יש כיסוף אל הבלתי מושג.
שרגע נגלה וחשף את טפחיו
ורגע הבזיק ונצץ לעין כל
ורגע נחבא ואין קול
כיסוף של ערפילי התשוקה
חיבור של הנשמה,
כמו סוללה שנגמרת
היא נטענת להיות מחוברת
וכשנעלם – בדד אשאר
שתיקה אילמת, אחר
סערות, מים רבים
נפילות, מאבקים – זרמים
"אשא עיני" נגינה מתייחדת
"הנשמה" משמיים מנווטת
יושבת היא ליד מלך המלכים
באוצר הנגינה – שוכן מרומים.
דמעת אושר מתגלגלת
נשמתו חיה וקיימת
היא נוגעת במילים
נרעדת בדפי המזמורים
שם בגבעת המשואה
בינות הרי יהודה
אלחנן יונס משיט אותנו בתיבת ההזדמנויות אל אי האחווה האנושית
וְהָיוּ לִי הַשָּׁנִים שֶׁל שָׂם וְעֵבֶר, כְּנֶטַע זָר בְּשֵׁבֶט יִשָּׂשׂכָר. שָׂם לִימְּדוּ שֶׁאַהֲבָה זוֹ מִילָּה גַּסָּה, וְהָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּסִידּוּר מָלֵא
יואל דוד סטרשונסקי עזב את השטייטל החמים לטובת קריירה בוורשה הגדולה • שנות הזוהר הקצרות הסתיימו בחטף, לא לפני שזכה לחיבוק אחרון מהחברים בכור מחצבתו • ולסיפור שלו יש הרבה יותר אקטואליה מנוסטלגיה
זה סיפור על יהודי ממאה שערים שכל חסכונותיו כמעט וירדו לטמיון, אלמלא תושיית בנו. ויותר מכך זה סיפור עלינו. על הדברים ששכחנו בדרך. על אבדן תחושת האבל. מה הקשר? הטו לבכם לכתבה
בין עבודה לנטל, ובין חיבור לחנק, סילביה וספנסר מובילים אותנו לבין המיוחד שיכול להתקיים רק בזוגיות
יוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ
לוּ הָיָה לוֹ שֵׁנִי, הוּא. לֹא הָיָה
