על 11 פעמים אני מוכנה להודות

אני לא נוהגת לדבר פומבית ״על זה״, אבל על 11 פעמים אני מוכנה להודות
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

פעם נסעתי עם נהג מונית .
הוא הסתכל עלי במראה ושאל אותי: ״תגידי אתם הדוסים,עושים את זה״?

אמרתי לו שאני לא נוהגת לדבר פומבית ״על זה״, אבל על 11 פעמים אני מוכנה להודות.

נכון, אצלנו הנושא הזה הוא קודש קודשים, לא מדברים ״על זה״.

לא מסבירים לילד בן שלש איך ילדים באים לעולם, אבא ואמא לא מסתובבים ערומים בבית כדי ״שנרגיש טוב ונוח עם הגוף שלנו״ (כמובן שאדבר עם ילדיי על מוגנות מינית).

אנחנו לא מדברים ״על זה״ עם הנערה המתבגרת ומציידים אותה באמצעי מניעה, כי אין צורך. פשוט אין צורך, באמת.

אין צורך!!

ואל דאגה עשרה שיעורים אצל המדריכת כלות עושות את העבודה. ולא רק ילדים.

והלב תמיד ינתר לי לראות חתן וכלה שיוצאים מחדר היחוד, שלובי ידיים. לראשונה.

שמעתי מכלה צעירה שסיפרה לי שהמדריכת כלות שלה אמרה לה: ״כל מה שראית בדרך לסמינר בית יעקב מהחלון של קו 15 ברחוב יפו – אצלך בחדר הכלולות״.

הכל בעיתו.

הכל בזמנו.

נותנים לטבע לעשות את שלו, בקצב שלו, אין צורך להאיץ בו.

החיים ותשוקתם מניעים את כולנו, את היקום כולו.

הבית היהודי הוא קודש קודשים, אין זוגיות פתוחה, ומה זה למען השם ״זוגיות פוליאמורית״?
שאני אמות.

יתכן ואני עתיקה, מיושנת, מהדור הישן, אבל אני עדיין מתביישת להתפשט ליד אמאשלי, ומהבלנית במקווה.

חשומה

וכשאני בחדר המתנה אצל הרופא שיניים עם ילדיי וקופצת במסך פרסומת לבירה עם רמיזות מיניות, או הילדה החמודה הזותי עם השיר לאורוויזיון שמקפצת על הבמה, ותוך כדי השיר נוגעת ב״זה״, ולא כי מגרד לה אלא כחלק מביצוע השיר. אני רוצה למות מבושה.

וצודקת אמאשלי ,מזל הדתיה מדימונה (העיר המופלאה הזאת, בדרך לאילת).

אין על ארק לכאבי שיניים.


יעל מזרחי, פעילה חברתית, משתתפת "עוד ניפגש, רל'שית נציב שירות המדינה, חרדית, ואם ל-11.

קישור מקוצר:
shutterstock By Stanislav Samoylik

5 מחשבות על “על 11 פעמים אני מוכנה להודות”

  1. הבעיה היא שזה נקרא כך
    לא מדברים על זה והאם עושים את זה כמו החילונים וכו׳
    ולא שתבינו אותי לא נכון אבל כן!!! כן צריך לדבר על מיניות כשעולה שאלה לענות ולענות דוגרי בלי להתייפייף כי זה גופא יחזור עלינו כבומרנג
    מיניות זו לא בושה התורה מתארת בפרוטרוט מה הדין של אונס ומה הדין של מפתה וביום כיפור עצמו קוראים בפרשת עריות.
    וכל כך למה?
    כי זו לא בושה זה הטבע וכמו שמדברים על דברים אחרים מותר וצריך לדבר על זה.

    הגב

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

חשבון נפש במודיעין עילית: אשה כמעט ונרצחה? בואו נתחזק בשמירת שבת

ניסיון רצח מחריד טלטל בשבת קודש את העיר החרדית מודיעין עילית, אך רבים העדיפו להתמקד בשמירת השבת של כוחות החירום והתקשורת • תרצה בלוך, תושבת העיר, חושפת את הפרק הבא והלא ידוע של הפרשה האפלה: כנס חיזוק. עם מחיצה כמובן

קופת העיר לא לבד: כך מותגו "ערי הקודש" לצרכי תרומות

ישראל שפירא ראה מודעה של קופת צדקה ויצא בעקבותיה לחפש את ערי הקודש של ארץ ישראל • מיהו הגדול בישראל שסבר כי רמת השרון וחברון קדושות באותה עוצמה ומי אמר "אם אלה הן ערי הקודש, מתאר אני עד כמה מגיע לכלוכן של הערים החילוניות?"

רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן

אֵיךְ הַכֹּל עוֹד מִתְעַצֵּם, עַד קְצֵה גְּבוּל הַיְּכֹלֶת, וּמִשָּׁם צוֹמֵחַ מֵאֵלָיו • אפרת ורניק

מסורת עם משמעות

הפנייה אל המסורתיות של הרצל היא הצעה להנמכת הדת מכסאה • הרב מנחם נאבת מגיב למאמרה של ד"ר עליזה לביא

מְנַסָּה, מְחַכָּה, מִתְנַקָּה

וְאוּלַי כְּמוֹ שָׁתִיל, גַּם אַתְּ גּוֹמַעַת, אֶגְלֵי זֵעָה מִמַּאֲמָץ, אוֹ מִתְּבוּסָה • אפרת ורניק

אבידות בת הרב

הֵיכָן עֲקִיבָא שֶׁלִּי? שָׁאֲלָה רַחֵלֵי לַשָּׁמַיִים • הוקרא באירוע קומזיץ משוררים

אביר האמונה

פרשת חיי שרה: אמונה ובטחון בחיי אברהם אבינו

17 ספטמבר 2020
21:00
אוסישקין 28 פינת קק"ל רחבת הגמנסיה העברית

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן