וזה זה

וזה זה, וזה שלנו, וזה תמיד ישאר

זה דמעות
חצופות
שפתאום כך עולות
על שאלות ששאלתי ולא קיבלתי תשובות.

זה כואב,
כשאוהב
נהפך לאויב,
ורגשות מעורבים נלחמים על הלב.

זה לברוח,
ולסלוח
זה גומר את הכוח,
ולמרות הזמן שעבר אני לא מצליחה לשכוח.

זה געגועים
שמציפים,
בלילות שלא נגמרים,
כשאת כ"כ רחוק, אבל אצלי כ"כ בפנים.

זה מחשבות
ותהיות,
זה הרהורים והזיות,
זה להבין שלעולם כבר לא נוכל להיות.

זה לכתוב
ולמחוק,
זה לדעת לשתוק
גם כשאני כאן לבד ואת שם – רחוק.

זה להיזכר,
ולנסות שוב
ולהתגבר,

זה לרצות שתביני גם בלי שאדבר
וזה, זה שהשקט חודר
זה לא אומר.

וזה זה,
וזה שלנו,
וזה תמיד ישאר.

לעתים זה נגמר ואיננו
אבל כשהערב עורב
אומר לך כך בינינו
פחות, אבל עוד כואב.

קישור מקוצר:
Image by S. Hermann & F. Richter from Pixabay

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

לכל חלל יש פרק

מצטרפים מקדישים פרק תהילים או משניות לעילוי נשמתו של כל אחד מ-23,928 חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה – יוצרים יחד זיכרון משותף

כן לא שחור לבן – פרק 11

יש כאלו שרושמים את השם שלהם בשביל לסמן טריטוריה. אבל יש את הארטיסטים, הציורים, המסרים. את הזעקה שלהם הם מעבירים לקיר • פרק נוסף בסיפורו של אומץ לחרדים

כש"לכה דודי" טריפולטאית מתנגשת בפייק ביטחון בה'

אני בוגר חברון, קבלת שבת התפללתי בנוסח מזרחי מול שלטי העבודה-מרצ • במוצאי שבת, כשהתחלתי להבין איך הציבור החרדי מתנהג בקורונה – תחושת ההתרוממות התחלפה בזעם עצום, ויש לי כמה דברים לומר לכם • דוד דרוק

תשובה

קיבלת כבר קבלה טובה לשנה החדשה? יש עוד כמה פרמטרים שכדאי לך לשקול בדחיפות!

תנו קול לאנשים

גרשון מושקוביץ על חשיבות בג"צ קול העם משנת 1953 למגזר החרדי של ימינו

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו