עַל חֵטְא שֶׁחָטָאתָ

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאתָ וחָטָאתָ וחָטָאתָ

עַל חֵטְא
שֶׁחָטָאתָ
בְּהַקְפָּדָה יְתֵרָה
עַל קוֹצוֹ שֶׁל יוֹדָהּ:
עַל שֹׁבֶל שִׂמְלָתָהּ,
עַל הַקָּפַת
פְּאַת רֹאשָׁהּ.

עַל חֵטְא
שֶׁחָטָאתָ
בְּהַקְפָּדָה יְתֵרָה:
עַל זֹאת חֲלִיפָתְךָ,
חֲפָתֶיךָ, דַּשׁ חֻלְצָתְךָ.
עַל דִּירָה בִּירוּשָׁלַיִם
עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתְךָ.

עַל חֵטְא
שֶׁחָטָאתָ
בַּעֲצִימַת עַיִן
בַּאֲטִימַת אֹזֶן וָלֵב
לִשְׁתִיקוֹתֶיהָ
שְׁתִיקוֹת יְלָדִים,
לְמַכּוֹת בְּחַדְרֵי חֲדָרִים.

עַל חֵטְא
שֶׁחָטָאתָ
כְּשֶׁעָזַבְתָּ
מִשְׁפָּטָהּ וְרִיבָהּ
לַאֲחֵרִים.

עַל חֵטְא
שֶׁחָטָאתָ
בִּלְזוּת שְׂפָתַיִם
בִּקְרִיצַת עַיִן
בְּהַתָּרַת תְּפִלָּה
עִם הָעֲבַרְיָנִים.

עַל חֵטְא
שֶׁחָטָאתָ
בִּתְפִלַּת עֲמִידָה
בְּהַכָּאָה עַל חֵטְא
בְּגוּף בְּלִי נְשָׁמָה.

Image by 192635 from Pixabay

4 מחשבות על “עַל חֵטְא שֶׁחָטָאתָ”

  1. זה משחק מילים –
    שמדבר על ההתעסקות הבלתי פוסקת והאובססיבית של גברים בכיסויי הראש של האישה –
    פאה או מטפחת
    אורך גוונים וצבע –
    באופן מקיף ומדוקדק,
    על קוצו של יודה.

    הגב
  2. מילים סתומות.. "ההתעסקות של גברים" יכולה להיות של רבנים או מחנכים… אם כן קורא/ת תיגר על כל הסמינרים החרדים.. (אמירה חילונית נפוצה, הגברים שמעצבים את ההלכה..) נו, מה הבעיה ללכת למכללה חילונית? מי הכריח אותך? אם את לא מאמינה בזה,.. (אם אשה היא הכותבת כפי המשתמע). יכולה להיות של הגבר – בן הזוג.. אם כן את מדברת כגרושה, ואז מובן הטון המתלונן /מאשים… בין בני זוג נדיר שדברים כאלה אינם בהסכמה ובדיעה אחידה. ובציבור החרדי דווקא נשים ולבושן הנושא הכי פחות מוקפד . ההלכה עצמה מדקדקת בהרבה פרטים בין בלבוש האשה ובין בהנהגות הגבר. האם בקרוב נשמע על "ההתעסקות היתרה בתפריט המזון"?….

    הגב

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

לפצח הייטק

כיצד מפצחים הייטק, ואיך מפתחים גרעינים, השתקפות סימבולית על המסע לקריירה

פסטיבל צבעים של שירה

גלריית המקלט יוזמת כתב העת "קול.שירה.אישה" גאה להזמין אתכן לפסטיבל ייחודי מסוגו

אבידות בת הרב

הֵיכָן עֲקִיבָא שֶׁלִּי? שָׁאֲלָה רַחֵלֵי לַשָּׁמַיִים • הוקרא באירוע קומזיץ משוררים

מלאכים בלבן

נדחקת בין מלאכים, מתפללת למקומה, בין תפילה לנחמה

קול דודי דופק

בין אהבה לבושה, שיר תשובה מאת אביגיל היילברון

צבי דוד – חלק 1

סם גרין חולק איתנו את סיפורו של צבי דוד, חלק ראשון בטרילוגיה.

לא יום – לא לילה, לא מדרון – לא מנהרה

וּכְחָצוֹת רוּחַ חוֹלֶפֶת מְנַשֶּׁבֶת, לִתְחִלָּתוֹ שֶׁל יוֹם צָעִיר. מוֹשִׁיטָה כָּנָף תּוֹמֶכֶת, לָבוֹא אוֹר חָדָשׁ בָּהִיר • דוד דרוק

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו