ענף הסקי כתרבות פנאי

מעמד הביניים החרדי מגלה את חופשות הסקי, סקירה מקצועית ומרתקת מאת דוד אומן

ענף הסקי כתרבות פנאי החל במאה ה-19 וצמח למה שהוא היום עם המצאת החשמל והיכולת לבנות רכבלים חשמליים שמאפשרים עליה לפסגה בקלות. מטבע הדברים, בארצות בהן קיימים הרים גבוהים (בעיקר במדינות באזורי האלפים שהם אזור הסקי הגדול בעולם) הסקי הפך לחלק מהתרבות. כאשר יש חופשות מיוחדות בחורף שנועדו לאפשר למשפחות לצאת לחופשת הסקי, וילדים לומדים לגלוש עוד לפני שהם לומדים ללכת. (הגזמה קלה, אבל לא מאד רחוקה מהמציאות)

שלג כחול לבן

כידוע, לישראל יש אמנם אתר סקי אחד (אתרון סקי ליתר דיוק), אך השילוב של מרחב גלישה קטן וצפוף, באדיבות העובדה התמוהה כי לאחר מלחמת ששת הימים, צה"ל נסוג מהפסגה בגובה 2800 מטר לגובה 2200 מטר, בתוספת מספר מועט של ימי סקי, ומחירים גבוהים שלא לומר מופקעים, לא אפשרו לפתח בארץ תרבות סקי מקומית משמעותית. 

אז אמנם אנחנו שכנים של לבנון, שכונתה בעבר שוויץ של המזרח התיכון, ומלאה בהרים גבוהים ומושלגים, אבל בניגוד לסיני השכנה מדרום, על חופשה בלבנון ניתן רק לחלום, מה שאומר, שמי שרוצה להנות מסקי איכותי צריך לעלות על מטוס לאירופה.

המציאות שעד לעשור האחרון טיסות היו סיפור לא זול, גרמה לכך שתרבות הסקי בישראל התפתחה בעיקר בעשירונים העליונים. אך עם רפורמת השמים הפתוחים והוזלת הטיסות, הסקי התחיל לחדור לאוכלוסיות רחבות יותר במדינה, אז זה אמנם עוד לא הפך לחלק אינטגרלי מתרבות הפנאי, וצעירים רבים עדיין מעדיפים את בוקרשט ואיה נאפה, אבל אנחנו בכיוון הנכון.

ומה עם החברה החרדית?

ובכן, בחברה החרדית הנושא קצת יותר מורכב, אבל ההשפעה ניכרת גם אצלנו.

כמעט כל ילד חרדי נחשף לפרסומות בגב העיתונים יתד/המודיע/משפחה, אשר מפרסמים חופשות סקי כשרות. (בדרך כלל בסנט מוריץ, שוויץ) אך מאידך, אותו ילד כמעט לא נתקל בחברים שטסו עם משפחתם לחופשת סקי.

ואיכשהו נראה שקהל היעד החרדי שיצא לחופשות סקי בשנות ה-90, היה מצומצם מאד ומורכב בעיקר ממשפחות חרדיות מודרניות שמתגוררות באנילביץ בואכה רמת גן, כאשר גם עליהם ניתן להסתפק האם הן באמת התמקדו בסקי או בארוחות הגורמה העשירות.

בפועל נראה, שרפורמת השמים הפתוחים אמנם הכניסו את תרבות הטיולים בחו"ל לחברה ולמשפחה החרדית, אך תחום הסקי נשאר עדיין מאחור.

עם זאת תודות לישיבת שערי יושר, וישיבות לנושרים (סליחה על הביטוי) נוספות שהלכו בעקבותיה, וארגנו טיולי סקי לתלמידים, שנדבקו בחיידק הסקי והדביקו את החברים שלהם, התחום התחיל להיכנס לחברה החרדית. אבל עדיין ממוקד בעיקר בזירה הגברית המודרנית, כך שכמעט ולא רואים משפחות בהרכב מלא או אפילו זוגות שיוצאות לחופשת סקי.

כך לדוגמה הפיד שלי, שמורכב בעיקר מחרדים על הספקטרום, מתמלא בימות הקיץ בחוויות מחו"ל, אבל בחורף כמעט ואני לא נתקל בפוסטים על חופשות סקי, ובאופן אישי? חבל.

דווקא למגזר המודר מהחופשות המקובלות, כדוגמת חופשות ה"הכל כלול" עם פארקי המים ובעיות הצניעות, והטיולים הקולינריים הבלתי רלוונטיים לשומרי כשרות. חופשות סקי הן מוצר המותאם לחלוטין לחברה החרדית.

אבל בדיוק בשביל זה אני כאן.

בפרק הבא ניתן לכם את כל המידע שאתם צריכים לדעת בשביל שתוכלו לצאת לחופשת סקי שמותאמת בדיוק בשבילכם.

ספוילר, אפשר דרכי, אבל יש עוד לא מעט דרכים נוספות וטובות.

קישור מקוצר:
סקי

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

השלום לא יצמח מפוליטיקאים: בואו לתכנן עתיד משותף במועצת התושבים הירושלמית

ירושלים נראתה תמיד כמו המכשול הגדול בדרך להשכנת שלום בינינו לשכנינו. דווקא בימים בהם השלום נראה רחוק מאי פעם – גרשון בסקין מוצא בבירה פריצת דרך והזדמנות • ומי ההשראה? הרב המנוח

"תוציאי לוח שנה", דרש השבוי מוייטנאם

הרב ג'ף שוורץ הוא רב צבאי אמריקאי. ג'ודית היא אשה גויה המתגוררת ב"מוזיאון". מייקל הוא חייל צעיר שנפל לשבי אכזרי. דרכם נפגשה לרגע אחד בלתי אפשרי • סיפור לחנוכה

בן של חוזרים

כְּמוֹ בְּאוֹסְלוֹ בְּסוֹף זֶה הִתְפּוֹצֵץ לִי בַּפָּנִים, אֲנִי לְעוֹלָם אֶהְיֶה רַק בֵּן שֶׁל חוֹזְרִים

געגועי לסדום

גַּם עֲלֵיהֶן אָמְרוּ שֶׁהֵן לֹא מִשֶּׁלָּנוּ.
הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט?
בַּסּוֹף סְדוֹם נֶהֶפְכָה.

אבידת בת הרב

בין יעקב לעקיבא, ורחל לרחלי, עיר של זהב ובית של תורה

האברך שלא נכנע לקורונה: סיפורו של ר' נערוון

השכן שלי ירא שמים מרבים, מחמיר ומהדר, מקפיד על כבוד התורה ובעיקר על כבוד עצמו • הקורונה היא מעשה שטן, מבחינתו. ומי כמוהו יודע להילחם על האידישקייט של כולם • בהלוויות שהגיעו מאוחר יותר, הוא נצפה ממלמל "אשרי שזכיתי"

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו