיַשֵּׁן חוֹדֶרֶת, אֲצִילִית
אֶת נִשְׁמָתִי הַכְּמֵהָה חוֹבֶקֶת,
יְדִידוּתִית

כי בשדה עץ אדם

ובאמצע החורף עת סגרירי
ט"ו בשבט שם בשבילי
זהו יום בו האדם נולד מחדש

מנחת געגועים

לפתע הצביע האיש על חזהו, ואמר בעצב תהומי: "אין ילד"

מעצמאות להתמסרות

אלי שטרן לוקח אותנו למסע מטלטל של גילוי פנימי, המחבר בין ראש השנה לסוכות

אִם אֶפְשָׁר

אִם אֶפְשָׁר שֶׁהַשָּׁנָה הַזּוֹ, הַנִּכְנֶסֶת, תִּתְאַמֵּץ קְצָת יוֹתֵר לְהַסְבִּיר פָּנִים • שֶׁנּוֹשִׁיט לְשָׁלוֹם יָד בִּלְתִּי מְהַסֶּסֶת, וְנוּכַל לְחַבֵּק רִגְעֵי אַהֲבָה קְטַנִּים

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו