בפינה, מתחת לגדר האבן, מצטנף ילד בן שבע,
עיניו החומות עצומות ואצבעותיו מציירות עיגולים בחול,
גשם מתחיל לרדת, על נפשו על ילדותו על גופו הקטן
ועל ידיו הקטנות שניסו להגן על גופו וכשלו,
והגשם ממלא כל עולמו הקטן בטיפות
גדולות של שאלה ללא מענה,
וכשהכל כמעט מוצף הוא מנסה לקום
ומבין שלא נותר לו עוד בית בעולם.
על מים קדושים ביהדות, והסגולה המפתיעה להיפוך עוברים
מה סודך שלהבת יקירה, גלי לי מה את מסתירה. איך יופייך לא פג עם השנים, לא נס ליחו, לא התפוגג בין העמים • אתי קצבורג
אֵלּוּ מִדּוֹת שֶׁהַבְּרִיאָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם • הוקרא באירוע קומזיץ משוררים
והימים מבודדים אין דבר, נכפלים בין האתמול והמחר. ובטרם יתלש דף מן הלוח, עוד רומאי שב אל הרוח • דוד אליהו דרוק
וַאֲנִי פַּךְ קָטַן, לְלֹא בַּיִת אוֹ חוֹתֶמֶת. וְהַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קוֹדֶשׁ הֵם, וֵאֶיּן לִי רְשׁוּת • תומר פרי
כמה חרדים זכו בפרס נובל? כמה חרדים הפכו לסופרים בין לאומיים? מדוע איננו זוכים לקדש שם שמים בתחום היצירה התרבותית?
מחשבה 1 על “טיפות גדולות של שאלה”
מקסים
כ"כ אמיתי וכואב
אך עדיין מורגשת חמלה
תודה