אבל אשמים אנחנו

אני רוצה להכות על חטא, ולבקש סליחה מאותם חרדים שנפטרו מקורונה שלא באשמתם.

• אני אומנם מקפיד על הנחיות הקורונה, אבל יש חלק שאני אשם בו, ושיתפתי פעולה עם אנשים בלתי אחראיים שגרמו למותם של קורבנות הקורונה.
• אני אשם בזה ששיתפתי ברשתות החרדיות תמונות של שוטרים מכים באכזריות חרדים, מה שגורם לאנשים להזדהות עם הצד הכביכול חרדי, ולא עם הצד השפוי של השוטרים האוכפים על אנשים לא אחראיים ללבוש מסיכות.
• אני אשם גם בזה שהזדעזעתי מאותם התמונות, והייתי בכלל "המרחם על אכזריים".
• אני אשם בזה שצחקתי על אותם בדיחות של פורצי המחסומים המשקרים במצח נחושה, ונוסעים לבקר את יקיריהם.
• אני אשם גם באותם הפעמים שבהם לא עמדתי בפיתוי ועברתי על הלכות הקורונה.
• אני אשם באותם הפעמים שבהם ראיתי אנשים שכותבים שהקורונה היא רק תחפושת של G5, וגורמים לזלזל בהנחיות של פיקוח נפש.
• אני אשם בשיתוף בדיחות קורונה שגרנו לאנשים להתייחס למגיפה בצורה מזלזלת.
• אני אשם באותם פעמים שראיתי פורצי גדר המזלזלים בהנחיות הקורונה, ולא מחיתי בידם.
• אני אשם בכך שיכולתי להגדיל את המודעות לקורונה בקרב אותם שאינם חשופים לתקשורת, ולא מצליחים להפנים באיזה מצב אנחנו נמצאים.

ומכאן אני רוצה לפנות לאותם שומרי המצוות המדקדקים גם בהלכות פיקוח נפש.

מפורסם הסיפור על ר' ישראל סלנטר שערך קידוש ביום הכיפורים בשעת המגיפה, היו רבנים שחשבו שר' ישראל היקל במקום שבו נדרש להחמיר, אך ר' ישראל החמיר בהלכות פיקוח נפש. הוא לא נהג מנהג קלות, הוא הנהיג את קהילתו באומץ.

לצערנו השתבשו הדעות, המיקל בפיקוח נפש מתהדר באצטלא של "ירא שמים" והמקפיד על פיקוח נפש על חשבון מנהגים, תפילה במזגן, ואי נוחות זמנית נקרא "מודרני", או "ציוני".

אסור לנו לשתף עם זה פעולה.

אמרתי השבוע למאן דהוא, את המדרש הידוע והאהוב על "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים", שלא כולם זכו לצאת למצרים, אלא המזוככים ביותר. וכך יהיה גם באחרית הימים שרק אחד מחמישים, זה שיזכה לעמוד במבחן הוא זה שיגאל.

אמרתי לו שכנראה שהמבחן יהיה האם אותו בן אדם הלך עם מסיכה, מי שהלך עם מסיכה – יגאל. ומי שהלך ללא מסיכה – לא יגאל.

הוא גיחך אמר לי "נו באמת" אתה הרי מבין שלא על זה המבחן.

אמרתי לו:

"מצוות פיקוח נפש - הרביעית בחשיבותה בתורה אחרי ג' עבירות, עליה אין דין וחשבון בשמים.
והמבחן האחרון יהיה רק מי הלך עם כובע וחליפה, מי נטל מים אחרונים, ומי הידר בסוכת חזון איש?!"

אבל אשמים אנחנו.

כי אם היינו מבינים את גודל תפקידנו בעת הזו, וחדורים ברבע מתחושת האידיאולוגיה שחדורים בה אלו שנצטוו בסיני למות בקורונה ולא ללבוש מסיכה, הקורונה החרדית הייתה נעלמת.