דור האנוסים

ערב יום ב' של חוה"מ סוכות אני יושב בלב שותת דם לכתוב את אשר על ליבי רציתי כבר מזמן אבל הייתי אנוס.

תקופת הקורונה זימנה לי נסיונות שמעודי לא חלמתי שאתמודד עימהם בטח לא בעשור הרביעי של חיי.

מעולם לא חלמתי שאהיה מיואש דווקא מאלה שכל כך דבקתי במרץ להשתייך אליהם הצבעתי ואפילו התבטלתי.

בסגר הראשון לימדנו זכות בעקבות ההלם שאחז ביושבי הארץ וגם בכם נציגינו היקרים אולי לכן קולכם נדםת אבל המראות אוי המראות לא הניחו לי על מראות עטופי הטליתות בכיכר השבת משל היתה זו אומשלגפלאץת על משיכות שוטר בפיאות של יהודי חרדית הסגרים הסלקטיביים מביתר לאלעד מדויק לאיזה יושבי בית בשכונותיה של ירושלים יסוגר ואיזה לא או בקיצור הגטאות.

שאלנו היכן אתם? היאך לא העמדתם לשכה בלב לבה של בני ברק המסוגרת המוקפת גדרות בידי שכנותיה!

שאלנו לשווא… ודווקא אחרי שנה שבה שלוש פעמים צעדנו יחד בגאון והבאנו רחוקים וקרובים… במאמץ רב…

אתם יודעים מה? אולי חיכינו לשמוע מפיכם את דבר מרנן ורבנן גדולי הדור אך כבר איננו יודעים מה נאמר על ידם ומה על ידי משמשם.

אחינו החסידים חברי סיעתנו יש קורונה או שמא דעת רבותיכם להיבטל ממנה? ואם זו דעתם מדוע אנו משקרים ומבאישים עצמינו בעיני יושבי הארץ?

חברינו הליטאים מה דעתם של רבותינו לסגור בתי כנסיות ולהתפלל בחוץ או רק "היכול"?
לשמור על בידוד על מנת לא להדביק או להתעלם לצורך לימוד תורה?

האם בסבב הקודם ראינו בעיניים שאלה של נפשות שאולי צריך לשנות עבורה סדרי עולם נשאלת בצורה מזלזלת משל היתה זו גזירת ניקולאי?

ככה שואלים על נפשות?

האם הסיפור של מניעת פרסום מכתב בעיתון ואיומים על פתיחת עיתונים מתחרים באמת קרו כאן תוך כדי מגיפה?

האם באמת בזמן המגיפה מישהו מתוך בית גדול הדור מוכר כתבי הגנה בשמו? זה באמת קורה?

הרב הבר נפטר כי לא שם 3000 שח? או שמא האדמור מפיטסבורג זצוק''ל? לא שאלתי את השאלה הזו היא רק עברה לי בראש כי אני אנוס

אני רוצה לומר לכם בכאב לב אני כותב את הדברים האלה כדי שתדעו שהפכתם אותי לאנוס, אנוס גמור

ברגע האמת הייתם אולי צריכים לפרוש
ברגע האמת אולי הייתם צריכים לקבל מכות כמו אותם הילדים שפוצצו מוקדם יותר היום בידי שוטרי ישראל
ברגע האמת הייתם צריכים לחסום את הדלי או את רימון ההלם
ברגע האמת הייתם צריכים לעצור סגרים סלקטיביים ובטח לא לאפשר לראשי הערים שהנחתתם שם ברגע האמת לטוס לאומן…

כואב לי כואב לי אבל לראשונה אני חש שאינני משמש פה רק לעצמי או למחשבתי האנוסה והסוררת אלא לעוד מאות, אלפים ואולי רבבות שמתחילים להבין ששיקרתם או לסנגר עליכם ופשוט להיות אנוסים כמותי.

לכן אני מבקש להציף מכתב זה ולומר לכם:

ברגע האמת זה לא כשנתניהו יחליט, וגם לא מתי שהחליפי יחליט.

ברגע האמת זה עכשיו! אתמול! לפני שבוע ! לפני חודש! וגם מחר! ומחרתיים! איפה אתם? איך הפקרתם אותנו להיות למרמס איך השפלתם את כבודנו עד עפר איך גרמתם לנו לאבד את ההתבטלות בפני גדולי הדור איך?

יכולתי לסלוח לכם על הכל אבל השיא של השיאים בכאב שלי זה שלקחתם ממני את ההתבטלות המוחלטת בפני גדולי הדור לצערי אני חש שברגע האמת הבא אצעד לבדי לא אקח את ילדיי למאחורי הפרגוד שלא ייראו לאן אבא שלהם הגיע ושם בכאב גדול ועמוק אני יאמר בלב:

" ברגע האמת אנוס רחמנא פטריה"