חֲמִישָׁה רְגָעִים שְׁלֵמִים
נֶצַח
הַיתָה
(הַמִּלָה שֶׁאֵין לִנְקוֹב בִּשְׁמָה)
וְאָז צוּנָאמִי
בְּבוֹץ וַאֲדָמָה חֲרוּכָה אֲנִי אוֹסֶפֶת שְׁבָרִים
שֶׁל מָה שֶׁהָיָה לרֶגַע אחד
בַּית
וילדי הקט עומד בחלון
ומצמיד את אפו לזגוגית
מצייר באדים חיוך עם תקווה
מתבונן הוא בנרות ועיניו משתאות
"אוווו," הכריז במין התרגשות, "הבאתם הבוקר תקווה חדשה?" • פרק נוסף בסיפורו של אומץ לחרדים
חבל התלייה נשזר, זה הוא ולא זר – שהצדק צורח, והזמן לאיטו בורח
בין שיחה של זום לשמחה של מרפסות, שורות עגמומיות לרגעים פחות מוארים
וְאוּלַי כְּמוֹ שָׁתִיל, גַּם אַתְּ גּוֹמַעַת, אֶגְלֵי זֵעָה מִמַּאֲמָץ, אוֹ מִתְּבוּסָה • אפרת ורניק
קהל החרדים לשירה בירושלים שמח על ערב שירה מיוחד במינו במגזר. מדובר בערב שירה בשם קומזיץ משוררים 2.
חווית הימים הנוראים בעיר ללא הפסקה, אומץ לחרדים עושה גרפיטי לנשמה
