יוצרות לאור

שיתוף פעולה של יוצרים סביבה ובית האומנים, יצר תערוכה עירונית רבת מוקדים, המציגה יצירות של עשרות אמניות חרדיות

בשעה שקטה של אחרי הדלקת הנר נכנסנו למבנה עיריית בית שמש. בין שלטים קטנים שמפנים למחלקת ארנונה ניסינו לחפש איפה ה"לובי", ואיפה תערוכת 'יוצרות לאור' המוצגת בו. עובדות העירייה שאבטחו את הכניסה לבניין הפנו אותנו לגומחה חצי מובלעת מול הכניסה, שם נתקלנו ביצירות האמנות שמילאו אותה ונשפכו ממנה למסדרון השומם. מאבטחות המבנה התלבטו על שברי זכוכית אם הם חלק מהמוצגים או שברים שניתן לסלק. הפער בין התערוכה למיקום שלה בלט מאד. אך מתברר שמבחינת מיכל רוזנר, יוזמת התערוכה, המיקום הלא רגיל הזה אינו טעות אלא נבחר במכוון. לטענתה 'מה שחשוב לי בתצוגת אמנות שכזו היא לייצג אותה בחללי ציבור על הדרך. זאת אומרת לייצר נראות של מסרים מהותיים בתוך מבנה עירוני או היכל תרבות קיים'. מתוך אמונה שכך המסרים יוטמעו טוב יותר באווירה הציבורית.

תערוכת 'יוצרות לאור' שהוצגה בימי החנוכה בבית שמש, הינה פרי יוזמתו של ארגון 'יוצרים סביבה – אמנות וקיימות בקהילה' בניהולה של מיכל רוזנר, ובשיתוף פעולה עם האגף לתרבות יהודית והמחלקה לתרבות תורנית בעיריית בית שמש. התערוכה מציגה את יצירותיהן של עשרים וחמש אמניות חרדיות ומטרתה לתת במה ל'שיח של תרבות נשית', כלשונה של מיכל.

"טאטא, זה כמו הקישוט-סוכה שהכנתי השנה" צהלה ילדה בת 8 למול אחד המוצגים. אכן, חלק גדול מהיצירות היו בסגנון חרדי קלאסי. ציורים פיגורטיביים, נעדרי מורכבות ומציגים את חיי הדת והמגזר. כמו למשל ציור דיוקנותיהם של הרב עובדיה, ר' חיים קנייבסקי ושאר גדולי ישראל, ציור תפילה בכותל, ילד חלאקה עם ספר תורה, כנר יהודי ועוד. לכל יצירה הוצמד כרטיס הנושא את שם האמנית ומכיל הסבר על היצירה ומשמעותה. ככה זה באמנות חרדית, היא באה צמודת פירוש, שעולה בקנה אחד עם עולם הערכים החרדי.

סיכום אירועי יוצרות לאור

יצירות נוספות התכתבו עם העולם החרדי, אך הוסיפו לו תחכום. כך למשל ביצירתה של פנינה שליידר   שהציגה תשפוכת של צבעים מרהיבים המייצרים הדמיה של עליה לרגל. מטי דושינסקי בציורה 'ריקוד מתוך החושך' משתמשת באמנות מופשטת, משיכות אקראיות של צבע עז, שבינן מציצות דמויותיהם של חסידים רוקדים. כרטיס ההסבר של דושינסקי קורא לנו לשים לב לטוב החבוי (חסיד רוקד) בתוך החושך. אם כי הרקע של החסידים הרוקדים מדמה יותר פרץ של שובבות נועזת, שאולי היא זו שמרקידה את החסידים. בפרקטיקה דומה השתמשה גם רחל גבירצמן שהחביאה שמונה נרות דולקים בלשונות צבע בוערים, שלטעמה מייצגים את ניצחון הנרות היהודיים על רוחות התקופה. גם כאן, בעין שונה ניתן לראות את הנרות שמשתלבים דווקא ברוחות.

לצד זה מצאנו גם יצירות המייצגות את העולם האוניברסלי. כמו גרף של א.ק.ג. מחרוזים, ויצירה שמתכתבת עם סדרת ילדים מוכרת. במרכז הגומחה עמדה יצירתה של רבקי גוטליב: גולגולת ראש הבנויה מברזלים מסובכים, וסליל של ברזל מלפפו. המוצג הזכיר הדמיות של חשיבה בלופים או ocd, אך בדברי ההסבר שלה נמנעה היוצרת מלקרוא לילד בשמו ודיברה רק על 'חשיבה חיובית שמגרשת מחשבות שליליות'.

שירן זראי מזרחי מציגה את דמות האשה כעדינת מראה שמרחפת בתנועת ריקוד קלה, בשלושה ציורים שונים. פעם הריחוף הוא בין גלים סוערים, פעם היא מוקפת הילה של אור, ובשלישית היא מקיפה את האור וחובקתו בזרועותיה. היצירתיות של מזרחי הולידה אשה רוקדת בחופשיות שעומדת בתנאי הסף של הצניעות החרדית, כשהריקוד מוסבר על ידה כנגיעה ברוח ובנשמה. 

זוהי לא תחרות ואני לא השופט, אבל היצירה שתפסה את עיני ושבתה את ליבי יותר מכולן, היא המוצג של יעל שוורץ. בשילוב מדהים של דפי ספר ישן עם צבעי מים, יצרה יעל מעין גרפיטי סוער המציג נערה עוצמת מבט. לפי ההסבר הנערה משדרת שלמות, שלווה, פשטות ורכות. אך שערותיה הפרועות, הצבעים העזים ושילוב אלמנט הגרפיטי הרחובי, נותנים ליצירה מבע של פראות ואפילו אופל מסויים.

משלא באתי על סיפוקי בסיור במבנה העירייה, ביקשתי לקבל וירטואלית את היצירות שהופיעו בשני המקומות האחרים. קיבלתי שלל יצירות יפות, שמביאות את הווי השטעטל, כלייזמרים ושטריימלים, ילדים וכינורות בשלל צורות ייצוג יצירתיות. ענת אלון מציגה בשתי יצירות שונות נגינה מהצד הנשי. גם היא מפעילה יצירתיות בהצגת האשה באופן צנוע, פעם כשרק גבה הרכון מעל הפסנתר פונה לצופה, ובציור אחר ילדה עם מבט בוגר ועז, ואולי אפילו נוגה, פורטת על מיתרי הכינור.

התערוכה שהתקיימה בשלשה מוקדים שונים, בעירייה, היכל התרבות ובבית האמנים, מציגה יצירות נוספות רבות, שבמסגרת מצומצמת זו התייחסנו אך לחלקן. נשים חרדיות יוצאות מאזור הנוחות, מציגות את יצירותיהן לקהל הרחב ואף מצטלמות לסרטונים מקדימים לתערוכה. חלקן מציגות את עולמן היהודי-מגזרי כלפי חוץ, וחלקן מביאות את העולם החיצוני לתוך יצירתן. עם זאת, לדברי מיכל רוזנר, היוצרת החרדית מאופיינת בכך שהיא תדבר פחות על עצמה. 'פחות פרסונליה או גאווה', ויותר הסבר על היצירה והתהליך.

ואכן, התערוכה משכה מתעניינים מכל סגנונות האוכלוסייה, והשיגה, לפחות לפי שעה, אחדות בין המגזרים דרך האמנות.

מחשבה 1 על “יוצרות לאור”

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

אתה ואני

יחסים מורכבים בין אדם לחברו, אדם לאלוהיו ובין אדם לעצמו. ואם אפשר להכניס לזה סולו בוזוקי אז למה לא?

בְּמוֹצְאֵי מְנֻחַה

מוּל סְטֶנְדֶּר – מִתְכַּנֶּסֶת נְשָׁמָה • לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה • דוד דרוק מכניס אותנו לאווירת סליחות

דג של עם ישראל

תלאותיו של דג שזורים בחגי היהודים, טור פרידה מדג קדוש

לא יום – לא לילה, לא מדרון – לא מנהרה

וּכְחָצוֹת רוּחַ חוֹלֶפֶת מְנַשֶּׁבֶת, לִתְחִלָּתוֹ שֶׁל יוֹם צָעִיר. מוֹשִׁיטָה כָּנָף תּוֹמֶכֶת, לָבוֹא אוֹר חָדָשׁ בָּהִיר • דוד דרוק

איזה מין אנחנו

אַרְצֵנוּ הַקְּטַנְטֹנֶת, הַיָּפָה, מְלֵאָה שִׁבְעַת מִינִים כִּמְנִיפָה, וּמִקַּדְמָא דְּנַן וּכְמוֹ יְהוּדִים טוֹבִים, כָּל פְּרִי מוֹשֵׁךְ לְכָל הַכִּוּוּנִים

שבתאות בארץ הקודש

סיפורם המרתק של הקהילה השבתאית בירושלים, הקמתו ונפילתו של בית הכנסת החורבה תוך מחלוקת איומה שקרעה את ליבות גדולי העולם היהודי.

סיפורו של ההלך

איך יתנקה ההלך השפוף, ומי יקח את האחריות

אֲנִי לִי וְאַתָּה לִי

אָז תִּשְׁמֹר לִי רַק מָקוֹם אֶחָד • מָקוֹם אֶחָד קָטָן בְּלֵב • שֶׁבּוֹ אֵדַע שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה כַּמָּה הִתְרַחַקְתִּי • אַתָּה תָּמִיד תִּשָּׁאֵר אוֹהֵב

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו