וזה זה

וזה זה, וזה שלנו, וזה תמיד ישאר
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

זה דמעות
חצופות
שפתאום כך עולות
על שאלות ששאלתי ולא קיבלתי תשובות.

זה כואב,
כשאוהב
נהפך לאויב,
ורגשות מעורבים נלחמים על הלב.

זה לברוח,
ולסלוח
זה גומר את הכוח,
ולמרות הזמן שעבר אני לא מצליחה לשכוח.

זה געגועים
שמציפים,
בלילות שלא נגמרים,
כשאת כ"כ רחוק, אבל אצלי כ"כ בפנים.

זה מחשבות
ותהיות,
זה הרהורים והזיות,
זה להבין שלעולם כבר לא נוכל להיות.

זה לכתוב
ולמחוק,
זה לדעת לשתוק
גם כשאני כאן לבד ואת שם – רחוק.

זה להיזכר,
ולנסות שוב
ולהתגבר,

זה לרצות שתביני גם בלי שאדבר
וזה, זה שהשקט חודר
זה לא אומר.

וזה זה,
וזה שלנו,
וזה תמיד ישאר.

לעתים זה נגמר ואיננו
אבל כשהערב עורב
אומר לך כך בינינו
פחות, אבל עוד כואב.

קישור מקוצר:
Image by S. Hermann & F. Richter from Pixabay

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

ואביתה תהילה

וַאֲבִיתָהּ תְּהִלָּה, מִיּוֹשְׁבִי בַּד, לוֹחֲשֵׁי לָט, חוֹבְשֵׁי סַלּוֹנוֹת, יוֹשְׁבֵי מִרְפָּסוֹת – וְהִיא תְּהִלָּתְךָ • מעטו של בן ישיבה

לכל חלל יש פרק

מצטרפים מקדישים פרק תהילים או משניות לעילוי נשמתו של כל אחד מ-23,928 חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה – יוצרים יחד זיכרון משותף

אוסלו מת, מה הלאה? הנה רעיונות שמתנחלים ופעילי שלום מגלגלים ביניהם

מלבד כמה חסידי אוסלו אדוקים, לכולם ברור שההסכם שייך להיסטוריה • בשקט בשקט, הצדדים מסכימים על עוד כמה נקודות יסוד בסכסוך, ויש גם מודלים עתידיים מפתיעים, שקונים שביתה בלב שני הצדדים • גרשון בסקין בסקירה מרתקת

הכל אובייקטיבי

בין יחסי אני-אתה, ובין מונאדת הסובייקט, רק אהבה ואמונה מגשרות על החלל הפנוי

בית המדרש שלכן

לא הכרות, לא מתחים בין ערכים ולא עניינים אקטואליים – מנחם נאבת מזמין אתכן פשוט ללמוד גמרא

סימה בליליוס

סימה בליליוס – האשה שהדיחה ראשון לציון

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן