לו הייתה לי תיבה שכזו
להפליג על גבה לברוח הרחק
מהמבול החברתי השוטף את עולמי.
לו הייתי יכול לאסוף עימי
שניים שנים, שבעה שבעה
זוגות ויחידים, אנשים ובעלי חיים.
ולצאת.
למסע בו נמצא את השלם ולא נחפש את החסר
בו נלמד יחד לצוף מעל קשיים
להתחזק ברגעים בהם
התחושה כי התיבה מתהפכת.
להביט מבעד לחלון הזדמנויות, ולא מבעד לזגוגיות מטושטשות
לחיות בחלום על יונה ועלי זית
ולהפוך את הטלטלה האנושית
לאי יציב של אחווה.
לא חייבים להגיע להסכמה בכל דיון בתיבה
אבל איש בתוכה לא יבקש להטביע אותה.
אמנית מתל אביב ואמנית מאלעד, מציגות יחדיו תערוכת אמנות ייחודית בירושלים. שפת היצירה המשותפת הולידה גלריית עבודות, הבנויות מחומרי פיסול לא שכיחים, ומבטאת שילובים מפתיעים ומנוגדים.
היא הייתה בחורה מושלמת. יפה, מוכשרת, היה גם סידור מלא. אבל היא לומדת הדף היומי. עליתי לשאול את הראש ישיבה
זה סיפור על יהודי ממאה שערים שכל חסכונותיו כמעט וירדו לטמיון, אלמלא תושיית בנו. ויותר מכך זה סיפור עלינו. על הדברים ששכחנו בדרך. על אבדן תחושת האבל. מה הקשר? הטו לבכם לכתבה
מביט שוב לאחור, מחפש לתת לה יד. מעיף מבט הרחק אין דרור, מסניף את ריחה מחתיכת בד • דוד דרוק
גלריית המקלט יוזמת כתב העת "קול.שירה.אישה" גאה להזמין אתכן לפסטיבל ייחודי מסוגו
מביסקויט בכוס תה של סבתא, ועד הטיש של הרבי הישיש. שיתוף פעולה בין עמותת 'יוצרים סביבה' לבין חברי הכנסת החרדיים, הוליד תערוכה יוצאת דופן שהוצגה בכנסת. היצירות, פרי עבודתן של אמניות מהמגזר, עוסקות בזיקנה מנקודת מבט אמנותית
יש כאלו שרושמים את השם שלהם בשביל לסמן טריטוריה. אבל יש את הארטיסטים, הציורים, המסרים. את הזעקה שלהם הם מעבירים לקיר • פרק נוסף בסיפורו של אומץ לחרדים
