הקורונה שולטת בכיפה

איך הקורונה הפכה למלחמת דת • להיכן נעלמה מצוות "ונשמרתם" • אתי קצבורג בקריאה לאחריות מגזרית
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

בתוך בליל הקולות החגיגי הזה של פטיש ומסמר ומוזיקה נשמע רעש עצוב של מאות מפגינים ברובם זאטוטים שנשלחו או שלחו את עצמם לחזית אל מול הכוחות הציוניים שחומסים מהם את האפשרות של קיום מצוות בגלוי.

לא, זה לא התחלה של פרוזה, מדובר במציאות מפחידה שהפכתי להיות חלק ממנה, מציאות בה אנשים החליטו לקחת את הדין לעצמם, אנרכיה מוחלטת.

בימים האלה, הכל דינאמי, כל יום מביא בכנפיו בשורות ומידע חדש, כל מה שנראה הגיוני כבר לא, כל מה שהתרגלנו עליו שונה וייתכן שגם פוסט זה שנכתב היום יהיה בעוד רגע קט כמו אתרוגים אחרי סוכות.

רלוונטי או לא יש דברים שמוכרחים למחות עליהם בפרט שבנשימה אחת יהיה מי שיקרא לקבוצות הללו משני צידי המתרס חרדים.

חברים אנחנו במלחמה, מלחמת כוחות ומוחות, אין בה באמת צדדים כי הלוחמים פה נלחמים נגד עצמם, נגד החיים שלהם, וכמו בכל שדה קרב החלשים והזקנים הם הראשונים ליפול בשבי או במקרה הזה ליפול שדודים בפניה .

ימים יגידו האם האלמנטים החיצוניים שנקבעו בחוק כמו המסכה ושמירת המרחק הם אלה שבאמת הגנו מפני הנגיף, אך עד אז ובהעדר אמצעים אחרים כאזרחים שומרי חוק וכאנשים האמונים על מצוות ו"נשמרתם" אנחנו מחוייבים בהגנות אלה, גם אם זה מציק, מעצבן, מרגיז ומרגיש לחלק כאילו מדובר במינימום "חוקי נירנברג".

בא ניקח רק לדוגמא את עירי מודיעין עילית לאט ובטוח היא מטפסת לראש הרשימה וזוכה בפרס 'העיר האדומה' ביושר, אין באמת הסבר למה המספרים שוברים את הכספית במדחום, את הפרשנות אשאיר לחכמים וצודקים ממני שיספרו לכם על צפיפות אוכלוסין ואורח חיים חרדי שגורם לחיידק להרגיש נח מדי להתנחל.

מה שבטוח, שלמרות המצב הכל נראה רגיל פה, בשבת האחרונה אנשים פסעו בניחותא אחרי התפילה ההמונית בבית הכנסת , נטולי מסכות, אם לא הייתי רואה בעיניי היה נראה כי מישהו ממציא את זה, כי אשכרה בחוץ משתוללת מגיפה ולא נראה שזה מזיז למאן דהוא.

שבוע לפני בחלוקת חג מסורתית, מאות אנשים הצטופפו בהחניית אחד הבנינים אפס פיקוח, אפס שמירת מרחק.

וכאן הבן המטומטם שואל, הרי חרף כל הטענות הצודקות ומרדף אחרי מצוות והידורים, יש כאן חשש, ספק ספיקא (תראו כמה אני נדיבה), שאחד מכל אותם צפופים יפתח תסמינים, מתוכם ייצא אחד עם מחלות רקע, וסבא חביב שעוד נשאר לו זמן לחיות לכאורה, והאקט הקטן הזה ייגרום לו לחלות במקרה הטוב או למות, כפי שראינו בעשרות מקרים, ועדיין הכל בסבבה?

הרי פיקוח נפש דוחה הכל, היכן מצוות ונשמרתם?

איפה היא מסתתרת למען ה' ולמען הררי החלוקות המקסימות?

נראה שהקורונה שינתה סדרי עדיפויות תורניים דווקא, ואנשים נוטים לעשות דין לעצמם כי ממילא זה נגד שלטונות החוק, אז הכל מותר חופשי,

רק כי ככה אמר מישהו למישהו ששמע ממישהו.

יכול להיות ששמעתם את זה אלף פעמים, ועכשיו זה הפעם האלף ואחד, זה לא באמת מעסיק אותי, מה שחשוב זה שכל אחד בערוץ שלו,  מול משפחתו וחבריו יעשה מה שמוטל עליו שזה גם לקיחת אחריות אישית ושמירה וגם השפעה על מי שאפשר.

כי במלחמה כמו במלחמה כל אחד מגן על עצמו ואם הוא חזק מספיק הוא מגן גם על סביבתו שלא נוכל לאמר "ידינו לא שפכו את הדם הזה".

צילום: מקור לא ידוע, לפי סעיף 27א

מחשבה 1 על “הקורונה שולטת בכיפה”

  1. יש חדש?
    משהו?
    או שזה כמו המשגיח בישיבה שצועק שוב ושוב על אותם נושאים בלי תועלת?

    נכון שזה אתר של "חרדים חדשים" שצריך לרקוד "מה יפית", אבל בואי, תאמיני לי ימשיכו לשנוא אותך כאשה דתיה, גם אם תעטי מעל השביס והטורבן שלך 10 מסכות…
    חבל סתם להתאמץ…

    פשוט להפנים את דברי הכוזרי, בהם החבר מודה על האמת שהגלות היא בושה וכשלון של עם ישראל
    כך גם המגפה פוגעת בדתיים מהשמיים, וזו אכן בושה וחרפה…

    הגב

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

אלוקים בממתינה

בני הוא איש טרוד, כיצד נראים הימים הנוראים במרוץ שבין עסקים משפחה ורוחניות

שירה חדשה ישנה

עם נושע יצא, כולו אומר חיפזון. עף עם הרוח, נשר, כנפי דמיון. וכרגע ים נקרע, יבש בקיפאון • רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם – דוד דרוק

אוסלו מת, מה הלאה? הנה רעיונות שמתנחלים ופעילי שלום מגלגלים ביניהם

מלבד כמה חסידי אוסלו אדוקים, לכולם ברור שההסכם שייך להיסטוריה • בשקט בשקט, הצדדים מסכימים על עוד כמה נקודות יסוד בסכסוך, ויש גם מודלים עתידיים מפתיעים, שקונים שביתה בלב שני הצדדים • גרשון בסקין בסקירה מרתקת

כתבים ופרשנים יקרים, את כולם סיקרתם חוץ ממני

התקשורת הציפה על סדר היום כל מצוקה אפשרית שעולה מהקורונה, והשאירה מאחור את הקושי הבל יתואר של אימהות חד הוריות • יעלי נווה מכניסה אתכם לבית וללב שלה, תראו איך זה נראה מבפנים

מבטיחה להתעלם ממך

יֵשׁ מִן צְלִיל מֻכָּר שֶׁחוֹדֵר פְּנִימָה. הַסְּפֵקוֹת, הַפְּחָדִים כְּבָר כָּאן • אפרת ורניק

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן