וְלִפְעָמִים
בַּלַּילָה
כְּשֶׁהַדֶּרֶךְ
מִתְאָרֶכֶת
אֲנִי לוֹחֶשֶת לוֹ
בְּסוֹד
בּוֹא
וְהוּא
לֹא בָּא
ילד קטן מצטופף לצד אביו בין אלפי חסידי קרלין ב'שול' הירושלמי, מה הוא ידע שאנחנו פספסנו
שְׁנַיִם שֻׁתָּפִים בַּנּוֹלָד
עוֹלֵל קָטָן הוּא
יַעַטְפוּהוּ חֹם מוֹלָד
מה סודך שלהבת יקירה, גלי לי מה את מסתירה. איך יופייך לא פג עם השנים, לא נס ליחו, לא התפוגג בין העמים • אתי קצבורג
ויהי ככלות הסגר, גמרתי אומר בליבי לצפות מקרוב אחר מדינת תל אביב • בעודי הולך לתומי, ננעצו בי עיניו של אותו הלך מגולח למשעי ומקועקע לרוב • או אז התנהל בינינו הדו-שיח הבא:
ובאמצע החורף עת סגרירי
ט"ו בשבט שם בשבילי
זהו יום בו האדם נולד מחדש
כמה שאעשה, אשתדל להיות טוב, לרַצות • אפעם זה לא יהיה מאה אחוז
כי אין מושלם
ורעו משמיים הביט אליו תוכחות, לרגע אוחדו נשמות פרודות. 'אני פה' לחש הוא זעקות, נשמתי חיה אצל יוצר עולמות
