כש"לכה דודי" טריפולטאית מתנגשת בפייק ביטחון בה'

אני בוגר חברון, קבלת שבת התפללתי בנוסח מזרחי מול שלטי העבודה-מרצ • במוצאי שבת, כשהתחלתי להבין איך הציבור החרדי מתנהג בקורונה - תחושת ההתרוממות התחלפה בזעם עצום, ויש לי כמה דברים לומר לכם • דוד דרוק
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

זהו סוף האשמורת השלישית בלילה שבין שבת לראשון, אני מנגב מהפה פרורי טוסט 'מלווה מלכה', שזו בעצם לחמניית 'סעודה שלישית' שעשתה שינוי השם, ומתחיל לכתוב…

האמת רציתי לכתוב רק משהו אופטימי בימים אלו. יותר נכון הרגשתי שאני חייב לכתוב אופטימיות, בכל זאת בגלל הקורנה מצאתי את עצמי ברחוב שקט בכפר גנים (פתח תקווה) שר ומסלסל מתוך מסיכת פנים לכה דודי, במנגינה מזרחית-טריפולטאית, עם שכניי היקרים שייסדו מניין מאולתר בין הבניינים. מניין שהפך לישוב של קבע, עם עראק ועוגיות (כאשכנזי-חברונ'ר זה משהו שלצערי היה רחוק ממני).

בסיום התפילה, כשעניית 'אמן' בקול רם נשמעה ממרפסות ששלטי העבודה-מר"צ מתנוססים להם על החזית – התמלאתי באושר. איזה קדוש ה', מילמלתי לעצמי במין גאווה של שליח ה'.

הבידוד של הקורנה יצר מחזה סוריאליסטי משהו. אחדות של בית כנסת מאולתר, משהו שקורה רק במלון בנהריה באמצע פברואר: בעל קורא דתי לייט, גבאי חסיד עם 8 בגדים, עולה לתורה ישיבישעאר ליטאי עם גבות חושבות, כהן מרוקאי מבוגר שדוחף עליי נענע לכל מאן דבעי, וחזן חרדלני"ק שציציות תכלת מתנפנפות מטליתו – וכל זה ברחובה של עיר חילונית…

זהו, משיח בא סופית, מגיעה הגאולה, הרהרתי בקול. וממרחק של 4 מטר התקבלו הנהונים של הסכמה.

ממש קורן-ה' באחדות ואהבה בכל האפוקליפסה הזאת, קבעתי נחרצות לאשתי כשחזרתי ממעריב של מוצ"ש, פלוס ריקוד מבודד של קידוש לבנה.

"ריחוק זה אהבה" ענתה לי בציטוט המפורסם. אבל לא, לא אכתוב רק על זה כי כואב לי פשוט כואב לי.


מוצאי שבת. ערב חצות, מתפנה לפון – לאחר הבדלה, ארוחת ערב לילדים, השכבות, דף היומי, סיום ניקיון הספרייה לפסח – ורואה את המספרים המפחידים על התפרצות המגיפה באזורים החרדיים.

עשרות מתים בקהילה החרדית בארה"ב, בצרפת יהודי צעיר נפטר.

מציץ במפה של משרד הבריאות ובני ברק כולה מכוסה בסימנים של חולי קורנה.

לצד זה מקבל הודעות מכאלו שאינם נמנים על המגזר החרדי ששואלים אותי: איפה? איפה אתם? מה עם פיקוח נפש?

ואני —

אינני יודע מה להגיב להם, ובעיקר מה להגיב לעצמי.

אני כותב להם שזה רק קיצונים וזה מיעוט שבמיעוט.

ובכך משכנע אותי ואולי אותם…

ואז נכנס לקבוצת ווטסאפ שכולה תורה, וקורא שם שלצערי זה לא מיעוט שבמיעוט. אלו גם אנשים נורמטיביים כביכול, שמזייפים הגדרות לביטחון בה' ואני מצטט:

"להמשיך ולקיים את כל המצוות בלי פחד מהמגיפה"

"הבוטח בה' באמת יתפלל רק במניין בבית כנסת"

"מקווה זה המקום הכי קדוש ומטהר מהמגיפה"

"100 ברכות ביום זה הזהירות הכי טובה"

ואלו רק דוגמאות בודדות

לצערי, דעות אלו קיימות אצל חלקים מהציבור שעדיין אינם שומרים על הכללים ומתנהגים בחוסר דעת תוך פשיעה. זה לא נובע מחוסר מודעות למצב, זה נובע מחוסר מודעות ליהדות. (ויגיע זמן שבו נצטרך לעשות חשבון נפש כמגזר איך הגענו למצב הזה).

המושג וחי בהם זה כל התורה כולה.

מהות היהדות היא לקדש את החומר כפי שמובא בספרים רבים. ולכן ישנה חשיבות רבה לחומר ובפרט במקום שזה נוגע בדיני רציחה ממש כפי שכותבים כל הפוסקים.

אנשים שעושים "הבה ונתחכמה" במצוות שאולי הם דרבנן, בזמן שאת הדאורייתא הם רומסים ברגל גסה = רוצחים במזיד.

ואין כאן מקום ללימוד זכות עליהם שהם אינם מודעים, כי במקום של בין אדם לחברו ובפרט במקום שיש חילול ה' אין מקום ללימוד זכות.

ללכת ראש בקיר תוך טענות של ביטחון בה' – זו פחדנות, לא ביטחון בה', זהו פייק ביטחון. האם אותם אנשים שמסתמכים רק על 100 ברכות ביום ומזלזלים בכללי משרד הבריאות יקפצו לכביש למול משאית דוהרת תוך שהם אומרים 100 ברכות?

ויליאם שייקספיר אמר: "הפחדן והטיפש מת פעמים רבות אך האמיץ והחכם חי ומת רק פעם אחת".


ואליך אחי היקר שקצת מבולבל מהדברים שנכתבו.

הינך הרי יהודי ירא שמיים שרוצה להקפיד על מקווה ולימוד "בבייס מאדרעש" ולימוד תיירה מעל הכל; שטוען שגם בזמנים הקשים ביותר לא סגרו בתי מדרשיות ובתי כנסיות – אשתף אותך בסיפור שאמנם אינו דומה למצב הנוכחי, אולם ממנו נלמד לשם מה קיים עולם הישיבות ובתי המדרש.

מסופר שהחפץ חיים פגש את נכדתו.

זו האחרונה שכנראה מתישהו עזבה את העולם הדתי האדוק בו גדלה – בצילו של סבה הגדול – ונסעה ללמוד באוניברסיטה בברלין. לימים כאשר שבה לערש ילדותה באחת מחופשותיה, סרה לבקר ולדרוש בשלומו של סבה שכבר היה ישיש מופלג.

החפץ חיים התאמץ להאיר לה פנים. במהלך השיחה הפליגה הנכדה לגולל את פלאי החכמות שנלמדות בברלין וכמה היא לומדת, החל במדעים המדויקים, הפיזיקה, הביולוגיה, וכלה במדעי הרוח, בחקר הנפש, הפילוסופיה וההיסטוריה.

איכשהו מדבריה ככל הנראה הורגש זלזול קל במה שעוסקים בעולם הישיבות.

וכך, ישב החפץ חיים והאזין בראש מורכן לתיאוריה של נכדתו.

לאחר שסיימה את דבריה, פנה אליה החפץ חיים ואמר לה: נכדתי, אצלכם אכן עושים דברים גדולים, אבל כל המדעים והחכמות שאת מתארת לחלוטין לא יעזרו לייצר בני אדם במובן הפשוט של המילה אולי אפילו ההיפך, אבל פה, פה בישיבה עושים בני אדם שחיים כבני אדם.

ולכן אנא התנהג כבן אדם.


וכעת אחי, אעשה לך סדר, והלוואי שמשהו מזה יחדור אל לבך:

א. קורונה – נגיף שהתגלה, עובר מאדם לאדם ואין לו חיסון, הורג אנשים.

ב. יש בורא לעולם ובתורתו ציווה עלינו איך להתנהג בעולם. ספק רציחה זה דאורייתא, תפילה במניין דרבנן. ואכמ"ל בגמרות ופוסקים על הצורך להימנע מכל מה שאפשר אפילו רק בחשש הדבקה.

ג. ביטחון זה לא להגיד יהיה טוב. זה לדעת שהקב"ה מנהל את עולמו. כל מעשה שנוגד את התפיסה היהודית של וחי בהם, מנוגד לתפיסה הנ"ל. יתרה מכך כל מעשה שקרוב לרציחה, הוא פשוט פשע. חולה שצריך לאכול ביום כיפור ולא אוכל כי יש לו ביטחון, עובר עבירה.

ד. מאחל לך ולבני משפחתך ולכל עם ישראל בריאות הנפש והגוף. בעזרת השם.

קישור מקוצר:

4 מחשבות על “כש"לכה דודי" טריפולטאית מתנגשת בפייק ביטחון בה'”

  1. ווואאווו
    מי זה הכישרון הזה
    איזה יופי, כמה אמת !!!
    מזדהה עם כל מילה כחרדי!!
    ממש ברמה גבוהה
    עושה חשק להיכנס לאתר שוב ושוב.

    הגב
  2. ממש יפה!
    דברי טעם. אהבתי את ה"חוסר מודעות ליהדות"

    מזרוחני'ק אחד טען לי בלומדע'ס, שכשהתורה אמרה "וחי בהם", היא גם ידעה שלא ללמוד תורה זה מסוכן, ולא להתפלל במזיד זה מסוכן, ובכלל – כשלוקחים חולה שיש בו סכנה לבית חולים – היעלה על דעתך שנסיעה שרומסת את השבת תציל אותו??
    והתשובה היא – כן! כל החשבונות האלו, הם עדיין בתוך המסגרת של "וחי בהם".
    וכשכתוב "חמירא סכנתא מאיסורא" – זה למרות שהאיסור הוא גם מסוכן.

    לפעמים כדאי להקשיב גם למזרוחני'ק…

    הגב

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

תפילת ויתור הדרך

היא נקברה על הדרך, כדי שהם יעברו בדרך. היא תחזיר אותם לדרך, בזכות ויתורה על הדרך • שיר לרחל

המקום הכי חם

אנחנו יודעים שהוא שבור, אז אנחנו מרפים, ומתפללים שיצא יהודי מאמין ושפוי

יצירה תורנית חופשית

כמה חרדים זכו בפרס נובל? כמה חרדים הפכו לסופרים בין לאומיים? מדוע איננו זוכים לקדש שם שמים בתחום היצירה התרבותית?

ראש הישיבה ובנו המתקשה

איך הילד הצליח לעבוד עלי כל השנים, ממלמל הוא ללא הרף, טור אישי ממטפל בנוער מתקשה

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן