בְּדַל חֲרוּךְ, שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל
בְּדִיל מַחֲשָׁבוֹת, שֶׁאֵינוֹ מַסְגִּיר.
מִסְגֶּרֶת שְׂאִי אֶפְשָׁר לִפְרֹץ
פִּרְצָה, שְׂאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר
יוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ
לוּ הָיָה לוֹ שֵׁנִי, הוּא. לֹא הָיָה
הָיָה פַּעַם. אֲנָשִׁים, חַיִּים בְּעָבָר.
עָבָר הַיּוֹם. לֹא נוֹתָר מִמֶּנּוּ בְּדַל.
דָּבֵק אֲנִי בְּמִידּוֹתֶיךָ, בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, בּוֹנֶה גָּדֵר בַּיָּמִים וּפוֹרֵץ אוֹתָהּ בַּלֵּילוֹת • תומר פרי
חבל התלייה נשזר, זה הוא ולא זר – שהצדק צורח, והזמן לאיטו בורח
רעש והמולה בפושקאר ה"קדושה", אך מבפנים קול דממה דקה
הגאון ר' שמואל מן חזר ממגבית בחו"ל וחשש להדביק את קהילתו • בצר לו הלך לבית כנסת של מזרוחניקים, אבל שם, רגע לפני הקריאה בתורה, התפתחה דרמה שכמותה לא זוכרים זקני המתפללים • וִיהִי בִּימֵי הֲקוֹרוֹנָה
אמנית חרדית ניצלה את תקופת הקורונה כדי לחזור לתחביבה הישן, ציורים אימפרסיוניסטים עזי צבע. בתערוכה ייחודית שהתקיימה בימים אלה הוצגו יצירותיה המספרים מסע ייחודי בין מגזרי ובין יבשתי.
יוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ
לוּ הָיָה לוֹ שֵׁנִי, הוּא. לֹא הָיָה
פֹּה בַּלֵּב בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל, בְּקַו הַתֶּפֶר. יֵשׁ הִתְגַּלּוּת יֵשׁ הַסְתָּרָה, וְשׁוּב דִּמְעָה • אפרת ורניק
