לו הייתה לי תיבה שכזו
להפליג על גבה לברוח הרחק
מהמבול החברתי השוטף את עולמי.
לו הייתי יכול לאסוף עימי
שניים שנים, שבעה שבעה
זוגות ויחידים, אנשים ובעלי חיים.
ולצאת.
למסע בו נמצא את השלם ולא נחפש את החסר
בו נלמד יחד לצוף מעל קשיים
להתחזק ברגעים בהם
התחושה כי התיבה מתהפכת.
להביט מבעד לחלון הזדמנויות, ולא מבעד לזגוגיות מטושטשות
לחיות בחלום על יונה ועלי זית
ולהפוך את הטלטלה האנושית
לאי יציב של אחווה.
לא חייבים להגיע להסכמה בכל דיון בתיבה
אבל איש בתוכה לא יבקש להטביע אותה.
ישראל שפירא מוביל אותנו בסקירה היסטורית ועדכנית על וותיקת החסידויות בארץ ישראל
מִי יִקְפֹּץ קְצָת לִירוּשָׁלַיִם לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמָהּ כְּמוֹ לְאִמָּא מֵרֹב יָמִים, לִשְׁתּוֹת מַשֶּׁהוּ וּלְשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתָהּ בִּנְבוּאוֹת • הוקרא באירוע קומזיץ משוררים
סם גרין חולק איתנו את סיפורו של צבי דוד, חלק ראשון בטרילוגיה.
האם המופתים הינם נחלתם של האדמורי"ם החסידיים בלבד
אני צועד מדושן עונג. בראשי דברי תורה, בידי חלה ריחנית. ואז היא הגיעה, מתחננת שאתלווה אליה • אבל מי שבאמת גדעו את ההתעלות היו חבריי. הם הציעו סיגריה, אני ניהלתי דיאלוג עם הכלבה • גרשון מושקוביץ מסכם שבת
אֵיךְ הַכֹּל עוֹד מִתְעַצֵּם, עַד קְצֵה גְּבוּל הַיְּכֹלֶת, וּמִשָּׁם צוֹמֵחַ מֵאֵלָיו • אפרת ורניק
