בדק בית

שלום, נעים להכיר אמיתית,

כאן בגלריה –

אישה חרדית.

קוראים לי רייזי, או טויבי, או סימי,

את שם המשפחה – אל תשימי.

עדיף שלא יידעו בדיוק, מי אני מהבית,

בכל זאת, מקומי בפינה – ליד שתילי הזית.

יש לי כובע על הפאה ובבית מטפחת,

שיושבת טוב על התגלחת –

בדרך כלל אני מטופחת.

(הדסה ליכט, גיליון מס. 3 בנושא הגירה וזהות)

חזון כתב העת לשירה קול. שירה. אישה. הוא לגעת בנושאים קיומיים בחברה פנימה ולתת להם מקום.קול.נראות. בשפה אמנותית. עד כה יצאו לאור שמונה גיליונות והגיליון התשיעי בנושא 'מוריד הגשם' כבר בדרך לדפוס, בתקווה שיביא איתו את הגשם. כתב העת יוצר מפגשים בפועל בין יוצרות מעדות שונות, שפות וחברות דתיות מגוונות ובכך מעצים את יכולת היצירה וההשראה.

בין השירים הייחודיים שמתארים את הייחודיות של המגזר, נשזרות תערוכות אמנות נשיות שהוצגו בגלריית המקלט בגרסא קטלוגית מודפסת המאפשרת הכרה וחשיפה לקהל הרחב. לחלקן מדובר בפריצת דרך של ממש, כמו בגיליון מס. 7 בנושא מפגשים שבו נפגשו האמנית הינדה הרבסט הפועלת למעלה מ40 שנה לקידום האמנות בחברה החרדית וד"ר נורית סירקיס-בנק אשר הקדישה מאמר לפועלה. זהו למעשה תיעוד חלוצי וראשוני של העשיה של הרבסט מתוך רצון למקם אותה  כחלק מן המניין בתוך העשיה האמנותית הישראלית

גיליון זה מגיע בתקופה סוערת במרחב הציבורי החברתי והפוליטי, הרוחשת בתוכה באופנים עקיפים וישירים. מדובר בנושאים שאינם פשוטים לעיכול המשקפים טלטלה המחלחלת בבית פנימה, גם אם כלפי חוץ 'עסקים כרגיל'. הקריאה לבדק בית פוגשת אותנו במקומות שונים ובנקודות זמן שונות – בשלבי מעבר ומפנה בחיים, בעקבות משבר אישי, במצבים של קושי חברתי ותקשורתי, כתגובה לאכזבות, ולהפך, כמענה להתגלות, לדחף פנימי יצירתי, ולאנרגיה חיובית. הדחף ל'בדק בית' עולה באחת במרחב המשפחתי והקהילתי, וגם בטריטוריה האישית של הדוברת השירית אל מול השיר ההולך ומתהווה. בדק הבית מפנה מקום לנוסטלגי, לסדוק ולשבור, וגם למינימליסטי, לעכשווי, לרלוונטי. מן התצרף של החלקים השבורים נוצר שלם המאפשר פיוס מפוכח אל מול מוות בלתי נמנע. הכאב והסבל נחווים כְּכוֹח המְלַמְּדֵנִי אֵיךְ הוֹפְכִים מַחְסוֹר לְשֶׁפַע. למשל השיר חל"ת של יפה שלומוביץ המדבר על התחושה של החמצה וזמניות שנשים חוות במיוחד בשלבים מאוחרים בחייהם. 

חל"ת* | יפה שלומוביץ

מִתּקֶֹף תַּפְקִידִי שֶלּׁאֹ קֻדַּם

מַעֲמָדִי הרָופֹףֵ

גיִּליִ המִַּתְקַדֵּם

חֲלומִֹי שֶנׁגָּזֹ

דַּלתְִּי הנַנִּעְלֶתֶ,

מִתּקֶֹף קומָֹתִי המִַּתְנמֶַּכתֶ

שְׂפָתִי המִַּשְתַּׁרְבּבֶתֶ

השְַּרִׁיר הרָָפויּ בּרְַגלְיִ ה ְַּׂ שמָאליִת

משְִקׁפָיַ,

מִתּקֶֹף היֱותִֹי שְקׁופָּה

נכִפְֶּפֶת

זמְנַיִּת

חולֹפֶֶת,

מִתּקֶֹף כּלָ זהֶ

ובּהְתְֶאֵם לכְלָ האָָמורּ

הנִנְיִ בּאָָה עלַ החֶָתוםּ

מִתמְַעטֶתֶ והְולֹכֶתֶ

מתִפְּוגֹגֶתֶ

נמָוגֹהָ.

אל החוברת חברו 10 אמניות מחממת ארטקפסולה בה גלריית המקלט מקדמת אמניות מתחילות שיצאו מבתי ספר לאמנות להמשיך וליצור, כמו גם להכיר את השדה האמנותי העכשווי שבתוכן הן נדרשות לפעול.

זהו אתגר לא פשוט שמצד אחד מבקש לא לחצות את גבולות הגזרה של המגזר ומצד שני לשחק במשחק כשוות בין שווים, במטרה לצלוח בין הקצוות.

האתגר האוצרותי בכתב העת היה לעמוד על המשותף בין הנשים היוצרות שלא הכירו זו את זו קודם לכן ונפגשו בחממת אמניות לזמן אינטנסיבי מאוד כשכל אחת באה מגובשת עם הכיוון האמנותי שלה. אלא שהיצירות שנוצרו במיוחד לתערוכה כל אחת בנפרד והתחברו אחת לאחת, גילו למתבונן כי עיקר עיסוקן האמנותי קשור בשאלות מרחב הבית: הפרטי, הקהילתי, החברתי והלאומי – כציר מרכזי, ממנו ניתן לצאת לאמירות אקטואליות הנוגעות בדופקהּ ובליבהּ הפועם של החברה החרדית-הדתית. יצירותיהן משמשות מעין סיסמוגרף אישי המספר על מהלכים הגדולים ממנו.

המטרה היא לאפשר ונטילציה בזמן אמת כמו גם את הביטוי הלירי לאמניות, המתמודדות עם מציאות מאתגרת פיזית ונפשית הרלוונטית גם לזמנים אחרים. רעיון כתב עת זה בנושא בדק בית לא מוותר לעצמו ומבקש בתוך הבית פנימה, להסתכל במבט אינטרוספקטיבי ולנסות להתמודד ביצירה העֵרה למתרחש ונותנת לו הכרה ולגיטימיות יצירתה של רננה לב מבני ברק, המציירת אבסטרקט, לכאורה יצירות טפטיות שיש בהן צבע וקו עליזים, מבטאת את  המצב והרגשות המעורבים שהציפו אותה בעקבות פרשיית ולדר היא הרגישה חובה להתייחס בתוך הכאוס של היצירה – לתחושה של הילד האבוד.

ונסיים בשיר אחרון מאת רותי קפלר

התְַּמִימותּ שֶלּׁיִ התְִאַבּדְָה.

לאֹ יכָלְהָ לשֵָׂאת

עודֹ.

הלְָכהָ לָהּ.

מותִֹירָה אותִֹי לבְדַ

בּעְולֹםָ ללְאֹ תְּמִימותּ

ללְאֹ רַחֲמִים

השקת כתב העת הנשי מס. 9 תהיה ביום שלישי ה21.2 בשעה 20:00 להרשמה מראש כאן

לרכישת הגיליון ניתן ליצור קשר 058-5001019