חשבתי לא מזמן על החשמל. לא החשמל של הנביאים העתיקים, אלא על החשמל שלנו.
לחשמל לא משנה אם אתה אומר שאתה אוהב אותו, אם אתה רוצה אותו לכתחילה או בלית ברירה.
לחשמל לא משנה אם הוא טוב מוסרית בעיניך. לא משנה לו אם הוא יפה, אם הוא טעים, אם הוא נשמע טוב, אם הוא מריח טוב.
אם הוא בידור אם הוא צדק, אם הוא הקרבה, אם הוא גבורה, אם הוא סקסי.
לחשמל לא אכפת מכלום.
ולמפעילי החשמל אכפת רק אם הפעלת אותו או לא, חיובי או שלילי. יש זרם – רוצה, אין זרם – לא רוצה. יש זרם כנראה שזה ממלא את רצון המפעיל, הסיבות לא משנות את העניין.
כשמתחשמלים בזרמים קטנים, לפעמים לא שמים לב. בעוצמה חזקה יותר זה מדגדג, יותר זה כבר עוקץ, עוד יותר זה כואב. ויותר חזק זה כבר פוצע ובעוצמה גבוהה מאוד, מתים, בעוצמות אדירות מתפחמים.
ועדיין ניתן ליהנות מהחשמל לצרכינו ולהפעיל איתו דברים נחמדים, כגון אורות של מגדל אייפל, גדרות חשמליות נגד משיגי גבול וכיסאות חשמליים נגד אנסים.
כך גם הרצון האנושי, הוא משוחרר מחיפוש נימוקים, הוא פשוט זורם. עד שיום אחד הוא מפסיק לזרום.
לפעמים נגמרת האנרגיה שמפעילה את הגנרטור שמוליך החשמל, לפעמים הוא זורם מחדש באותה הצורה, לפעמים הוא מתחיל לזרום בדרך אחרת כמו רצון חדש, לפעמים יש תקלות וקופץ הפיוז, לפעמים יש שביתה והעובדים מורידים את השאלטר, ולפעמים מישהו משמיד את תחנת החשמל ואין כרגע חשמל.
ולפעמים עולים מחירי החשמל או שזה יקר לאדם ואז יש רצונות בלתי ממומשים. או שמחכים ואוגרים תקציב להפיק העניין.
2 מחשבות על “לחשמל לא אכפת מכלום”
מתכתב עם שירה המפורסם של ויסלבה שימבורסקה…