אף פעם

הקונטרסט בין פער הידיעה לאמונה המעולה - שיר מאת אפרת פינקל

אַף פַּעַם לֹא פָּגַשְׁתִּי אִישׁ שֶׁחָזַר מֵהַמֵּתִים
שֶׁקָּרַב לְאֵלּוּ שֶׁלִּבָּם נָדַם
שֶׁהָיָה לְיָדָם, שֶׁשָּׁמַע אֶת הֵדָם
שֶׁרָאָה שֶׁהַטּוֹב חַי וְקַיָּם
שֶׁחָצָה אֶל עֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַיָּם
שֶׁאָמַר שֶׁטּוֹב שָׁם, וּמֻשְׁלָם
אֲבָל אֲנִי מַאֲמִינָה

אַף פַּעַם לֹא פָּגַשְׁתִּי בְּאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
כְּשֶׁהִגִּיעַ לִבְרִית הַמִּילָה שֶׁל נָדָב
כְּשֶׁיָּצָא לְמַסַּע נְדוּדָיו, כְּשֶׁהִלְבִּינוּ בְּגָדָיו
כְּשֶׁשָּׁתָה אֶת כּוֹסוֹ בְּלֵיל שִׁמּוּרִים
כְּשֶׁפָּתַחְנוּ הַדֶּלֶת וְכִזְּבוּ הַהִמּוּרִים
כְּשֶׁחִכִּינוּ בְּעֵינַיִם כָּלוֹת וְלִבּוֹת שְׁבוּרִים
אֲבָל עוֹדֶנִּי מַאֲמִינָה

אַף פַּעַם לֹא נֶעֱלַמְתִּי בִּמְשֻׁלַּשׁ בֶּרְמוּדָה
לֹא הִרְשֵׁיתִי לְעַצְמִי לְכַבּוֹת אֶת הַמַּכְשִׁיר
לֹא נָתַתִּי לַדְּמָעוֹת לְהַפְשִׁיר. הִמְשַׁכְתִּי לָשִׁיר
לֹא בָּרַחְתִּי לִקְצֵה הָעוֹלָם בְּחֶשְׁכַת לֵילִי
לֹא צָרַחְתִּי בְּקוֹל עַל מִטְעַן גּוֹרָלִי
רַק חִבַּקְתִּי חָזָק בַּקֹּר אֶת מְעִילִי
וְהִבְטַחְתִּי שֶׁעוֹדֶנִּי מַאֲמִינָה

אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי זְרִיחָה שֶׁעוֹלָה מִן הַיָּם
שֶׁחָרְזָה בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם
לֹא שָׁמַעְתִּי אָמֵן פַּעֲמַיִם, לֹא הֶחֱזַקְתִּי בְּמַיִם
אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי בְּעֵינַי דְּבָרִים רַבִּים כָּל כָּךְ
לֹא שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמִי, לֹא בָּדַקְתִּי בְּהֶכְרֵחַ
אֲבָל שָׁמְעָה נַפְשִׁי וְהֶאֱמַנְתִּי כֻּלִּי וְלִבִּי בׇּטַח
וְתֵכֶף מַמָּשׁ אֶחֱזֹר אֲלֵיכֶם וּבַחֶדְוָה הָאָפְיָנִית
אָרוּץ אֶל בֵּיתְכֶם תֵּכֶף שֶׁתַּעֲצֹר הַמּוֹנִית
וְאֶקְרָא לָכֶם בּוֹאוּ בּוֹאוּ, הִנֵּה הַדָּבָר
אֲשֶׁר הֶאֱמַנְתִּי בּוֹ זֶה מִכְּבָר
אַתֶּם רוֹאִים? זֶה אֲמִתִּי, תִּסְתַּכְּלוּ לִי בָּעֵינַיִם
וְכֻלְּכֶם תִּצְחֲקוּ וְכֻלָּנוּ נִתְחַבֵּק וְנָשִׁיר הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים
וְנֵדַע אֶת הַתְּשׁוּבָה הַמְּעֻלָּה
בָּאָה גְּאֻלָּה

2 מחשבות על “אף פעם”

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

תיבה לו הייתה לי

אלחנן יונס משיט אותנו בתיבת ההזדמנויות אל אי האחווה האנושית

סיפורו של ההלך

איך יתנקה ההלך השפוף, ומי יקח את האחריות

בֶּאֱמֶת

איה דודי ואיה מעודדי, שיר נעילה ממנחם פינס

עִם הַזְּמַן

כִּי עִם הַזְּמַן – הַיָּדַיִים נִשְׁבָּרוֹת, וְהַזְּכוּכִית
הַדַּקָּה הַסְּדוּקָה – נִשְׁאֶרֶת שְׁלֵמָה.

זֶהוּ סוֹף הָעוֹלָם?

והימים מבודדים אין דבר, נכפלים בין האתמול והמחר. ובטרם יתלש דף מן הלוח, עוד רומאי שב אל הרוח • דוד אליהו דרוק

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו