מאמר תגובה למאמר: המקום הכי חם – מאת בן חנניה
הקירות במשרדי ספוגים בסיפורים רגשיים, מרטיטים ומזעזעים. אך סיפור כזה ששמעתי באותו יום נחרט היטיב בזיכרוני ורק כאשר נסגר המעגל אני מעלה אותו על הכתב.
סיפור אמיתי לגמרי, כמובן ללא שמות, אך בהחלט כל פרט ופרט בו מדוייקים מלבד הפרטים האישיים.
אה, אז שכחתי להקדים שאני מאבחן ילדים ומתבגרים מתקשים. ילדים שלא מתקדמים במסגרת החינוך, התלמוד תורה או הבית ספר. המשרד שלי עובד נון סטופ. ילד יוצא, נכנס בחור, ויש גם אברכים שממתינים בתור.
"באתי ללמוד קריאה" מספר לי אברך חסידי, כי אשתי הסבירה לי שזה מאוד כדאי. הגם שכל השנים נחלתי אכזבות. חודשיים אחרי החתונה הוא יושב מולי ואני בוחן אותו. למחרת הוא כבר יושב בין שורות התלמידים ולומד. קריאה.
סיפורים כאלה ועוד אחרים מאוד מרגשים אותי. אבל הסיפור שאני הולך לספר כאן הוא על הראש ישיבה שהגיע למשרדי עם בנו בן ה-12 וחצי. עוד חצי שנה הוא אמור לעלות לתורה לבר מצוה והנה הוא יושב כאן מולי על כסא התלמיד המתקשה.
האבא – ראש הישיבה במצב היסטרי לחלוטין. איך הבן הזה הצליח לעבוד עלי כל השנים ממלמל הוא ללא הרף. למדתי איתו והוא דקלם יפה את החומש והמשנה וגם את הגמ'.
נו, ומה קרה עכשיו, כך הוא שומע אותי שואל כמתוך ערפל: עכשיו אני לומד איתו את ההפטרה לקראת הבר מצוה והנה אני מרגיש שמשהו לא כשורה. בבקשה, אנא בדוק את הענין.
במבדק הקריאה נוכח ראש הישיבה לדעת שהמצב הרבה יותר גרוע ממה שהוא חשב. הילד הכמעט בחור יודע לקרוא כמו ילד בגיל 3 וחצי.
לא אשקר אם אציין שכמה פעמים במשך המבדק יצא האב לשתות מים קרים ובין היתר הוא פלט מתחת לשפם: "מזל שהרבנית, האמא של הבחורצ'יק, לא הצטרפה אלינו. אחרת היינו מזמינים אמבולנס".
הרעם לא פוסק להכות באבא הנדהם. רעשים וצלצולים באוזניים. הוא לא רואה את הדלת. כולו סחרחורת וזרקורים בעיניים. איך זה יכול להיות? איפה היו המלמדים. איפה המנהלים והמפקחים והיכן היינו אנחנו ההורים?!
אני מבחינתי מכיר טוב את הסיפורים, ובעצם לא משנה אם זה בנו של ראש הישיבה או של הסנדלר. פעמים רבות ילדים מסתירים את הבעיות שלהם בגלל שאין להם אומץ או שמפחדים מהתגובה הקשה של ההורים.
הילדים האלה עובדים קשה כדי להסוות ולכסות על הבעיה. נדרש להם הרבה אנרגיה כדי לסובב את כולם ולצאת מהבעיה בשלום בכל מפגש, בכל בחינה, וכמעט בכל יום.
והמלמדים? המלמדים אין להם מספיק זמן לחפש בעיות. יש להם כיתה שלמה ללמד. הם צריכים ללמד את כל אותם ילדים נורמטיבים המתקדמים בקצב שלהם ושוקדים על התורה ועל העבודה.
אתם יודעים מתי המלמדים מתריעים? כשהילד זורק להם מטוס נייר באמצע השיעור או ילד שמציק לילדים אחרים. ילדים שיושבים בשקט ולא מפריעים לא מעוררים את תשומת הלב של המורה.
כאן אני חוזר לתחילת הסיפור ומגיע לסופו: בימים אלה מסיים התלמיד את הקריאה במכון שלנו. אחרי השקעה יומיומית מתוך שינון והתמדה הוא מוכן ומזומן לקרוא את ההפטרה. יודע לקרוא כילד בגילו.
מאת אפרים שבדרון, מנהל מכון מקראות, המטפל בנוער ומתבגר המתקשה בקריאה בכל רמה. המכון מטפל ומלמד קריאה בשיטה ייעודית וייחודית באמצעות תוכנת מחשב ובצורה חווייתית להחדרת המוטיבציה לקריאה תוך שינון וזכרון לטווח ארוך.
מחשבה 1 על “ראש הישיבה ובנו המתקשה”
מכיר מקרוב את מכון מקראות הבן שלי בן 12 וחצי עבר כבר כל כך הרבה מכונים ומורות מקדמות ועבר כבר כל כך הרבה כשלונות בחיים עד כדי כך שכבר התייאש מהקריאה ואמר לי כמה פעמים אולי אני לא נולדתי בשביל לדעת לקרוא כל זה היה עד שהגעתי למכון מקראות
הבן שלי עדיין שם הוא כבר קורא והוא ממש לקראת סיום היחס החם מהמורים שהוא מקבל המבצעים החוותיות הילד מחכה כל היום מתי הולכים עוד פעם למכון אני כבר רוצה לדעת לקרוא יש לי סיכוי תודה לרב אפרים שבדרון ולרב יוחנן מסניף ביתר הצלתם את הבן שלי וכל המציל נפש אחת מישראל….