להתחכך עם הרוע ולחזור למקום מבטחים.
להכיל את הקונפליקט אבל לחיות באמונה תמימה.
לכאוב, להתרגש, לזעוק על החסר.
לזרוק גישות מתחכמות על הקיום,
שאם היית חי אותם באמת,
היית מסוגל לדבר עליהן בכלל?
ואיך אפשר לכתוב ככה בבוטות,
על הנשגב,
במין חוסר הגדרה וקבעון,
של אדם שמקיים את ציוויו ומנופף בכך,
אך ליבו רחוק מכל ענין של מסגרת.
את עצמך אתה מדברר או שאתה מעוניין לדובב אותנו?
לעורר את ליבנו ולהשאיר אותו פתוח, מדמם. בלי חידוש, רק כאב.
ליצור סיפורים וליצוק בהם משמעות של גאולה אל תוך חייך ואותך כמושא להערצה.
לראות משוררים כה מוכשרים שואבים השראה ממקורות שאין קשר בינם לבין חייהם כלל • עזבו. אין בינם ובין דת שום קשר, זה צורם • מאמר תגובה ביקורתי לאירוע קומזיץ משוררים
יואל דוד סטרשונסקי עזב את השטייטל החמים לטובת קריירה בוורשה הגדולה • שנות הזוהר הקצרות הסתיימו בחטף, לא לפני שזכה לחיבוק אחרון מהחברים בכור מחצבתו • ולסיפור שלו יש הרבה יותר אקטואליה מנוסטלגיה
בצלאל כהן חוקר את מקורות הישיבישקיט, ויש גם תשובה מפתיעה
שיתוף פעולה של יוצרים סביבה ובית האומנים, יצר תערוכה עירונית רבת מוקדים, המציגה יצירות של עשרות אמניות חרדיות
72 שנה למות ממציא המטוס, ישראל שפירא נבר ומצא: כך שייטו גדולי ישראל בין העולמות • על שטיח מעופף, ישירות מקאלוב לטבריה, הצדיק שנסע לאחר מיתתו ובית הכנסת שעבר מספרד לצפת • מרתק
ההתגלות בשירתה של זלדה המשוררת, פרשנות מעוררת מחשבה ל"שבת וחול"
הרבה מלל נשפך על היחס לחרדים בימי הקורונה, אבל סרטון אחד, קצר, קולע ונוקב, הצליח להחדיר את המסר וגרף אהדה והזדהות • על היוזמה: 'הציבור החרדי ממלכתי', 'תג מאיר' ו'אידאה'
מחשבה 1 על “מפגש עם נרקיסיסט”
אפשר לדבר על הכל. ואני אף פעם לא הבנתי למה אנשים חווים אנטגוניזם נגד נרקיסיסטים. אני אדם קטן ואני לא חש איום נגדי מהם.