בית המדרש שלכן

כמעט ארבע שנים חלפו. שבוע אחרי שבוע, דף אחרי דף. וכעת, סיימנו ללמוד את מסכת קידושין.

לפני ארבע שנים פנתה אליי פנינה פויפר וביקשה ליזום שיעור גמרא לנשים חרדיות. המציאות היא שהגמרא זרה כמעט באופן מוחלט לנשים חרדיות. בעוד שנשים חרדיות נמצאות במלוא המרץ בכל מקום אחר, בתעסוקה, בלימודים ובמעורבות בעולם, רק בשטח התורני, הלמדני, ההלכתי, למרבה הצער, הן לא נוכחות.

בחברה החרדית לא מקובל שנשים לומדות גמרא. הן משקיפות מבחוץ, תומכות ועוזרות, אבל הן לא בפנים. הניסיון היה להציע אפשרות לתיקון. לתת מענה לנשים חרדיות שמעוניינות ללמוד תורה מבפנים, להכיר את הדברים מתוך עומקם ומתוך רצינות, ולאפשר להן זאת.

לא תוכננה מהפכה חברתית ולא ארגון חתרני, רק לימוד ממשי ושקט.

השיעור התחיל עם מעט נשים. אחרי דיון קצר והחלטה הגיעו רוב הנשים למסקנה שברצונן ללמוד מסכת קידושין. המטרה של השיעור הייתה פשוט ללמוד. לא "היכרות עם הגמרא", לא הידברות בין פלגים, לא "לדבר על לימוד תורה לנשים", לא "סוגיות נבחרות", לא "מתחים בין ערכים", לא "עניינים אקטואליים", אלא פשוט ללמוד, דף אחרי דף, סוגיות קשות וסוגיות קלות, אקטואליות ופחות אקטואליות, הלכתיות ואגדתיות, מורכבות ופשוטות. ללמוד גמרא כמו שלומדים גמרא.

הפסיעות הראשונות יכלו להיראות כקוריוז, יומרה שאין לה הרבה עתיד. ואכן, פה ושם זה דשדש בעצלתיים, קרו אף מקרים שבהם נכחו רק שתיים או שלוש נשים. אבל בית המדרש הצנוע הזה, בביתה של פנינה, בסופו של דבר, בזכות ההתעקשות, בזכות ההתמדה של נשים מיוחדות, הצליח להמשיך הלאה, להחזיק את עצמו, למלא את עצמו, לספק בית לימוד לנשים רבות, ולהגיע בסוף לראשונה לסיום מסכת על הסדר באופן שיטתי ומספק.

היה קשה, והיה כדאי. לא האמנתי בתחילת היוזמה שזה יצליח ויחזיק מעמד. החלטתי להשתתף ביוזמה כי תמכתי בה, אבל לא ידעתי עד כמה היא אכן תוכל להחזיק ברצינות. אבל המציאות, המציאות של נשים מתמידות ומסורות ללימוד תורה, תעתעה בי, ואופק שלא חשבתי לראות אותו מתגשם, התגשם בהדרו.

פסיעה חדשה מתחילה. הוחלט להתחיל ללמוד מסכת שבת. כעת זה כבר לא קוריוז וכבר לא מרתיע, אפילו שמדובר באחת המסכתות הקשות הארוכות והמורכבות בתלמוד. צברנו ניסיון. נלמד על השבת, ניכנס לתוך הסוגיות, נצלול לשורשים של הלכות שבת וההיגיון שלהם ונעיין בפרטיהן, לימוד לשם לימוד. שוב, כמו שעשינו עד עכשיו, דף אחרי דף, סוגיה אחרי סוגיה, ובהתמדה.

הפסיעה החדשה הזו היא גם הזמנה חגיגית וקריאה: כל אישה שמעוניינת ללמוד תורה, ברצינות, להיפגש פעם בשבוע כדי להתמסר לגמרא ולדבר ה', מוזמנת. זאת ההזדמנות להתחיל, לצלול מחדש, ולעשות משהו גדול במפגש קטן.

ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.