משברים מתפקדים בין היתר לחידוד ולהבלטת תופעות קיימות. בעוד הפמיניזם הדתי נאבק כרגע על מקומן של נשים בבית כנסת תחת הגבלת כמות המתפללים, הנשים החרדיות מקבלות את הדין בשקט ובטבעיות. הם חייבים במניין, שטחי בית הכנסת כולל עזרת הנשים שייכים בראש ובראשונה לבעלים החוקיים ולמצווים – הגברים.
לראשונה בחיי, בתקופת הקורונה התפללתי 3 פעמים ביום במניין. מגיל צעיר הייתי הולכת לתפילות בבית הכנסת, ואמא שלי הייתה מן המתפללות הקבועות בשבת. אבל לראשונה לא רק שהתפללתי תפילות יום חול בבית כנסת, לא רק שראיתי ועקבתי אחרי קריאת התורה בחול, אלא הייתי חלק מעזרת הגברים.
לא הצצתי דרך מחיצה, לא חנקתי תפילה מרגשת בלחש.
לא יצאתי אחרי 'כתר' של מוסף כדי למנוע בסוף התפילה התנגשות של גברים ונשים.
לא הייתי 'צופה', הייתי 'פועלת' בתפילה, שייכת אליה וחלק ממנה.
פחות ופחות נשים צעירות מגיעות לבית הכנסת. פחות ופחות נשים חרדיות מרגישות שייכות למקום הזה. ובצדק.
גם באירועים המובהקים בהם 'עזרת הנשים פתוחה' כמו תפילות ימים נוראים ושמחת תורה, אנחנו אורחות.
בחלק מבתי הכנסת מתלבטים אם לערוך קידוש בעזרת הנשים. המחיצות הולכות וגובהות, נשים מורחקות ונדחקות.
ביצה ותרנגולת, עזרות הנשים מצטמצמות ושטחיהן "מולאמים" לטובת המשתתפים הגברים הקבועים, עזרות הנשים הופכות להיות צפופות ובלתי נוחות, מה שגורם לעוד ועוד נשים לוותר.
זה נמשך ומגיע למצבים אבסורדיים, כמו אלו שמתעדפים את מקומם של ילדים בנים שאינם חייבים בתפילה, על תפילה של נשים שחייבות בתפילה אך אינן חייבות במניין.
ההרחקה וההתרחקות של נשים מבית הכנסת לא עומדת בפני עצמה. היא המשך הבריחה מההתמודדות החרדית משינוי מעמדן של הנשים במאה השנים האחרונות.
נשים חרדיות עברו שינויים מרחיקי לכת, הן משתלבות במשרות בכירות במשק, לומדות באקדמיה ולאחרונה יש לנו אפילו שרה חרדית.
התפקידים המסורתיים של הנשים השתנו, גם אם הן עדיין מנהלות את משק הבית במקביל לעבודתן בחוץ, הן רחוקות מאוד מלהיות רק במטבח.
רוב הדרישות הדתיות מן האישה החרדית הצטמצמו למצוות צניעות. עבודת ה' של האישה היא רוחנית, כך הסבירו לנו בסמינר, היא אינה צריכה להיות תלויה במעשים. הדרגה הרוחנית שלה גבוהה מלכתחילה.
מבלי להיכנס לטענה הזו אם היא מוצדקת או לא, אחרי המעשים נמשכים הלבבות. לתפילה בציבור יש ערך עצום והתרוממות רוח אחרת, יעידו על כך כל מי שנאלצו בימים אלו להתפלל בתפילת יחיד. יעידו על כך כל מי שזכו בימים אלו להתפלל בציבור.
שני תרחישים הגיוניים יכולים לקרות בעוד עשר שנים: באחד, נשים חרדיות דורשות להיות חלק מתפילה בציבור ולא מוותרות על מקומן בבית הכנסת. בשני עזרות הנשים בבתי הכנסת החרדיים מצטמצמים עוד ועוד ובחלקם נסגרים.
אני מקווה ומייחלת לראשון.
הכותבת הינה מנהלת מפת"ח אשדוד, עמיתת מכון שחרית
9 מחשבות על “הקורונה הזכירה לנו איך מרגישה תפילה במניין, הגיע הזמן שתפסיקו לדחוק אותנו”
דברי הבל… להיות אישה פורצת דרך בכלל ובפרט בציבור החרדי הוא חלום של המון נשים שביום מן הימים נחשפו לתוכן חדש והם לא בדיוק יודעים מה ואיך להתמודד איתם… אבל הגברת רוטנר היקרה אנחנו לא נכתיר אותך בחיים "לפורצת הדרך של הציבור החרדי" ונראה לי שתצטרכי להזניח במקצת את החלום להדלקת משואה בהר הרצל. מיכוון שאם ליצר בעיות ודרישות נשיות על משהוא שלא קיים ובכך ליצר כותרות הוא השמצה חסרת בסיס ואין פה פריצת דרך בכלל. לא צריך ליצר הפליית נשים גברים בכוח. גברים חייבים במנין ונשים לא כך נפסק לספר היסוד של היהדות. ואין כן מקום למילים יפות כמו לדחוק וכו'. מציע לך אישית להרגיע ולבחור באופן השני של "להגשים חלום של פירסום" בעשיה בענווה ובשקט ולא בחור ריק מעשיה וממעשים רק אוויר וכותרות. יש לך בעל טוב ומשפחה טובה חבל למתוח תחבל מידי חזק שום דבר טוב לא יצא מזה בהיסטוריה
ישראל לא נראה שיש פה רצון לתשומת לב וכותרות בעיתונים, וגם לא התבכיינות. יש פה בעיה שלך בתור גבר מאוד נוח לך איתה כי לך יש פריווילגיות כמו מקום מובטח בבית הכנסת. אישה שרוצה גם להתפלל במניין ורוצה את החוויה הרוחנית והקהילתית הזאת מותר לה להשמיע את דעתה וכולי תקווה שעוד נשים ירגישו בנוח להשמיע גם הן את קולן.
מעבר לזה שגבר חייב במניין ואישה לא יש פה עניין אנושי בסיסי של שיוויון. אם נתת לדת לשבש את האנושיות הבסיסית שלך אז אולי משהו בדתיות שלך משהו
אם תפילה בבית כנבת היא בשבילך "חוויה קהילתית רוחנית" את יכולה למצוא את החוויה הזו בכנסיה.
לבית כנסת הולכים כדי לקיים חובה דתית של 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' שנשים, מה לעשות, לא חייבות בה. לא כדי לחפש "חוויות".
מי שמחפש.ת חוויות טוב יעשה אם ישאר בבית. גם אם הוא גבר – רוב הסיכויים שהוא ממילא מפטפט כל התפילה.
נכון. זה לא "שיוויוני". אז מה?
"שיוויוניות" היא ערך שהועלה על נס בתרבויות שלא קשורות אלינו.
התרחיש השלישי וההגיוני שעולם כמנהגו נוהג.
יהיה עזרת נשים עם ביקוש חלקי ומי שתרצה תמיד תוכל להיות שם.
אבל (א)נשים שיחפשו בעיות במגזר לא יחסרו, זה בטוח.
לצערנו
לצערנו הרב, הנשים החרדיות, למרות אדיקותן, צדיקותן, הקפדתן על מצוות התורה ונטילת עול הפרנסה על כתפיהן, עדין מוקצות בחברה הדתית.
האמת הן הקדושות האמתיות, ואם יום אחד תגיע ישוע ומשיח לעמנו – זה יקרה רק בזכותן!!
מצד שני אם יש עבדות בעולם המודרני, אזי אחת הדרכים בה היא באה לידי ביטוי היא מצבן של הנשים היהודיות החרדיות. בחוץ הן עורכות דין, מתכנתות בכירות ומה לא? אבל לא בבית ספרנו!!
הן עובדות ומפרנסות את את הבית ובדרך כלל גם את בעליהם. מבשלות, מכבסות, מנקות, וטורחות ללא הרף. וכשמגיעה שבת קודש מקצים להם מקום צר מרוחק.
הן אינן מורשות לקרוא בתורה.
בסדר הן מדליקות את נרות השבת…..
אבל בינינו – הן האור האמתי של הבית.
לעיתים עולה בראשי המחשבה שההוא ש"מעולם לא קרא לאשתו" צריך אותה רק לבל יכשל בחלק מהמצוות. ודי לחכימא.
פעם לא נתנו לנשים חרידיות ללכת להצביע לכנסת עכשיו אפילו מתים באים להצביע …. סופו של עולם שנשים יקחו חלק בהנגה הדתית/חרידית או שנעשה את זה ביחד או שזה יהיה במרד האפשרות הראשונה היא טובה יותר היא תאפשר לכולנו ללוות את התהליך באחדות המחנה ולא בפירוד של המחנה
את מיוחדת וראויה להערכה על האומץ והמאמץ!
אז תודה שאת מייצגת אותנו וגם בגלוי כי כשיש פנים זה כל כך מקבל משמעות אחרת ממשהו כתוב בלי פנים.
אל תתייחסי לשום דעות חשוכות שכל המטרה שלהם להטביע אותך ולהשתיק את הקול הכנה והאמיתי שלך.
להמשיך לשלוט על האופן, הצורה והדרך בה דברים מתנהלים בציבור שלנו. יש עוד הרבה לאן לשאוף ועוד הרבה מה לתקן…
"בזכות נשים יגאלו! יישר כוחך! "
החוויה שלי דווקא שונה
לאחרונה הצטרפתי כמתפללת ועזרות הנשים שפגשתי היו מכובדות מוארות ומאווררות למדי.