תיבה לו הייתה לי

אלחנן יונס משיט אותנו בתיבת ההזדמנויות אל אי האחווה האנושית

לו הייתה לי תיבה שכזו
להפליג על גבה לברוח הרחק
מהמבול החברתי השוטף את עולמי.

לו הייתי יכול לאסוף עימי
שניים שנים, שבעה שבעה
זוגות ויחידים, אנשים ובעלי חיים.

ולצאת.
למסע בו נמצא את השלם ולא נחפש את החסר
בו נלמד יחד לצוף מעל קשיים
להתחזק ברגעים בהם
התחושה כי התיבה מתהפכת.

להביט מבעד לחלון הזדמנויות, ולא מבעד לזגוגיות מטושטשות
לחיות בחלום על יונה ועלי זית
ולהפוך את הטלטלה האנושית
לאי יציב של אחווה.

לא חייבים להגיע להסכמה בכל דיון בתיבה
אבל איש בתוכה לא יבקש להטביע אותה.

Image by falco from Pixabay

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

בניי היקרים, 90 שנה לא טעיתי, להלן צוואתי

אני גאה להכריז: מעולם לא טעיתי. עשיתי בשכל וסירבתי לכל הצעה מגונה. חבריי התבזו בתפקידים נחותים. רגע לפני שאעצום עיניים, יש לי מסר אליכם • איש צודק היה

80 שנה אחרי: מותו הטראגי של החזן ההולל, הוא הסיפור של כולנו

יואל דוד סטרשונסקי עזב את השטייטל החמים לטובת קריירה בוורשה הגדולה • שנות הזוהר הקצרות הסתיימו בחטף, לא לפני שזכה לחיבוק אחרון מהחברים בכור מחצבתו • ולסיפור שלו יש הרבה יותר אקטואליה מנוסטלגיה

שִׁיר הַלֵּל לַסְּטֶנְדֶּר

מאחורי הסטנדר הישן והטוב צפו בי אנשים שבעי נחת, עטפוני בדממה ובהילת כבוד. זו תורה וזו שכרה, שידוך דירה, אולי גם שררה • משה שפירר

אִם אֶפְשָׁר

אִם אֶפְשָׁר שֶׁהַשָּׁנָה הַזּוֹ, הַנִּכְנֶסֶת, תִּתְאַמֵּץ קְצָת יוֹתֵר לְהַסְבִּיר פָּנִים • שֶׁנּוֹשִׁיט לְשָׁלוֹם יָד בִּלְתִּי מְהַסֶּסֶת, וְנוּכַל לְחַבֵּק רִגְעֵי אַהֲבָה קְטַנִּים

מלאכים בלבן

נדחקת בין מלאכים, מתפללת למקומה, בין תפילה לנחמה

כי בשדה עץ אדם

ובאמצע החורף עת סגרירי
ט"ו בשבט שם בשבילי
זהו יום בו האדם נולד מחדש

שלא אתרגל

שלא אתרגל יוצרי, שלא אתרגל

אתה ואני

יחסים מורכבים בין אדם לחברו, אדם לאלוהיו ובין אדם לעצמו. ואם אפשר להכניס לזה סולו בוזוקי אז למה לא?

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו