וזה זה

וזה זה, וזה שלנו, וזה תמיד ישאר
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

זה דמעות
חצופות
שפתאום כך עולות
על שאלות ששאלתי ולא קיבלתי תשובות.

זה כואב,
כשאוהב
נהפך לאויב,
ורגשות מעורבים נלחמים על הלב.

זה לברוח,
ולסלוח
זה גומר את הכוח,
ולמרות הזמן שעבר אני לא מצליחה לשכוח.

זה געגועים
שמציפים,
בלילות שלא נגמרים,
כשאת כ"כ רחוק, אבל אצלי כ"כ בפנים.

זה מחשבות
ותהיות,
זה הרהורים והזיות,
זה להבין שלעולם כבר לא נוכל להיות.

זה לכתוב
ולמחוק,
זה לדעת לשתוק
גם כשאני כאן לבד ואת שם – רחוק.

זה להיזכר,
ולנסות שוב
ולהתגבר,

זה לרצות שתביני גם בלי שאדבר
וזה, זה שהשקט חודר
זה לא אומר.

וזה זה,
וזה שלנו,
וזה תמיד ישאר.

לעתים זה נגמר ואיננו
אבל כשהערב עורב
אומר לך כך בינינו
פחות, אבל עוד כואב.

קישור מקוצר:
Image by S. Hermann & F. Richter from Pixabay

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

"גם החרדים הם תינוקות שנשבו"

אהרן, גיבור הסרט 'סולדאט', סוחב על דמותו בעיה של רבים מהיוצאים בשאלה: "בגידה" במגזר מערערת גם את היכולת לקבל את גבולות העולם החילוני • ביקורת סרטים

דור האנוסים

אני כותב את הדברים האלה כדי שתדעו שהפכתם אותי לאנוס, אנוס גמור • זעקה אנונימית ברגע האמת

גור שלא הכרתם

רשמים מסיור מרתק שהוביל ישראל שפירא בחסידות גור

No data was found

אולי יעניין אותך גם

ערבה

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן