אמש האזנתי לדבריו של ד"ר מיכה גודמן במיזם החדש של בית מדרש וירטואלי "לכתחילה" בהובלת רחלי איבנבוים ומלכי רוטנר, ואני מבקש לשתף אתכם בהרהוריי.
מיכה הציג ברהיטות ובהתלהבות כדרכו את הניגוד בין האידיאולוגיה והאופי של החרדים שעלו לארץ ישראל בישוב הישן, שביקשו לעבוד את ה' באופן טוב יותר וכנוע יותר לדבר ה' ולקרב בכך את הגאולה. לעומת החלוצים שעלו לארץ, בשביל ליצור בה דמות של יהודי חדש עצמאי מרדן ובטוח בעצמו, על מנת לחלץ את העם היהודי מהאופי הגלותי. הניגוד הבולט הזה הוא להבנתו מוקד הקונפליקט הראשוני בין החרדיות לציונות, וממנו גם נגזר היחס ההפוך לשואה באירופה. כך גם האתגר של הקמת המדינה הוא לטענתו ההיפך הגמור מהאתגר של שיקום עולם התורה והחסידות שחרב, ואלו שני מיזמים שהצליחו עם תפיסות מנוגדות.
בעת הנוכחית, מיכה רואה משבר בשני המהלכים המקבילים הללו, והוא תוהה מה תהיה ההשלכה של שני המשברים המתחוללים בעת ובעונה אחת משני צדי המתרס.
אני אוהב מאוד לשמוע את מיכה ואת ניתוחיו, הוא בעל ידע רחב ועם יכולת מרשימה להציג את טיעוניו באופן מרשים ובנוי לתלפיות, אבל משום מה נראה לי שיש פער גדול מדי בין האופן שהוא מציג את הדברים לבין התממשותם בעולם המעשה.
מיכה נראה לי כמו אפלטון שחי לו ב"עולם האידאות", ושם הוא יוצר לכל צד אידיאולוגיה בנויה לתלפיות, קוהרנטית ובהירה. אולם בעולם הממשי, הדברים אינם כאלו.
ברור שיש חשיבות לרעיונות גדולים, הן לפרט והן לכלל, ומרבית בני האדם מבקשים לחיות בהתאם לרעיונות דתיים / אידיאולוגיים, אולם חשוב להבין שזו רק חלק מתמונת העולם.
באופן כללי, נראה לי שאצל אנשים צעירים, הרעיונות המופשטים חזקים יותר מהעובדות עצמן. אולם ככל שהאדם מתבגר, למציאות יש משקל רב יותר מהרעיון המופשט.
שפתו של מיכה טובה אולי בעיקר לצעירים במכינה קדם צבאית או תיכף לאחר השירות הצבאי, ולכן אולי יהיה מקום לשפה דומה גם אצל צעירים חרדים בגילאים אלו (18-25), אבל לאנשים מבוגרים יותר נראה לי שיש צורך בשפה שמחוברת יותר לדברים קונקרטיים.
ובינתיים, יישר כוח למארגנות, נקווה שההמשך יהיה מעניין באותה מידה.
2 מחשבות על “בין הקדושות לעולם המעשה”
מה באת לומר????
מיכה הוא פופוליסט…(זה לא בהכרח משהו גרוע…) הוא טוב ולהציג את הסיפור בתמונה נורא כוללת ומכלילה…גם בספריו הוא נורא באותה גישה …אולי כי אין לו זמן ורצון להרחיב אבל הוא לא מקיף את כל הסוגיה…