ה'שיימינג' בברכות התורה שלא אשכח כל חיי

הייתי בחור ישיבה צעיר. המזרון בפאתי בית המדרש קרץ לי. נשכבתי עליו לרגע, והבושות שספגתי מאוחר יותר בפני כולם - צרובות בי עד היום
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

אז זהו, הלילה חג השבועות.

יש רגע של 10 דקות, פלשבק שלא אשכח כל חיי.

שבועות, תשס"ה.

מישהו הביא לבית הכנסת מזרן, והניח אותו בחדר צדדי.

השעה 2:00 לפנות בוקר, אני עייף מאד.

מסתכל על המזרן, והוא קורץ לי בפתיינות.

זה לא שאני משתוקק ללמוד כל הלילה, אבל אין לי באמת את האופציה לישון.

אין על מה לדבר.

מי שנשאר ער בלילה, כל השנה לא ניזוק.

אני מתקרב אל המזרן, מסניף לריאות את ריחו המעופש מעט.

נשכב עליו, ולומד מהספר שבידי תוך כדי.

בתענית דיבור, כן?

נדמה לי שמצמצתי משהו שהוא בערך כשיעור שינת החמור.

2:10 בערך, אני חוזר חזרה לבית המדרש, והעוון נשכח.

5:10 – קהילת האברכים.

ריקוד מרוגש, עיטוף בטלית.

הגבאי שואל: "מישהו ישן בלילה"?

דממה מוחלטת.

אף אחד לא ישן.

אני מתכווץ במקומי, יש מצב שישנתי, ואני יכול להוציא את כולם ידי חובת ברכות התורה, אני מתכווץ ומתפלל שימצא המתנדב, שעושה חסד לכולם, ובמקום לקבל פנים מודות, הוא חוטף פרצופים בזים.

אברך נעמד, ואומר בקול רם.

"רבותיי, אני ראיתי בעצמי בחור צעיר שישן פה הלילה על המזרן".

הוא מסתכל ישירות לעיניי.

אני לא מגיב. אדום כולי, אני אפילו לא מכיר את המתפללים הנחושים.

טוב, נתחיל את התפילה, אומר הגבאי, ונשמע זמזום מצידם של המתפללים.

"לא! רבותיי! יש פה בחור שיכול לזכות אותנו בברכות", הוא פונה אליי ישירות.

"אתה ישנת בלילה, למה שלא תוציא אותנו ידי חובה?".

"לא ישנתי, למדתי בשכיבה".

"אל תבלבל את המוח", הוא פורץ בצחוק לעיניי כל המתפללים, "ישנת ואני ראיתי, נו… ברוך… קדימה תתחיל".

אני אדום.

צהוב.

ירוק.

הוא לא מרפה, אנשים מבקשים ממנו להרפות, אבל הוא ממשיך ומפציר, מתחנן, מלגלג, צוחק, משכנע, ואני עוצם את העיניים, ויודע שזה יעבור מתישהו.

וזהו. זה עבר.

אנשים השתיקו אותו, הסבירו לו שזה לא מתאים.

את הבושות כבר חטפתי.

התחלתי עם הנערווים.

לומר בשקט את הברכות? זה הודאה ביני לביני שאכן ישנתי 10 דקות.

לא לומר? זה פספוס של ברכה נוספת שאולי תכריע את הכף.

אני לא זוכר את זה כאירוע טראומתי.

אבל אני זוכר את זה, וזה אומר הרבה.

חג מתן תורה שמח.

Photo by Masaaki Komori on Unsplash

מחשבה 1 על “ה'שיימינג' בברכות התורה שלא אשכח כל חיי”

  1. מבינה לליבך אדם יקר, הוא הלבין פניך בלי לחשוב פעמיים.
    אני חילונית ואתאיסטית ולכן פחות מבינה על מה ולמה הוא התעקש כל כך, אבל יכול להיות שאחרי לילה ללא שינה, הוא לא חשב על מה שהוא עושה עד הסוף.

    הגב

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

קוגל "מעורב" ירושלמי

יהודה דרורי במאמר מעורר על סטראוטיפים, על מה הם מחפים ומה מחירם עבורנו

תּוֹרָה

וְאֵיךְ אֶקְרָא לְכָל שִׁכְבָה בִּשְׁמָהּ • בִּידֵי רְסִיס עוֹצְמָהּ • נָפַלְתִּי, נִשְׁבֵּיתִי בְּקִסְמָהּ

חשבון נפש במודיעין עילית: אשה כמעט ונרצחה? בואו נתחזק בשמירת שבת

ניסיון רצח מחריד טלטל בשבת קודש את העיר החרדית מודיעין עילית, אך רבים העדיפו להתמקד בשמירת השבת של כוחות החירום והתקשורת • תרצה בלוך, תושבת העיר, חושפת את הפרק הבא והלא ידוע של הפרשה האפלה: כנס חיזוק. עם מחיצה כמובן

קְטַנֵּי אֲמָנָה

צָאר הַתּוֹרָה "הִתְנַבֵּא" הַמְּשׁוֹרֵר • "גִּבּוֹר תַּרְבּוּת" תּוֹרָתוֹ מְנַבֵּל • אֵין א(וֹ)מָנָהּ בְּפִיו, שֶׁקֶר דּוֹבֵר

המקום הכי חם

אנחנו יודעים שהוא שבור, אז אנחנו מרפים, ומתפללים שיצא יהודי מאמין ושפוי

נגד האבן העזרא והרמב"ם: כל מלחמות המהרש"ל

חילוקי דעות בין גדולי ישראל אינם נחלת דורנו בלבד • ישראל שפירא נבר בתולדות המהרש"ל, וחזר עם מסמך מרתק ובו ביטויים קשים נגד גדולי דורו • וגם: 'מויפעס' על בעל שקם לתחייה וחזר לאשתו, ומה עשה האר"י כדי למנוע חרם עליו?

רקב מדיה בע"מ

משה מנס לומד בדרך הקשה שאין מתנות חינם בתל אביב

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן