בפינה, מתחת לגדר האבן, מצטנף ילד בן שבע,
עיניו החומות עצומות ואצבעותיו מציירות עיגולים בחול,
גשם מתחיל לרדת, על נפשו על ילדותו על גופו הקטן
ועל ידיו הקטנות שניסו להגן על גופו וכשלו,
והגשם ממלא כל עולמו הקטן בטיפות
גדולות של שאלה ללא מענה,
וכשהכל כמעט מוצף הוא מנסה לקום
ומבין שלא נותר לו עוד בית בעולם.
תערוכת שברים של היוצרת רחל אהרן חוזרת אל שנות השמונים בדרום בהדהוד מצמרר לאירועי השבעה באוקטובר
נולדתי כזה, טיפוס שיודע הכל. משיעור ב' ניכרו בי ניצני 'יועצות' ומאז הייעוץ הפך למפעל חיי. פתחתי ארגון, כולם משחרים לפתחי, אני מרואיין מבוקש. השבוע הגיע אליי לייעוץ בחור שזיעזע את עולמי
מביט שוב לאחור, מחפש לתת לה יד. מעיף מבט הרחק אין דרור, מסניף את ריחה מחתיכת בד • דוד דרוק
אני צועד מדושן עונג. בראשי דברי תורה, בידי חלה ריחנית. ואז היא הגיעה, מתחננת שאתלווה אליה • אבל מי שבאמת גדעו את ההתעלות היו חבריי. הם הציעו סיגריה, אני ניהלתי דיאלוג עם הכלבה • גרשון מושקוביץ מסכם שבת
כשהקריירה מאיימת להטביע אותנו, מלכיה פ. ה. פ. לא מוותר על הנסיך הקטן שבתוכו • ציור מנפש הומיה
"אשא עיני" נגינה מתייחדת • "הנשמה" משמיים מנווטת • שיר זכרון ליום השנה לפטירת הרב שלמה קרליבך
כָּל אִישׁ שׁוֹמֵעַ אֵיזֶה לֵךְ לְךָ קוֹרֵא,
בְּלִי שֶׁאֵי מִי יִשְׁאַל 'מָה שְׁלוֹמְךָ?'
מחשבה 1 על “טיפות גדולות של שאלה”
מקסים
כ"כ אמיתי וכואב
אך עדיין מורגשת חמלה
תודה