וזה זה

וזה זה, וזה שלנו, וזה תמיד ישאר
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

זה דמעות
חצופות
שפתאום כך עולות
על שאלות ששאלתי ולא קיבלתי תשובות.

זה כואב,
כשאוהב
נהפך לאויב,
ורגשות מעורבים נלחמים על הלב.

זה לברוח,
ולסלוח
זה גומר את הכוח,
ולמרות הזמן שעבר אני לא מצליחה לשכוח.

זה געגועים
שמציפים,
בלילות שלא נגמרים,
כשאת כ"כ רחוק, אבל אצלי כ"כ בפנים.

זה מחשבות
ותהיות,
זה הרהורים והזיות,
זה להבין שלעולם כבר לא נוכל להיות.

זה לכתוב
ולמחוק,
זה לדעת לשתוק
גם כשאני כאן לבד ואת שם – רחוק.

זה להיזכר,
ולנסות שוב
ולהתגבר,

זה לרצות שתביני גם בלי שאדבר
וזה, זה שהשקט חודר
זה לא אומר.

וזה זה,
וזה שלנו,
וזה תמיד ישאר.

לעתים זה נגמר ואיננו
אבל כשהערב עורב
אומר לך כך בינינו
פחות, אבל עוד כואב.

קישור מקוצר:
Image by S. Hermann & F. Richter from Pixabay

כתוב/כתבי תגובה

אולי יעניין אותך גם

רבני המזרחי, במחילה, לא הבנתם את הרמב"ם

רבני הציונות דתית לקחו את דברי הרמב"ם בהלכות חנוכה כדי להוכיח ששלטון חילוני בישראל הוא רצוי • ישראל שפירא מוכיח באותות ובמופתים: אתם לא בכיוון

סימה בליליוס

סימה בליליוס – האשה שהדיחה ראשון לציון

ותן טל ומטר

יומנו של עולה הרגל: היום לפני 2000 שנה

כן לא שחור לבן – פרק 8

התחתית זה איפה שאתה מפסיק לחפור • פרק נוסף בסיפורו של אומץ לחרדים

זמן שמחתינו

"רוכב ערבות" ממגיפה הושע – נא • עולו אושפיזין עילאין נא תהא ברכתכם שלימה

בערל נרדם

ששששש בערל תישן, אני שומרת עליך

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן