אבני הרחוב המשתלבות

אבני הרחוב רוחשות ומגדלי העיר ללא הפסקה מהדהדים את שיחת הסליחות של אליהו פולק
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

אבני הרחוב המשתלבות, מפויחות פיח עולמים, נעלמות ובאות תחת סוליות מנעלי. רוחשות חורקות הן האבנים כמו אל נכון רוצות הן לגעור בי: "פה זה תל אביב אדון, אזיל לקרתא הליך בנימוסה במטותא!" אך אני מתעלם מהן.

למול עיני מגדלים ממגדלים שונים. לזה צורת תיבה ולזה חוד המיתמר מעלה, לזה חזית בולטת ולזה שוקעת – הצד השווה שבהן שכולם עטויים זכוכית, זכוכית המשברת קרני שמש רכות אלו של אחר צהריים זה של שלהי אלול.

חולין.

הכל חוליני מדי בשבילי בתל אביב זו, יותר מדי חול עד כדי מחנק. לא נראה כאילו עוד שבוע ראש השנה יהיה פה ויום הכיפורים וסוכות, לא. חפץ הנני לזעזע קמעא שלווה קייצית זו, קמעא, לא ביותר, שכן אני אוהב אותה ככלות הכל וטוב יש בה לישראל.

השפתיים מרחשות, הניגון בוקע, רחוב המסגר כנראה אולי אף פעם לא שמע את הניגון הזה מנסר בחללו. הניגון ניגון של סליחות, והנוסח? הנוסח נוסחו של ר' זישא הורוויץ שיחיה, חרוט על לבבי.

ארבע שנים, ארבע שנים חי אני עם הסליחות הללו בדיסוננס ועדיין לא התיישב ליבי עם המילים הקשות הללו. אולם, בעודי ספק הולך ספק רץ אני מבין שהמילים הקשות והמייסרות הללו מזמן איבדו את משמעותן התוכנית, איננה. אין הן כי אם רק תשתית תמסורת לצליל שעל גביהן, לאותה התרפקות כוספת, בוכיה ואוהבת של ר' זישא על עמוד החזן אל אביו שבשמיים.

אני הולך, הולך ומחזן, סח אל המגדלים.

רואה אתה בניין MIX? "חלים כמבכירה מעברת משאך…",
שומע הנך בניין בנק הפועלים? "לשמוע, לשמוע, לשמוע אל הרינה ואל התפילה…"

קישור מקוצר:

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

לא יום – לא לילה, לא מדרון – לא מנהרה

וּכְחָצוֹת רוּחַ חוֹלֶפֶת מְנַשֶּׁבֶת, לִתְחִלָּתוֹ שֶׁל יוֹם צָעִיר. מוֹשִׁיטָה כָּנָף תּוֹמֶכֶת, לָבוֹא אוֹר חָדָשׁ בָּהִיר • דוד דרוק

ימי הזיכרון ברחוב החרדי: שיחה עם החוקר התורני ישראל שפירא • צפו

בשבוע בו מצוינים שני ימים לאומיים, אירח 'קו 400' בשיתוף '0202 מבט מירושלים' מפגש מרתק בהנחיית שמואל דרילמן • מהו היחס ברחוב החרדי למלחמות ישראל? איך הקבוצות השונות בתוך המגזר רואות את המדינה הציונית? האם חלים שינויים?

"כשהייתי בישראל ביתנו, השגתי קיזוזים רק מהערבים"

את ראיון העבודה מול גאולה כהן היא צלחה בלי שהוציאה הגה מהפה; בגין לקח אותה על ברכיו כי "השתוללתי כמו בן"; הטיסה הראשונה לניו יורק נועדה לקדם חוקה לישראל אבל מגדלי התאומים קרסו נגד עיניה; היא "גנבה" עציץ שהסעיר את המדינה אבל לא מתחרטת ולא כועסת על עמית סגל; ויש לה המון תובנות ממסדרונות הכנסת • הכירו את אירית לוי, העוזרת הפרלמנטרית הוותיקה ביותר

No data was found

אולי יעניין אותך גם

געגוע

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו