בפינה, מתחת לגדר האבן, מצטנף ילד בן שבע,
עיניו החומות עצומות ואצבעותיו מציירות עיגולים בחול,
גשם מתחיל לרדת, על נפשו על ילדותו על גופו הקטן
ועל ידיו הקטנות שניסו להגן על גופו וכשלו,
והגשם ממלא כל עולמו הקטן בטיפות
גדולות של שאלה ללא מענה,
וכשהכל כמעט מוצף הוא מנסה לקום
ומבין שלא נותר לו עוד בית בעולם.
שם המשפחה המקורי ואסבוצקי, אלא שהוא הוחלף לשם יוצר כלי המשכן המקראי • האב היה אמן רב תחומי שהקים מוזיאון ליצירה יהודית-דתית בקריית שמואל • הבן יאיר הביא אמירה משלו, והשושלת רק הולכת ומסתעפת
הוּא יָדַע שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת מְחַכֶּה לוֹ בֵּין עֲטוּיֵי הַטַּלִּיתוֹת וּבַמַּעֲבָרִים. לַהַב הַחֶרֶב הַמִּתְעַטֶּשֶׁת הוּנְפָה וְהוּא בָּחַר לַעֲצֹם עֵינַיִם לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבִיקוּת, לְהַדְבִּיק אֶת כֻּלָּם, לְצָרֵף אוֹתָם, אֶחָד אֶחָד לַמִּנְיָן
כתב העת לשירה נשית קול. שירה. אישה משיקים את הגיליון ה-9, ואנו זוכים לסקירה מקיפה עם בונוס ייחודי
סדרת שיעורים פתוחים מרתקת במסגרת בית המדרש "אנשי חיל" פתוחים כעת לציבור הרחב
מחשבה 1 על “טיפות גדולות של שאלה”
מקסים
כ"כ אמיתי וכואב
אך עדיין מורגשת חמלה
תודה