יש כיסוף אל הבלתי מושג.
שרגע נגלה וחשף את טפחיו
ורגע הבזיק ונצץ לעין כל
ורגע נחבא ואין קול
כיסוף של ערפילי התשוקה
חיבור של הנשמה,
כמו סוללה שנגמרת
היא נטענת להיות מחוברת
וכשנעלם – בדד אשאר
שתיקה אילמת, אחר
סערות, מים רבים
נפילות, מאבקים – זרמים
"אשא עיני" נגינה מתייחדת
"הנשמה" משמיים מנווטת
יושבת היא ליד מלך המלכים
באוצר הנגינה – שוכן מרומים.
דמעת אושר מתגלגלת
נשמתו חיה וקיימת
היא נוגעת במילים
נרעדת בדפי המזמורים
שם בגבעת המשואה
בינות הרי יהודה
כשהקריירה מאיימת להטביע אותנו, מלכיה פ. ה. פ. לא מוותר על הנסיך הקטן שבתוכו • ציור מנפש הומיה
וְאוּלַי כְּמוֹ שָׁתִיל, גַּם אַתְּ גּוֹמַעַת, אֶגְלֵי זֵעָה מִמַּאֲמָץ, אוֹ מִתְּבוּסָה • אפרת ורניק
כָּל אִישׁ שׁוֹמֵעַ אֵיזֶה לֵךְ לְךָ קוֹרֵא,
בְּלִי שֶׁאֵי מִי יִשְׁאַל 'מָה שְׁלוֹמְךָ?'
גרשון מושקוביץ קרא את סיפורה המחריד של נאנסת בפקיסטן, ויצא עם תובנות, הרהורים והקבלות: מה בין החברה החרדית לשבטים הפקיסטניים?
מדוע האריז"ל, רבי ישראל משקלוב, והחזון איש לא גרו בירושלים
מנדנד עגלות של ילדי אחרים, מנקה שמשות של רכבים חונים. מחייך לעיוורים, רגע, זה נהיה מוזר • צביקה בוטרמן
וילדי הקט עומד בחלון
ומצמיד את אפו לזגוגית
מצייר באדים חיוך עם תקווה
מתבונן הוא בנרות ועיניו משתאות
