יש כיסוף אל הבלתי מושג.
שרגע נגלה וחשף את טפחיו
ורגע הבזיק ונצץ לעין כל
ורגע נחבא ואין קול
כיסוף של ערפילי התשוקה
חיבור של הנשמה,
כמו סוללה שנגמרת
היא נטענת להיות מחוברת
וכשנעלם – בדד אשאר
שתיקה אילמת, אחר
סערות, מים רבים
נפילות, מאבקים – זרמים
"אשא עיני" נגינה מתייחדת
"הנשמה" משמיים מנווטת
יושבת היא ליד מלך המלכים
באוצר הנגינה – שוכן מרומים.
דמעת אושר מתגלגלת
נשמתו חיה וקיימת
היא נוגעת במילים
נרעדת בדפי המזמורים
שם בגבעת המשואה
בינות הרי יהודה
ערב שירה חרדי בסימן ירושלים של קדושה לרגל שחרור ירושלים וחגיגות יום ירושלים
שְׁנַיִם שֻׁתָּפִים בַּנּוֹלָד
עוֹלֵל קָטָן הוּא
יַעַטְפוּהוּ חֹם מוֹלָד
שנים רבות חייתי בבדידות, לא חשבתי שיש עוד יצורים מוזרים כמוני. פנטזתי על המשגיח, החיוך של החברותא הדליק את התשוקה וכיבה את הלב • אט אט התחלתי לספר. חלק כיבדו, אחרים טרקו דלתות • היום, גאה, מאושר ומחוץ לארון, אני רוצה לומר כמה דברים אליך, אל עצמי, הילד המפוחד שהייתי
בין עבודה לנטל, ובין חיבור לחנק, סילביה וספנסר מובילים אותנו לבין המיוחד שיכול להתקיים רק בזוגיות
הנושא הזה טאבו. לא מדברים עליו. רצוי גם לא לחשוב. אבל יום אחד הרב הבר סגר את הגמרא ודיבר איתנו על הכל • ולא היו שם הפחדות, מלאכים שחורים וחטאים, אלא מסר אחד: "תזכרו שאתם נורמליים"
יוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ
לוּ הָיָה לוֹ שֵׁנִי, הוּא. לֹא הָיָה
וילדי הקט עומד בחלון
ומצמיד את אפו לזגוגית
מצייר באדים חיוך עם תקווה
מתבונן הוא בנרות ועיניו משתאות
