הנרות הללו

וילדי הקט עומד בחלון ומצמיד את אפו לזגוגית מצייר באדים חיוך עם תקווה מתבונן הוא בנרות ועיניו משתאות
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

דולקים הנרות נשרפים הפתילות
מותירים שובל מפויח של כליון
ענפים עירומים חושפים צלקות
וחושך על פני תהום

רוח שורקת סוחפת עלים
ספיחים אחרונים של שלכת
מתכנסים לגורן קמוטים ושפלים
מבוישים בפינת מרפסת.

אנשים קודרים עטויי צעיף
ממהרים ברחוב האפור
ענן ממרום אליהם מזעיף
מאיים להרטיב את האדם

וילדי הקט עומד בחלון
ומצמיד את אפו לזגוגית
מצייר באדים חיוך עם תקווה
מתבונן הוא בנרות ועיניו משתאות

סתירה רואה הוא לנגד עיניו
כליון החומר יוצר אור
אבא איך?? תמיהה על פניו
ובעיניו מבט טהור

הרוח הינה האש הבוערת
משמן הגשמיות נוצרת
נר ה' נשמת אדם
אנרגיה מזקק בם

קישור מקוצר:
Image by Evgeni Tcherkasski from Pixabay

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

כן לא שחור לבן – פרק 10

יש אנשים שחיים למען המזל, בשביל התהילה, בשביל הכוח. בשביל המשחק. ויש שחושבים שהדברים הפיזיים מגדירים את מה שבתוכם • פרק נוסף בסיפורו של אומץ לחרדים

מנשקי הקמיעות ומנשקי האלות

כולנו מנשקים השאלות הן את מי ואיפה • גרשון מושקוביץ מנתח את הדמיון בין ההפרות בקהילות השונות

סימה בליליוס

סימה בליליוס – האשה שהדיחה ראשון לציון

אִם אֶפְשָׁר

אִם אֶפְשָׁר שֶׁהַשָּׁנָה הַזּוֹ, הַנִּכְנֶסֶת, תִּתְאַמֵּץ קְצָת יוֹתֵר לְהַסְבִּיר פָּנִים • שֶׁנּוֹשִׁיט לְשָׁלוֹם יָד בִּלְתִּי מְהַסֶּסֶת, וְנוּכַל לְחַבֵּק רִגְעֵי אַהֲבָה קְטַנִּים

רַק עִנְיָן שֶׁל זְמַן

אֵיךְ הַכֹּל עוֹד מִתְעַצֵּם, עַד קְצֵה גְּבוּל הַיְּכֹלֶת, וּמִשָּׁם צוֹמֵחַ מֵאֵלָיו • אפרת ורניק

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו

דילוג לתוכן