ענף הסקי כתרבות פנאי החל במאה ה-19 וצמח למה שהוא היום עם המצאת החשמל והיכולת לבנות רכבלים חשמליים שמאפשרים עליה לפסגה בקלות. מטבע הדברים, בארצות בהן קיימים הרים גבוהים (בעיקר במדינות באזורי האלפים שהם אזור הסקי הגדול בעולם) הסקי הפך לחלק מהתרבות. כאשר יש חופשות מיוחדות בחורף שנועדו לאפשר למשפחות לצאת לחופשת הסקי, וילדים לומדים לגלוש עוד לפני שהם לומדים ללכת. (הגזמה קלה, אבל לא מאד רחוקה מהמציאות)
שלג כחול לבן
כידוע, לישראל יש אמנם אתר סקי אחד (אתרון סקי ליתר דיוק), אך השילוב של מרחב גלישה קטן וצפוף, באדיבות העובדה התמוהה כי לאחר מלחמת ששת הימים, צה"ל נסוג מהפסגה בגובה 2800 מטר לגובה 2200 מטר, בתוספת מספר מועט של ימי סקי, ומחירים גבוהים שלא לומר מופקעים, לא אפשרו לפתח בארץ תרבות סקי מקומית משמעותית.
אז אמנם אנחנו שכנים של לבנון, שכונתה בעבר שוויץ של המזרח התיכון, ומלאה בהרים גבוהים ומושלגים, אבל בניגוד לסיני השכנה מדרום, על חופשה בלבנון ניתן רק לחלום, מה שאומר, שמי שרוצה להנות מסקי איכותי צריך לעלות על מטוס לאירופה.
המציאות שעד לעשור האחרון טיסות היו סיפור לא זול, גרמה לכך שתרבות הסקי בישראל התפתחה בעיקר בעשירונים העליונים. אך עם רפורמת השמים הפתוחים והוזלת הטיסות, הסקי התחיל לחדור לאוכלוסיות רחבות יותר במדינה, אז זה אמנם עוד לא הפך לחלק אינטגרלי מתרבות הפנאי, וצעירים רבים עדיין מעדיפים את בוקרשט ואיה נאפה, אבל אנחנו בכיוון הנכון.
ומה עם החברה החרדית?
ובכן, בחברה החרדית הנושא קצת יותר מורכב, אבל ההשפעה ניכרת גם אצלנו.
כמעט כל ילד חרדי נחשף לפרסומות בגב העיתונים יתד/המודיע/משפחה, אשר מפרסמים חופשות סקי כשרות. (בדרך כלל בסנט מוריץ, שוויץ) אך מאידך, אותו ילד כמעט לא נתקל בחברים שטסו עם משפחתם לחופשת סקי.
ואיכשהו נראה שקהל היעד החרדי שיצא לחופשות סקי בשנות ה-90, היה מצומצם מאד ומורכב בעיקר ממשפחות חרדיות מודרניות שמתגוררות באנילביץ בואכה רמת גן, כאשר גם עליהם ניתן להסתפק האם הן באמת התמקדו בסקי או בארוחות הגורמה העשירות.
בפועל נראה, שרפורמת השמים הפתוחים אמנם הכניסו את תרבות הטיולים בחו"ל לחברה ולמשפחה החרדית, אך תחום הסקי נשאר עדיין מאחור.
עם זאת תודות לישיבת שערי יושר, וישיבות לנושרים (סליחה על הביטוי) נוספות שהלכו בעקבותיה, וארגנו טיולי סקי לתלמידים, שנדבקו בחיידק הסקי והדביקו את החברים שלהם, התחום התחיל להיכנס לחברה החרדית. אבל עדיין ממוקד בעיקר בזירה הגברית המודרנית, כך שכמעט ולא רואים משפחות בהרכב מלא או אפילו זוגות שיוצאות לחופשת סקי.
כך לדוגמה הפיד שלי, שמורכב בעיקר מחרדים על הספקטרום, מתמלא בימות הקיץ בחוויות מחו"ל, אבל בחורף כמעט ואני לא נתקל בפוסטים על חופשות סקי, ובאופן אישי? חבל.
דווקא למגזר המודר מהחופשות המקובלות, כדוגמת חופשות ה"הכל כלול" עם פארקי המים ובעיות הצניעות, והטיולים הקולינריים הבלתי רלוונטיים לשומרי כשרות. חופשות סקי הן מוצר המותאם לחלוטין לחברה החרדית.
אבל בדיוק בשביל זה אני כאן.
בפרק הבא ניתן לכם את כל המידע שאתם צריכים לדעת בשביל שתוכלו לצאת לחופשת סקי שמותאמת בדיוק בשבילכם.
ספוילר, אפשר דרכי, אבל יש עוד לא מעט דרכים נוספות וטובות.
