את הנסיך הקטן הכרתי באופן אישי,הוא קיים בי, הוא קיים בכל אחד, רק ש"אנטואן דה סנט אכזיפרי" הוריד אותו על הכתב!
חלומות ילדות של להיות צייר, לצייר נחש בואה בולע פיל אבל לכולם זה נראה כמו מגבעת, זה חלק בלתי נפרד מהיאוש המאפיל של הדרך להצלחה, הרבה חושבים שזהו… נוטשים (בדיוק בזמן הלא נכון), בונים קריירה, עו"ד, טייס, ומדחיקים את החלום, אבל אז מגיע היום בו הנפש אומרת די! וכמו טייס קמיקזה אתה נוחת הישר אל תוך שטח המדבר, החלל הריק שבך, שדבר לא יוכל למלאות, מלבד החלום להיות צייר, ואז משום מקום "אלף אלפי קילומטרים מכל ארץ נושבת" מופיע לו נסיך קטן, ודורש ממך "צייר לי כבשה"!
לשחזר את ההצלחה הלא מוצלחת?!
הוא דורש כבשה, אבל אתה ברוב נדיבות מנגיש לו "נחש בוא בולע פיל" (או מגבעת בלשון העם), בתקווה ויבין, וראו איזה פלא "ואוו.. נחש בוא בולע פיל"… איזה יופי.. קורא הנסיך הקטן, הוא מבין.
לא משנה שאף אחד לא, הנסיך הקטן הבין, "זה אתה, לא כולם צריכים להבין אותך"!!!
ולא רק זה אלא שהוא סוחב אותך במין מסע הזוי אל תוך חייך, נקודות הזמן שעברת, ואתה מבין כמה עשית, אבל כלום מזה באמת בשבילך, שום דבר מזה לא החלום שלך, "השושנה שאתה טיפחת!!
אתה כבר מרגיש כמה אתה רוצה שוב להשקיע בחלום, כולך מתרגש…
אבל שוב קופצת אותה המחשבה, הרי זה לא נראה "נחש בוא בולע פיל", זה סתם מגבעת.
בא הנחש ומקיש את הנסיך הקטן, הוא קופא כקרח, אתה מחבק אותו חזק כי אתה יודע שלא תראה אותו עוד. אתה בוכה, נפרד ממנו וחוזר למציאות העגומה של קרייריסט משגשג, אבל זה לא זה אתה לא רוצה את זה, עוד תקופה קצרה שוב תנחת, "אלף אלפי קילומטרים מכל ארץ נושבת", וחוזר חלילה!
עד אז תמשיך להביט בכוכבים ולחפש את הכוכב הקטן של הנסיך, שממילא רחוק מלהראות, ורחוק מכדי לנצנץ!
דרך אגב, הי…
שמי מלכיה פרחי (הלוי פלורנסיה) אני צייר, ואת השושנה שלי אני משתדל לטפח!
מחשבה 1 על “הנסיך הקטן”
מלכיה, מוכשר שכמוך,
עלה והצלח
מדהים.