הפוסט בן של חוזרים הופיע לראשונה ב-קו 400.

כְּנֶטַע זָר בְּשֵׁבֶט יִשָּׂשׂכָר,

שָׂם לִימְּדוּ שֶׁאַהֲבָה זוֹ מִילָּה גַּסָּה

וְהָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּסִידּוּר מָלֵא

וְלֹא הָיָה אֶחָד בְּגִבְעָה שֶׁהֵעֵז לְדַבֵּר

עַל הַפִּילֶגֶשׁ שֶׁבַּחֶדֶר,

רַק מְבַקְּשִׁים לְיֵישֶׁב בְּשַׁלְוָוה

עִם סְטֶנְדֶּר קַרְדּוֹם 

וְדִירָה בִּירוּשָׁלַיִם,

כְּשֶׁבַּחוּץ שֵׁבֶט זְבוּלוּן מְשַׁלֵּם אֶת

עֲלִיַּית מְחִירֵי הַדִּירוֹת

וִירִידַת הַדּוֹרוֹת.

שָׂם בָּאֱמֶת הַנֶּעְדֶּרֶת בְּגֶשֶׁם

מָצָאתִי אוֹתָךְ מְחַפֶּשֶׂת בַּיִת,

בְּדִירַת חֶדֶר יְשָׁנָה

עִם מִיטָּה מִתְקַפֶּלֶת וּמִטְבָּח מִתְקַלֵּף,

נוֹשְׁמִים אֶת אוֹתוֹ אֲוִויר

נוֹגְעִים בְּכָל תְּזוּזָה ,

אָז לָמַדְתִּי שֶׁהָאִשָּׁה נִקְנֵית

בְּאַהֲבָה,

וְאֵת קְדֻושָּׁתָהּ שֶׁל קִרְבַת אֱמֶת,

כְּמוֹ אֱלוֹקִים לְלֹא מִקְדַּשׁ

הֲמוֹצֵא מִכָּל עוֹלָמוֹ נֶחָמָה

בֵּד' אָמות שֶׁל הֲלָכָה.

מתוך אירוע קומזיץ משוררים מטעם תרבוס – חרדים עושים תרבות, בשיתוף פעולה עם קו 400

הפוסט שם ועבר הופיע לראשונה ב-קו 400.

זוֹ שֶׁלֹּא דָּבַק בָּהּ רֵבָב,

מִגֶּזַע וִילְנָא

הַבַּת וְהַנֶּכְדָּה שֶׁל,

תְּכוּלַת הָעֵינַיִים עִם דִּירָה בִּירוּשָׁלַיִם 

הַסִּידּוּר הַמָּלֵא,

חֵבְרונְערֶס שֶׁשָּׁכְחוּ גָּדלות אָדָם מַהִי

רָצוּ לְבַקֵּשׁ אֶת יָדָהּ,

זוֹ יְשִׁיבָה עִם שֵׁם וֵרָחֵלִי זוֹ שְׂכָרָה,

הָיָה זֶה עוֹד דֵּיְיט 

בְּלֵיל יְרוּשַׁלְמִי סְתָוִי

שׁוּב רָחֵל יָשְׁבָה דּוֹמְמָה ,

מוּל בָּחוּר שֶׁמְּדַקְלֵם סִיסְמָאוֹת קַפִּיטָלִיסְטִיּוֹת

בחשיבע'ס

עַל בַּיִת שֶׁל תּוֹרָה

רַק לֹא עַל לִיבָּה,

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה מָשׁוּ בְּרָחֵלִי נִשְׁבָּר

אָבַן נָגֹולָּה מַעַל פִּי הַלֵּב

וְהַכְּאֵב יָצָא לַאֲוִויר הָרִים,

כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה 

רָחֵלִי בָּכְתָה בְּכִי תַּמְרוּרִים,

עַל בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל

שֶׁמְּדַבְּרִים עַל הַבַּיִת 

אָבַל לְעוֹלָם לֹא יָשׁוּבוּ לִגְבוּלָם,

עַל רָחֵל שיָכלָה לִבְחֹור

בַּלֵב שֶׁל עֲקִיבָא,

וְעַל יַעֲקֹב שֶׁאָהַב אֶת בַּת לַבן,

אֵיפֹה אוֹתוֹ יַעֲקֹב

הֵיכָן עֲקִיבָא שֶׁלִּי?

שָׁאֲלָה רַחֵלֵי לַשָּׁמַיִים,

וּבַת קוֹל עֲגוּמָה עָנְתָה בָּהּ 

זֶה מְעַשֶּׂה בַּאֲבֵידַת בַּת הַמֶּלֶךְ

שֶׁעוֹלָם שָׁלֵם אִיבֵּד

כְּשֶׁחִיפֵּשׂ אֶת בַּת הָרַב…

הפוסט אבידות בת הרב הופיע לראשונה ב-קו 400.

כְּנֶטַע זָר בְּשֵׁבֶט יִשָּׂשׂכָר,

שָׂם לִימְּדוּ שֶׁאַהֲבָה זוֹ מִילָּה גַּסָּה

וְהָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּסִידּוּר מָלֵא

וְלֹא הָיָה אֶחָד בְּגִבְעָה שֶׁהֵעֵז לְדַבֵּר

עַל הַפִּילֶגֶשׁ שֶׁבַּחֶדֶר,

רַק מְבַקְּשִׁים לְיֵישֶׁב בְּשַׁלְוָוה

עִם סְטֶנְדֶּר קַרְדּוֹם

וְדִירָה בִּירוּשָׁלַיִם,

כְּשֶׁבַּחוּץ שֵׁבֶט זְבוּלוּן מְשַׁלֵּם אֶת

עֲלִיַּית מְחִירֵי הַדִּירוֹת

וִירִידַת הַדּוֹרוֹת.

שָׂם בָּאֱמֶת הַנֶּעְדֶּרֶת בְּגֶשֶׁם

מָצָאתִי אוֹתָךְ מְחַפֶּשֶׂת בַּיִת,

בְּדִירַת חֶדֶר יְשָׁנָה

עִם מִיטָּה מִתְקַפֶּלֶת וּמִטְבָּח מִתְקַלֵּף,

נוֹשְׁמִים אֶת אוֹתוֹ אֲוִויר

נוֹגְעִים בְּכָל תְּזוּזָה ,

אָז לָמַדְתִּי שֶׁהָאִשָּׁה נִקְנֵית

בְּאַהֲבָה,

וְאֵת קְדֻושָּׁתָהּ שֶׁל קִרְבַת אֱמֶת,

כְּמוֹ אֱלוֹקִים לְלֹא מִקְדַּשׁ

הֲמוֹצֵא מִכָּל עוֹלָמוֹ נֶחָמָה

בֵּד' אָמות שֶׁל הֲלָכָה.

הפוסט וְלֹא הָיָה אֶחָד בְּגִבְעָה שֶׁהֵעֵז לְדַבֵּר עַל הַפִּילֶגֶשׁ שֶׁבַּחֶדֶר הופיע לראשונה ב-קו 400.

שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי עָלָיו כְּלוּם

הוּא רַב עִם אַבָּא

וְעָזַב אֶת הַבַּיִת וְעָבַר רָחוֹק

עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד

דָּפְקָה הַמִּלְחָמָה עַל הַדֶּלֶת

וּבִישְּׂרָה לִי

שֶּׁיֵּשׁ לִי אָח וְשֶׁהוּא נֶהְרָג

הוּא הִשְׁלִים עִם אַבָּא שֶׁלְּךָ

וְגָר עַכְשָׁיו אִיתּוֹ

"שְׁנֵיהֶם תָּמִיד אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי בָּאָה

חוֹזְרִים לִהְיוֹת יַחַד"

אָמְרָה וְהָלְכָה

מֵאָז אֲנִי מַגִּיעַ לַדִירַת חֶדֶר שֶׁל אָחִי בְּהַר הֵרְצְל

מַדְלִיק נֵר כִּי חָשׂוּךְ שַׁמָּה

בּוֹכֶה שָׂם לְבַד וּמִתְגַּעְגֵּעַ

לְרֶגַע שֶׁנַּחֲזוֹר שׁוּב

לִהְיוֹת מִשְׁפָּחָה אַחַת בְּיַחַד…

הפוסט היה לי אח חייל, לא ידעתי עליו כלום הופיע לראשונה ב-קו 400.

שתיהן ערים חרדיות, ראשי העיר של שתי הערים משלשלים "ברגע האמת" את הפתק ג' לקלפי, ועל כולם ממונה ר' חיים קנייבסקי כמרן שר התורה.

ולמרות DNA זהה, שניהם בחרו בחירות שונות דווקא בשאלה של חיים ומוות. הראשון, רביץ מקריית יערים, בחר ללכת לסגר ללא צורך ברוני נומה או בהחלטת ממשלה. תושבי העיר נענו, חיידרים נסגרו מניינים בוטלו והעיר כולה נכנסה למצב קורונה והפכה למודל ולקידוש ה'.

לעומתו, אברהם רובינשטיין הבני ברקי, ראש עיר ששובץ לתפקיד, לא הצליח לתרגם מנהיגות נכונה לעירו, וכשהתעורר זה היה הרבה אחרי המניין האחרון באיצקוביץ'.

האגדה האוטופית מהניינטיז ש"בבני ברק לא יפלו טילים", עטפה יחד עם עוד ק"ן טעמים סוציולגים/אמוניים את העיר בשאננות יתר, שגרמה לקורונה לכבוש את העיר ללא קרב.

רק שהפעם זה לא היה רודן עיראקי, אלא דווקא ההנהגה הבני ברקית.

אין ספק. יום אחרי שתיעצר המגיפה יגיע עת חשבון נפש, איך הגענו לפיקוח נפש? אכן, מקומות רבים בעולם ובישראל התמהמהו ביישום ההנחיות – בטח בקהילות החרדיות אשר מברוקלין ועד בני ברק – אבל איך נוכל להבטיח שבפעם הבאה לא נתעורר מאוחר? מי ישמור על ה'ונשמרתם'?

זו שאלה שתעסיק את החברה כולה, ונראה שגם תסיק מסקנות. קשה עוד לקבוע כמה מרחיקות לכת הן יהיו אבל הן תגענה.

שאלה אחת בכל זאת מטרידה אותי ואולי שוב שתישאל כבר עכשיו: מה באמת גרם לשוני בין קריית יערים לבני ברק? לכאורה, על הנייר, שתיהן אוכלוסיות חרדיות שעם מכנה משותף אמוני יכולות לכרות ברית ערים תאומות, אז איך זה שמאותה חברה צמחו שתי תפיסות, האחת – מודעת ומעורבת וגוזרת חיים, והשנייה – מנותקת וגוזרת קורונה?

כמו בכל שאלה יהודית, התשובה נמצאת גם בהיסטוריה.

1848. אירופה מתמודדת עם נגיף אחר בעל שם פחות להיט – "חולירה". הוא מגיע גם לוילנא, אז ה"בני ברק של אירופה". משה בר סימן טוב הליטאי מפרסם הנחיות וביניהן להימנע מצום.

ערב יום הכיפורים מגיע ורבני וילנא, אז כמו היום, לא נשמעים להנחיות. פתאום, בעיצומו של היום הקדוש, עולה רב אחד מגרמניה בשם ר' ישראל סלנט, דופק על הבמה וזועק: פיקוח נפש דוחה יום כיפור.

נגד עיניהם הנדהמות של המתפללים, ר' ישראל מוציא יין, עושה קידוש, ובכך מציל את הקהילה יהודית מהמגיפה. מה ששום רב וילנאי לא העז – ר' ישראל "הגרמני" עשה.

כילד גדלתי על סיפורי הרב להמן. למזלי, כבן להורים בעלי תשובה בלי מושג ירוק בעולם החרדי, הם לא הבינו למה ילד בן 11 צריך לקרוא סיפור רק עם ניקוד וציורים, ולכן קנו לי את ההוצאה שתורגמה מגרמנית לעברית עם הכריכה הכחולה של נצח. כך גדלתי, על חרדיות שברומן אחד שוזרת את גתה ושילר, יחד עם ר' עקיבא והערוך לנר.

שנים לאחר מכן למדתי להכיר שאת הצנזורה שמה וועדה בני ברקית כלשהי, שלא יכלה לקבל חרדיות שיש בה את הרמב"ם ושייקספיר באותו סיפור.

כשנכנסתי לישיבה הקטנה הסיפור חזר על עצמו, רק הפעם זה היה עם ספרי המשגיח הרב וולבה זצ"ל. שם נחשפתי איך סוקרטס והרמח"ל נמצאים באותה שורה. זכורה לי שיחה עם בת דודה של יענקי קנייבסקי, שבאה עם בטן מלאה על הבית בו גדלה. בין היתר סיפרה לי שבבתים בני ברקים "אמיתיים" לא מכניסים את "הספרים של וולבה".

אז לא הבנתי למה בבני ברק צריך לצנזר את הרב להמן? להחרים את הרב וולבה?

עד שבאה הקורונה וסיפרה לי בצורה הכי נוראית את ההבדל בין להיות חרדי בקריית יערים ללהיות חרדי בבני ברק, אותו ההבדל במגיפת החולירה בין חרדי מוילנא לחרדי מברלין.

כשההגדרה החרדית שלך פוחדת מסיפור ילדים שיש בו שייקספיר, ומחרימה את זקן המשגיחים רק בגלל היכולת שלו להתייצב מול האתגר המודרני ולא לברוח ממנו – אז אתה לא מודע למה שקורה בחוץ, ותחושת ה"לי זה לא יקרה" כבדלן כרוני היא בלתי נמנעת.

רק חרדיות שרואה את עצמה, לא כסתירה לעולם שבחוץ, אלא חלק ממנו – יכולה להיות מודעת ולמצוא חיסון לחרדיות וגם לקורונה.

אולי דבר טוב אחד ייצא מהתקופה הזאת, ביום שאחרי. שנבחר לצאת לחרדיות שלא צובעת הכל בשחור לבן אלא כזו שמקפידה על קלה וחמורה, לצד מודעות. לא נרתעת עוד מהעולם שבחוץ – כי יש לה פנימה עולם ומלואו.

הפוסט מי שצינזר את ספרי להמן והחרים את הרב וולבה – יינגף בפני הקורונה הופיע לראשונה ב-קו 400.

אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּשְׁאִיר מַהֲקוֹרוֹנָהּ בָּעוֹלָם,

אֶת הַחֻופּוֹת הַקְטַנּוֹת בְּחַצְרוֹת הַבָּתִּים,

אֶת הַשְּׁכֵנִים שֶׁשָּׁרִים יַחַד כָּל עֵרֶב מֵהַמִּרְפָּסוֹת

בִּמְקוֹם לִהְיוֹת בְּאַיְיפוֹן,

אֶת הַהוֹרִים שֶׁקָּמִים כָּל בּוֹקֶר לַיְּלָדִים וְלֹא לְקַרְיֵירָה,

אֶת הַזּוּגוֹת שֶׁנִּמְצָאִים יַחַד גַּם בְּבִידּוּד,

וְאֵת אֵלּוּ שֶׁמִּתְגַּעְגְּעִים לְחִיבּוּק פָּשׁוּט,

לִלְחִיצַת יָד אֲרֻוכָּה,

כְּבִישִׁים עִם פָּחוֹת פְּקָקִים, אֲוִויר נָקִי עִם פָּחוֹת עָשָׁן ,שַׁבָּתוֹת שְׁקֵטוֹת

וּבָתִּים מְלֵאִים בְּבִילּוּי,

שְׂכֹּל הָעוֹלָם יִידָּבֵק

בָּוִירוּס הַמְּקָרֵב הַזֶּה הַמְּנַקֶּה הַזֶּה הַמְּטַהֵר הַזֶּה,

שֶׁל  יְמֵי הֲקוֹרוֹנָה…

הפוסט אֱלוֹקִים, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּשְׁאִיר מַהֲקוֹרוֹנָהּ בָּעוֹלָם הופיע לראשונה ב-קו 400.

רַק אֶצְלִי הַחַלּוֹן סָגוּר
מְרוּחוֹת שִׁלְהֵי כִּסְלֵיו,
וַאֲנִי פַּךְ קָטַן
לְלֹא בַּיִת אוֹ חוֹתֶמֶת.

וְהַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קוֹדֶשׁ הֵם
וֵאֶיּן לִי רְשׁוּת,
אֵלּוֹקַיי
אֵיֶּן בִּי עוֹד יְכוֹלֶת,
לִראֹותָם לְבַד…

הפוסט רַק אֶצְלִי הַחַלּוֹן סָגוּר הופיע לראשונה ב-קו 400.

נָפְשִׁי כְּמוֹ צִיפּוֹר שְׁבוּרַת כָּנָף

בְּלֵב יָם,

מְחַפֶּשֶׂת עִיר מִקְלָט בְּין הַגַּלִּים,

אִם אֵיּן לָהּ שָׁמַיִים

לָמָּה לָהּ חַיִּים.

• • •

אֱלוֹקָי

דָּבֵק אֲנִי בְּמִידּוֹתֶיךָ

בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן,

בּוֹנֶה גָּדֵר בַּיָּמִים

וּפוֹרֵץ אוֹתָהּ בַּלֵּילוֹת,

וחושְׁך עַל פׇּנַיי ,וְתֵהוֹם מִלְּפָנַי,

רוֹצֶה לְעָצור ,רוֹצֶה לִדְהֹור,

לְגַן עֵדֶן לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת.

• • •

וְאַתָּה יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִים

עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר,

וְלִיבִּי עַל הָאָרֶץ נִשְׁכַּב

מְחַפֵּשׂ קֶשֶׁת בִּסְתָיו,

לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא הַמַּבּוּל

לִפְנֵי שֶׁיִּנְצַח

שָׁרו שֶׁל עֵשָׁיו…

הפוסט עִיר מִקְלָט הופיע לראשונה ב-קו 400.

הפוסט אבידת בת הרב הופיע לראשונה ב-קו 400.