מנשקי הקמיעות ומנשקי האלות

הלכתי להתפלל בבית כנסת מסוים. בדרך, ממש קרוב לבית הכנסת המסוים, פנה אלי אח מעדה אחרת וביקש ממני לבוא להשלים מנין. נעניתי.

אך להפתעתי בבית הכנסת של האח לא שמרו לדאבוני על כללי המגפה, כמו ששומעים מאנשי תקשורת בנושא. הם התפללו תחת קורת גג, לא הקפידו על מרחק ולא על מסיכות ואלו ששמו מסיכות – שמו חיתולי סנטר.

אני הודעתי בנחרצות שאני מוכן להתפלל לפי חוק – רק תחת כיפת השמיים. לבינתיים שתיתי קפה מחוץ לבית הכנסת והגבאי מתחיל לצווח עלי שאני לא יכול להכנס ללא מסיכה כשעל פניו מרוח חיתול סנטר. סיימתי הקפה באיטיות, שמתי מסיכה, ההוא נרגע וניתן לי מקום במרפסת מול דלת וליד המקום חלון לתוך בית הכנסת.

בית הכנסת הזה סיקרן אותי ובפרט שהוא על שמו של דמות של כעין קדוש נוצרי ביהדות. והרב אבריטש שמו. ברם אותו כעין קדוש היה אשכנזי והמתפללים כיום הם אחים מעדה אחרת. תעלומה גדולה.

מתברר שהאיש צבר לעצמו בעירו מעמד חזק של קדוש הפועל בשמים ולא רק בחייו עלי אדמות. לאחר מותו של אותו רב צדיק, שנפטר ללא ילדים, ל"ע, לא נמצא לו יורש. לפיכך בית המדרש התקיים ממשפחות של חסידיו ולפי מאמצי הגבאי.

לאחר תרפ"ט רבים מיהודי המקום עזבו את האזור מחשש לחייהם והיה קושי בלארגן מניין ולא תמיד הצליחו. ברם יום אחד שכר יהודי מזרחי עני מרוד דירה באותו מבנה של בית הכנסת. בלילה הוא חלם שהצדיק אמר לו שאם הוא ישמור על בית הכנסת שלו תהיה לו פרנסה ברווח גדול. הוא החל לצרף חברים מהעדה המזרחית ובית הכנסת שינה את פניו ולבסוף את נוסחו. ועד היום בית הכנסת מתפקד, ברם הקהילה שומרת על המסורת של לפני כתשעים שנה ועדיין היא מתקשה להשיג מניין.

ועם כל זאת יש כאן תהליך סמלי של הלחמה בין אשכנזיות למזרחיות – תהליך שלדאבוני לא הולך וכנראה לא מושך. ולאחר שהבנתי את החיבור של הקהילה לאשכנזיות – עניין הנמצא על קירות בית הכנסת, שאלתי את עצמי שאלה והגעתי לתובנה נאה.

ראיתי את ההפרה של בית הכנסת של עדות המזרח ושאלתי את עצמי האם יש דמיון בין ההפרות אצל האשכנזים לעדות המזרח. כלומר, ברור יש את אלו המקפידים בעדות המזרח ויש אשכנזים המקפידים, ברם לגבי הפלגים המפרים בעדות השונות מה דומה?

וחשבתי שאולי יש כאן עניין של "מנשקי קמיעות" המאמינים בסגולה של הדת ושל התורה בהגנה מהמחלה. ובדומה לכך הרי יש גם אשכנזים רבים כאלו המאמינים בר"ח קנייבסקי כבאבא – ואפילו בקרב משפחתי.

ברם איך זה מסביר את הפלג הירושלמי שהרי הם שם לא מאמינים ברבנים כבאבות?

שברתי את הראש וחשבתי על מודל חדש "מנשקי האלות", אלו חבר'ה שמאמינים מבחינה רציונלית שאסור לוותר לשלטון החילוני בעניינים הקשורים לדת גם אם מדובר מבחינת השלטון באינטרס של הצלת חיים.

בנוסף הם גם מרוויחים מהמשבר עם השלטון והעם הישראלי. ככל שיש יותר שנאה ואלימות משטרתית נגד חרדים, אז הם מתגבשים ומשיגים עוד תמיכה בקרב העם החרדי. וכמו כן המשבר הכלכלי גם יכניס אנשים להתחזקות רוחנית משיחית בדת ובכך הם או חלקם יהפכו קיצוניים התומכים בפלג.

לסיכום כולנו מנשקים; השאלות הן את מי ואיפה. יש המנשקים את המוות ויש את תורת החיים.