וזה זה

וזה זה, וזה שלנו, וזה תמיד ישאר

זה דמעות
חצופות
שפתאום כך עולות
על שאלות ששאלתי ולא קיבלתי תשובות.

זה כואב,
כשאוהב
נהפך לאויב,
ורגשות מעורבים נלחמים על הלב.

זה לברוח,
ולסלוח
זה גומר את הכוח,
ולמרות הזמן שעבר אני לא מצליחה לשכוח.

זה געגועים
שמציפים,
בלילות שלא נגמרים,
כשאת כ"כ רחוק, אבל אצלי כ"כ בפנים.

זה מחשבות
ותהיות,
זה הרהורים והזיות,
זה להבין שלעולם כבר לא נוכל להיות.

זה לכתוב
ולמחוק,
זה לדעת לשתוק
גם כשאני כאן לבד ואת שם – רחוק.

זה להיזכר,
ולנסות שוב
ולהתגבר,

זה לרצות שתביני גם בלי שאדבר
וזה, זה שהשקט חודר
זה לא אומר.

וזה זה,
וזה שלנו,
וזה תמיד ישאר.

לעתים זה נגמר ואיננו
אבל כשהערב עורב
אומר לך כך בינינו
פחות, אבל עוד כואב.

Image by S. Hermann & F. Richter from Pixabay

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

אבידת בת הרב

בין יעקב לעקיבא, ורחל לרחלי, עיר של זהב ובית של תורה

היי, חשבתי עליך

מעולם לא קיבלתי! זה הדבר הכי מצחיק שראיתי בחיים שלי! אני אוהב אותך בחזרה! גם אני חושב עליך!

זֶהוּ סוֹף הָעוֹלָם?

והימים מבודדים אין דבר, נכפלים בין האתמול והמחר. ובטרם יתלש דף מן הלוח, עוד רומאי שב אל הרוח • דוד אליהו דרוק

נִטְרֹף אֶת הַחַיִּים

הֲרֵי בַּסּוֹף נַבִּיט בְּיַחַד לְאָחוֹר, עַל הֶעָבָר, אִם הִצְלַחְנוּ אוֹ כָּשַׁלְנוּ. לָדַעַת לִבְחֹר • אפרת ורניק

איש לא הבחין בה

מביט שוב לאחור, מחפש לתת לה יד. מעיף מבט הרחק אין דרור, מסניף את ריחה מחתיכת בד • דוד דרוק

אֲנִי לִי וְאַתָּה לִי

אָז תִּשְׁמֹר לִי רַק מָקוֹם אֶחָד • מָקוֹם אֶחָד קָטָן בְּלֵב • שֶׁבּוֹ אֵדַע שֶׁלֹּא מְשַׁנֶּה כַּמָּה הִתְרַחַקְתִּי • אַתָּה תָּמִיד תִּשָּׁאֵר אוֹהֵב

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו