להתחכך עם הרוע ולחזור למקום מבטחים.
להכיל את הקונפליקט אבל לחיות באמונה תמימה.
לכאוב, להתרגש, לזעוק על החסר.
לזרוק גישות מתחכמות על הקיום,
שאם היית חי אותם באמת,
היית מסוגל לדבר עליהן בכלל?
ואיך אפשר לכתוב ככה בבוטות,
על הנשגב,
במין חוסר הגדרה וקבעון,
של אדם שמקיים את ציוויו ומנופף בכך,
אך ליבו רחוק מכל ענין של מסגרת.
את עצמך אתה מדברר או שאתה מעוניין לדובב אותנו?
לעורר את ליבנו ולהשאיר אותו פתוח, מדמם. בלי חידוש, רק כאב.
ליצור סיפורים וליצוק בהם משמעות של גאולה אל תוך חייך ואותך כמושא להערצה.
סיפורם המרתק של הקהילה השבתאית בירושלים, הקמתו ונפילתו של בית הכנסת החורבה תוך מחלוקת איומה שקרעה את ליבות גדולי העולם היהודי.
לָשִׁיר בְּלִיטָאִית עֲמֻקָּה דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי • הוקרא באירוע קומזיץ משוררים
מה סודך שלהבת יקירה, גלי לי מה את מסתירה. איך יופייך לא פג עם השנים, לא נס ליחו, לא התפוגג בין העמים • אתי קצבורג
אסתי שושן משיקה ספר שירה חריף ונוקב שלא חושש לשחוט פרות חרדיות קדושות. רשמים מערב ההשקה בשורות שלפניכם.
ושם בתוככי ביתם הקדוש, הישן והנושן. כמו כוחם איננו נדוש, ניצתים בן רגע, ככבשן • שיר אהבה לבני התורה
בצלאל כהן חוקר את מקורות הישיבישקיט, ויש גם תשובה מפתיעה
אַל תִּתְפַּלְּאוּ אִם יוֹם אֶחָד הִיא תִּקַּח אֶת כָּל הַפְּחָדִים כֻּלָּם וְתַשְׁלִיךְ אוֹתָם בְּפַרְצוּפְכֶם הַנִּדְהָמִים • הוקרא באירוע קומזיץ משוררים
מחשבה 1 על “מפגש עם נרקיסיסט”
אפשר לדבר על הכל. ואני אף פעם לא הבנתי למה אנשים חווים אנטגוניזם נגד נרקיסיסטים. אני אדם קטן ואני לא חש איום נגדי מהם.