הקורונה שולטת בכיפה

איך הקורונה הפכה למלחמת דת • להיכן נעלמה מצוות "ונשמרתם" • אתי קצבורג בקריאה לאחריות מגזרית

בתוך בליל הקולות החגיגי הזה של פטיש ומסמר ומוזיקה נשמע רעש עצוב של מאות מפגינים ברובם זאטוטים שנשלחו או שלחו את עצמם לחזית אל מול הכוחות הציוניים שחומסים מהם את האפשרות של קיום מצוות בגלוי.

לא, זה לא התחלה של פרוזה, מדובר במציאות מפחידה שהפכתי להיות חלק ממנה, מציאות בה אנשים החליטו לקחת את הדין לעצמם, אנרכיה מוחלטת.

בימים האלה, הכל דינאמי, כל יום מביא בכנפיו בשורות ומידע חדש, כל מה שנראה הגיוני כבר לא, כל מה שהתרגלנו עליו שונה וייתכן שגם פוסט זה שנכתב היום יהיה בעוד רגע קט כמו אתרוגים אחרי סוכות.

רלוונטי או לא יש דברים שמוכרחים למחות עליהם בפרט שבנשימה אחת יהיה מי שיקרא לקבוצות הללו משני צידי המתרס חרדים.

חברים אנחנו במלחמה, מלחמת כוחות ומוחות, אין בה באמת צדדים כי הלוחמים פה נלחמים נגד עצמם, נגד החיים שלהם, וכמו בכל שדה קרב החלשים והזקנים הם הראשונים ליפול בשבי או במקרה הזה ליפול שדודים בפניה .

ימים יגידו האם האלמנטים החיצוניים שנקבעו בחוק כמו המסכה ושמירת המרחק הם אלה שבאמת הגנו מפני הנגיף, אך עד אז ובהעדר אמצעים אחרים כאזרחים שומרי חוק וכאנשים האמונים על מצוות ו"נשמרתם" אנחנו מחוייבים בהגנות אלה, גם אם זה מציק, מעצבן, מרגיז ומרגיש לחלק כאילו מדובר במינימום "חוקי נירנברג".

בא ניקח רק לדוגמא את עירי מודיעין עילית לאט ובטוח היא מטפסת לראש הרשימה וזוכה בפרס 'העיר האדומה' ביושר, אין באמת הסבר למה המספרים שוברים את הכספית במדחום, את הפרשנות אשאיר לחכמים וצודקים ממני שיספרו לכם על צפיפות אוכלוסין ואורח חיים חרדי שגורם לחיידק להרגיש נח מדי להתנחל.

מה שבטוח, שלמרות המצב הכל נראה רגיל פה, בשבת האחרונה אנשים פסעו בניחותא אחרי התפילה ההמונית בבית הכנסת , נטולי מסכות, אם לא הייתי רואה בעיניי היה נראה כי מישהו ממציא את זה, כי אשכרה בחוץ משתוללת מגיפה ולא נראה שזה מזיז למאן דהוא.

שבוע לפני בחלוקת חג מסורתית, מאות אנשים הצטופפו בהחניית אחד הבנינים אפס פיקוח, אפס שמירת מרחק.

וכאן הבן המטומטם שואל, הרי חרף כל הטענות הצודקות ומרדף אחרי מצוות והידורים, יש כאן חשש, ספק ספיקא (תראו כמה אני נדיבה), שאחד מכל אותם צפופים יפתח תסמינים, מתוכם ייצא אחד עם מחלות רקע, וסבא חביב שעוד נשאר לו זמן לחיות לכאורה, והאקט הקטן הזה ייגרום לו לחלות במקרה הטוב או למות, כפי שראינו בעשרות מקרים, ועדיין הכל בסבבה?

הרי פיקוח נפש דוחה הכל, היכן מצוות ונשמרתם?

איפה היא מסתתרת למען ה' ולמען הררי החלוקות המקסימות?

נראה שהקורונה שינתה סדרי עדיפויות תורניים דווקא, ואנשים נוטים לעשות דין לעצמם כי ממילא זה נגד שלטונות החוק, אז הכל מותר חופשי,

רק כי ככה אמר מישהו למישהו ששמע ממישהו.

יכול להיות ששמעתם את זה אלף פעמים, ועכשיו זה הפעם האלף ואחד, זה לא באמת מעסיק אותי, מה שחשוב זה שכל אחד בערוץ שלו,  מול משפחתו וחבריו יעשה מה שמוטל עליו שזה גם לקיחת אחריות אישית ושמירה וגם השפעה על מי שאפשר.

כי במלחמה כמו במלחמה כל אחד מגן על עצמו ואם הוא חזק מספיק הוא מגן גם על סביבתו שלא נוכל לאמר "ידינו לא שפכו את הדם הזה".

צילום: מקור לא ידוע, לפי סעיף 27א

מחשבה 1 על “הקורונה שולטת בכיפה”

  1. יש חדש?
    משהו?
    או שזה כמו המשגיח בישיבה שצועק שוב ושוב על אותם נושאים בלי תועלת?

    נכון שזה אתר של "חרדים חדשים" שצריך לרקוד "מה יפית", אבל בואי, תאמיני לי ימשיכו לשנוא אותך כאשה דתיה, גם אם תעטי מעל השביס והטורבן שלך 10 מסכות…
    חבל סתם להתאמץ…

    פשוט להפנים את דברי הכוזרי, בהם החבר מודה על האמת שהגלות היא בושה וכשלון של עם ישראל
    כך גם המגפה פוגעת בדתיים מהשמיים, וזו אכן בושה וחרפה…

    הגב

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

לבושה בגלות ערומה

הייתי כזונה בתפארתה, אורה גלומה בחשכה. כלים שבורים בשלמותם, שקט הניגון על פני הים • נילי גינגולד אלשיך

יש פרידה ויש שכול

ורעו משמיים הביט אליו תוכחות, לרגע אוחדו נשמות פרודות. 'אני פה' לחש הוא זעקות, נשמתי חיה אצל יוצר עולמות

(יו)עץ הדעת

נולדתי כזה, טיפוס שיודע הכל. משיעור ב' ניכרו בי ניצני 'יועצות' ומאז הייעוץ הפך למפעל חיי. פתחתי ארגון, כולם משחרים לפתחי, אני מרואיין מבוקש. השבוע הגיע אליי לייעוץ בחור שזיעזע את עולמי

אתה ואני

יחסים מורכבים בין אדם לחברו, אדם לאלוהיו ובין אדם לעצמו. ואם אפשר להכניס לזה סולו בוזוקי אז למה לא?

אהבה בחלון

הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם שַׁלְהָבוֹת מְרַקְּדוֹת, שֶׁתַּמְשִׁיכוּ לִנְצֹר אֶת סוֹדִי • ישראל אדלר

בזמן הווה

אמנית חרדית ניצלה את תקופת הקורונה כדי לחזור לתחביבה הישן, ציורים אימפרסיוניסטים עזי צבע. בתערוכה ייחודית שהתקיימה בימים אלה הוצגו יצירותיה המספרים מסע ייחודי בין מגזרי ובין יבשתי.

עוד מעט לא נתגעגע

עוֹד חִבּוּק וִירְטוּאָלִי עֲדַיִן, הַזְּמַן חוֹלֵף וּכְבָר תֶּכֶף שָׁרָב. עוֹד דִּמְעָה תְּלוּיָה בִּקְצֵה הָעַיִן, תִּרְאִי זֶהוּ כְּבָר סוֹף הַקְּרָב • אפרת ורניק

No data was found

אולי יעניין אותך גם

גלים

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו