ה'שיימינג' בברכות התורה שלא אשכח כל חיי

הייתי בחור ישיבה צעיר. המזרון בפאתי בית המדרש קרץ לי. נשכבתי עליו לרגע, והבושות שספגתי מאוחר יותר בפני כולם - צרובות בי עד היום

אז זהו, הלילה חג השבועות.

יש רגע של 10 דקות, פלשבק שלא אשכח כל חיי.

שבועות, תשס"ה.

מישהו הביא לבית הכנסת מזרן, והניח אותו בחדר צדדי.

השעה 2:00 לפנות בוקר, אני עייף מאד.

מסתכל על המזרן, והוא קורץ לי בפתיינות.

זה לא שאני משתוקק ללמוד כל הלילה, אבל אין לי באמת את האופציה לישון.

אין על מה לדבר.

מי שנשאר ער בלילה, כל השנה לא ניזוק.

אני מתקרב אל המזרן, מסניף לריאות את ריחו המעופש מעט.

נשכב עליו, ולומד מהספר שבידי תוך כדי.

בתענית דיבור, כן?

נדמה לי שמצמצתי משהו שהוא בערך כשיעור שינת החמור.

2:10 בערך, אני חוזר חזרה לבית המדרש, והעוון נשכח.

5:10 – קהילת האברכים.

ריקוד מרוגש, עיטוף בטלית.

הגבאי שואל: "מישהו ישן בלילה"?

דממה מוחלטת.

אף אחד לא ישן.

אני מתכווץ במקומי, יש מצב שישנתי, ואני יכול להוציא את כולם ידי חובת ברכות התורה, אני מתכווץ ומתפלל שימצא המתנדב, שעושה חסד לכולם, ובמקום לקבל פנים מודות, הוא חוטף פרצופים בזים.

אברך נעמד, ואומר בקול רם.

"רבותיי, אני ראיתי בעצמי בחור צעיר שישן פה הלילה על המזרן".

הוא מסתכל ישירות לעיניי.

אני לא מגיב. אדום כולי, אני אפילו לא מכיר את המתפללים הנחושים.

טוב, נתחיל את התפילה, אומר הגבאי, ונשמע זמזום מצידם של המתפללים.

"לא! רבותיי! יש פה בחור שיכול לזכות אותנו בברכות", הוא פונה אליי ישירות.

"אתה ישנת בלילה, למה שלא תוציא אותנו ידי חובה?".

"לא ישנתי, למדתי בשכיבה".

"אל תבלבל את המוח", הוא פורץ בצחוק לעיניי כל המתפללים, "ישנת ואני ראיתי, נו… ברוך… קדימה תתחיל".

אני אדום.

צהוב.

ירוק.

הוא לא מרפה, אנשים מבקשים ממנו להרפות, אבל הוא ממשיך ומפציר, מתחנן, מלגלג, צוחק, משכנע, ואני עוצם את העיניים, ויודע שזה יעבור מתישהו.

וזהו. זה עבר.

אנשים השתיקו אותו, הסבירו לו שזה לא מתאים.

את הבושות כבר חטפתי.

התחלתי עם הנערווים.

לומר בשקט את הברכות? זה הודאה ביני לביני שאכן ישנתי 10 דקות.

לא לומר? זה פספוס של ברכה נוספת שאולי תכריע את הכף.

אני לא זוכר את זה כאירוע טראומתי.

אבל אני זוכר את זה, וזה אומר הרבה.

חג מתן תורה שמח.

Photo by Masaaki Komori on Unsplash

מחשבה 1 על “ה'שיימינג' בברכות התורה שלא אשכח כל חיי”

  1. מבינה לליבך אדם יקר, הוא הלבין פניך בלי לחשוב פעמיים.
    אני חילונית ואתאיסטית ולכן פחות מבינה על מה ולמה הוא התעקש כל כך, אבל יכול להיות שאחרי לילה ללא שינה, הוא לא חשב על מה שהוא עושה עד הסוף.

    הגב

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

תנו קול לאנשים

גרשון מושקוביץ על חשיבות בג"צ קול העם משנת 1953 למגזר החרדי של ימינו

אבני הרחוב המשתלבות

אבני הרחוב רוחשות ומגדלי העיר ללא הפסקה מהדהדים את שיחת הסליחות של אליהו פולק

כן לא שחור לבן – פרק 10

יש אנשים שחיים למען המזל, בשביל התהילה, בשביל הכוח. בשביל המשחק. ויש שחושבים שהדברים הפיזיים מגדירים את מה שבתוכם • פרק נוסף בסיפורו של אומץ לחרדים

מי שצינזר את ספרי להמן והחרים את הרב וולבה – יינגף בפני הקורונה

שתי ערים חרדיות, אחת יצאה מהקורונה באופן מיטיבי, השנייה קורסת תחת חוליה – איך זה קורה? • תומר פרי שואב את התשובות מתוך זכרונות ילדות • חֲרֵדִיּוּת שֶׁבְּתוֹךְ הַחֲרֵדִיּוּת – מסמך מעורר מחשבה

לכל חלל יש פרק

מצטרפים מקדישים פרק תהילים או משניות לעילוי נשמתו של כל אחד מ-23,928 חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה – יוצרים יחד זיכרון משותף

הישיבה לגברים בלבד

פעילת ש"ס נלהבת מוצאת את עצמה מובילה את מחאת הכיסאות, טור אישי סוער במיוחד

קומענדי

כשקומענדו קורונה קומיקס וקריקטורה נפגשים בתערוכה אחת.

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן