ערב השירה יעסוק בנושא מלחמה ושלום והערב נערך בשבוע הסובלנות הירושלמי כחלק מקואליציית הסובלנות הירושלמית.

בערב השירה ירושלמים, חרדים וחילונים יפגשו למרות גל ההשמצות נגד החברה החרדית בתקשורת בתקופה האחרונה ויעסקו בשירה משותפת, ובאופן אירוני במלחמה ושלום. כך מביאים קירוב לבבות, על ידי מפגש ועיסוק בנושא מחבר ולא בענייני מחלוקת ניתן לקדם סובלנות בירושליים וקידוש ה'.

המארגנים מקפידים על שמירת הגוף והנפש וכן על חוקי הקורונה. לפיכך הערב יתקיים על פי חוקי הקורונה, ובהתאם לכך ההרשמה חובה.

כמו כן המארגנים מודיעים שמי שלא יהיה לו מקום בערב השירה הזה, הוא יוזמן לערב שירה אחר שייעשה למי שלא נמצא לו מקום. כך שאף אחד לא יצא מקופח.

הערב נערך בשיתוף פעולה של הקשת החרדית: קו 400, The Torah Hub ותרבוס – חרדים עושים תרבות יחד עם בית חסיד ופנגולין.

הערב יתקיים ביום חמישי ג' כסלו ה'תשפ"א ה-19.11.20 (למניינם).

לפרטים נוספים: 0532866789

הפוסט קומזיץ משוררים 2: מלחמה ושלום הופיע לראשונה ב-קו 400.

כשהתחלתי לצפות, שיערתי שמדובר בסרט מנקודת מבט שמאלנית או של זלזול באלו שרצו לעזוב. כלומר, זלזול בנשארים, מכיוון אלו שרצו לשמר את הסטטוס קוו. זאת בשל היות רוב האליטה המערבית נגד תוצאות משאל העם. חלק רואים בזאת אפילו תוצאה גזענית קסנופובית, המתנגדת לאינטגרציה בין עמים באירופה.

ולמרות שכך, מבחינת "דע את האויב", חשקה נפשי לצפות ולראות הכיצד הדומה לי נראה מבעד למשקפי הצד השני – "האויב". הסתקרנתי ואמרתי לעצמי: דע כיצד האויב רואה אותך כאויב שלו…

איך משפיעים עלינו?

הסרט מתאר דמות מוזרה ואקצנטרית שמבינה, כביכול, מה המון העם רוצה בעוד הפוליטיקאים המקצועיים מנותקים מן העם ועובדים עם נוסחאות שחוקות. הם גם לא מדברים עם העם שנים, כך שהם איבדו את התחושה של מה העם רוצה ואיך לדבר עימו.

הסרט מתאר את המנגנונים המפלגתיים של מפלגות הממסד, המתנגדות בעוז לברקזיט. ברם כל מיני עשירים, מוזרים ולאומיים מתנגדים כשיש גם אופרטיוניסטים שרוצים למוטט את הקיים כדי לקדם עצמם כשהלוזרים יאלצו ללכת.

הסרט מתאר חזון של אסטרטג פוליטי לפנות לקהל שנמצא מתחת לראדאר וכך לנצח. כמו כן לעבוד בצורה לא קונבנציונלית מודרנית עם פרסומות ומסרים שונים אל האדם באינטרנט ומותאמים לו אישי, יחד עם כביכול שקרים לגבי עלות השהות באיחוד האירופי ותרומות לא חוקיות.

הפסד של מנותקים

המסר של הסרט הוא כפול:

הימין הלאומי שרוצה הגדרה עצמית הוא לא רציונל אלא דמון. מצביעיו לא היו מצביעים לו, אלמלא היו רעים או טיפשים, או שהצביעו נגד הישארות באיחוד האירופאי לאחר שעברו מניפולציות. כלומר, הקהל חסר לגיטימציה ברצונו מול אנשי הנאורות.

בוצעו מניפולציות על אנשים הגונים וטובים. השלטון הקפיטליסטי הקיים מנותק מהעם ודואג לעצמו ולכן הפסידו, כי הרבה לא בחרו או בחרו במחאה. לו נעשה כלכלה שוויונית יותר אז זה לא יקרה. בקיצור מסר שמאלני קלאסי.

ועדיין נחמד לראות הסרט. כיף לראות לפעמים כיצד המפסידים מתארים את הצד המנצח. וכן מרתק לראות כיצד קמפיינים של בחירות עובדים.

אני עוקב שנים רבות אחר נייג'ל פאראג'. ומבחינתי הוא 'אבי הברקזיט'. בהמשך ניסו למכור שבוריס ג'ונסון הוא מיסטר ברקזיט וכעת אני רואה דמות חדשה: דומיניק קאמינגס. יש המנהלים ויכוח מי הוא מיסטר ברקזיט האמיתי? הסרט נוקט בעמדה פחות מוכרת ולא ארחיב על כך. הצד השווה הוא שאנשי השמאל, הגלובליסטים ואליטת העוצמה וכדומה לא מוכנים לקבל שהעם הצביע לטובת משהו שהוא רוצה, אלא כאן יש כאן בחירה לא נכונה ותמרונים. וראינו את זה גם לאחר טראמפ.

בעיניי הסרט חשוב כי הוא עוזר להבין את אובדן הכבוד ההדדי בין פלגים בעם. אנו חיים בעולם של מלחמות בני האור ובני החושך. ולא סתם אנו נתקלים פעמים רבות בזלזול במקום הידברות. וכן כשצד מפסיד, הוא מסרב לקבל את ההפסד בכבוד, אלא משהה את הודעת התבוסה שלו ולפעמים מפגין ובוכה ברחוב כשמכריז שחטפו לו את מדינה או העיר וצריך להדיח את הנבחר או להחליף את העם.

הפוסט בריטניה הראשונה מול בריטניה השנייה: הרהורים לאחר הברקזיט הופיע לראשונה ב-קו 400.

אהרן שלנו שולל את החברה שלו, הוא לא מרגיש כמו שאר החבר'ה. הוא מכריז על עצמו כאדם סקרן, ביקורתי, ציוני ושרוצה להיות ישראלי. הוא גם אומר:

"אני פילוסוף, אני רוצה לשלול את החברה. לא אנשים, אנשים הם תינוקות שנשבו. גם החרדים הם תינוקות שנשבו. עדיף מותי מחיי אם אני נשאר חרדי".

אהרן אומר שהוא לא רואה עצמו כחרדי ושהוא פחות חרדי מחילונים.

"כשאני פוגש חילוני לא סקרן, הוא מקשה עלי לשלול את החרדיות…".

מציעים לו שידוכים והוא פוסל אותם כל פעם על נושא אחר ללא התחשבות עם הבחורות. והוא עושה זאת כי הוא חושב שאם הוא מתחתן עם בת ישראל כשרה (חרדית) אז החיים שלו נגמרו והוא ממשיך לנצח את המסלול החרדי.

אחת השיטות שלו לפוצץ שידוך זה לדבר עם הבחורה ולהגיד לה דברים משונים מאוד. פעם אחת הוא אמר למישהי שהוא עמלק כי הוא ספק וספק זה בגימטריא עמלק. היא נורא נבהלה כמובן ועזבה אותו.

כשאהרן מחליט להתגייס הוא אומר לצבא שהשאיפות שלו זה לעזוב הישיבה, אולי להתגייס ולעזוב את החברה החרדית. אהרן מתחייל ולובש מדים וכולהו.

ואז יש פסקול עם השיר:

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, חושב על הצבא, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה, סוגר את הגמרא, חושב על הצבא, אולי על לימודים אולי על אוניברסיטה, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח?

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, הולך אל הצבא. אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה הולך אל הצבא. מחליף את המדים, שחורים בירוקים, ליי, ליי, ליי. ואם אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן אומר: "אני התרגלתי למצב הזה שאני נמצא במקום ובוגד ביהודים של המקום… אני רגיל לפורר מערכות חברתיות… לכאורה אני משתגע פה אבל זה המצב הרגיל". משמע שאין לו עם מי לדבר, כולל עם משפחתו. ובהמשך כשהוא לבוש במדים צבאיים, הוא אומר שיש לו שני מדים, מדים של חרדי ומדי צבא ואת שניהם הוא לא עשה.

לבסוף אהרן לא מתגייס, הוא אומר שהוא לא רוצה להתגייס, הכל זה רק משחק.

הסרט נגמר שאהרן רץ לשום מקום…

מדובר בסרט מרתק על אופי מסוים של רבים בקרב בעלי השאלה היורדים מהדרך הישרה היהודית. הם חיים לבד, אין להם עם מי לדבר, חשים שהחיים משחק ובמקום להתקדם בעולם הם חוזרים ככלב השב על קיאו על מנטרות של ספק, משחק וחוסר רצינות.

ובכך הם נמנעים מלהיכנס תחת עול כנפי ההגמוניה כמו הרוב המצוי. הם גם חשים בוגדים, כי שנים רבות הם בגדו במערכת החברתית שלהם. ואז הם שמים על עצמם חילוניות כשיש להם חילוניות אבל הם לא הולכים לפי הקו החילוני או הקו החרדי. הם בכרת מהחיים.

מלקולם X אמר פעם:

עץ לא יכול לשנוא את השורשים שלו, שהרי אם הוא שונא את השורשים שלו הוא שונא את עצמו, שהרי הוא ההמשך של העץ.

עצוב מאוד שיש טרנס-חרדים שפשוט שונאים את החלק החרדי שבהם ורואים בכל מי שאינו סקרן חרדי. הסרט הזכיר לי דמות מפורסמת בשם אוטו וייניגר. הוא היה יהודי מפורסם בשעתו שכתב ספר בשם מין ואופי שעסק בהשמצת היהדות והיווה השראה לשונאי יהודים רבים ולבסוף התאבד.

סולדאט, 2006

הפוסט "גם החרדים הם תינוקות שנשבו" הופיע לראשונה ב-קו 400.

אדבר על תכניו החינוכיים של הסרט, המוכר לנו שצריך לבחור בעשיית הפיכה, להעיף את הרעים ולעשות טוב, כך בעלילה הדוד הרשע השתלט על הממלכה וצריך למרוד בו ולהדיחו.

אם אתה מרגיש רע-עצוב על מעשה רע שעשית, אתה יכול להמשיך בחיים, בתחילה בחוסר אחריות ואחרי זה אתה חוזר ומקבל עליך עול חברה. סימבה אכול חרטה ונקיפות מצפון על כך שגרם למות אביו, בורח מהחברה שלו ויוצא לשדות בשדות זרים. הוא בורח מהאחריות האישית והמשפחתית שלו. למרות שבפועל הוא פעל נכון משיקולים לא נכונים שהרי אם היה נשאר בחברת האריות הוא היה יכול להיהרג.

ברם לבסוף התפקיד של העפת הרעים, נופל על האליטה המיוחסת, קרי האריות, ולא על כולם. התפקיד נמצא על האריות, ובעיקר על היורש סימבה. ברם יש כאן גם מסר פמניסטי לבן פריבלגי, נלה הלביאה הצעירה מאיימת שהיא תבצע את ההפיכה אם סימבה יסרב להכיר בתפקידו.

מה שגורם לחשוב שהסרט מדכא במסריו המאוד היררכיים. הם מתעסקים בעיקר במעמד האריות וזונחים את שאר החיות. יש כמה חריגים, כמו הצמד חמד – החזיר בר והסוריקטה, הקוף והציפור וכמובן הצבועים שהם הרוע האולטימטיבי, הם האויב הנצחי, האיראנים הכופרים הגזענים השוביניסטים.

הצמד חמד, טימון ופומבה, הם לא לוחמים, הם סייענים טובי לב, אם תרצו תפקיד הליצנים, כמובן בסוף הסרט הם מתבגרים ומקבלים על עצמם מסירות, אבל הם חיים ללא משפחה, הם טרנס חיות שמפקירים עצמם למקרה הטבע, גם לבסוף הם נמצאים בחברת הקבוצה של סימבה אבל כבודדים.

האריה המהפכן פה, הוא לא מנהיג קלאסי, אלא אריה שאוכל תולעים וצמחים. לא ברור אם הוא אריה שיודע עדיין לטרוף. בניסיון מטעה לייצר אמירה שדרך חולשה אפשר להתקדם בחיים.

דרך אגב צצה עוד תמה לגבי רומנטיקה, התזה היא שחברים לא יכולים להתאהב ללא ניתוק. סימבה הצעיר חייב להיפרד מנלה בשביל שתהיה בניהם אהבה בגיל מבוגר.

הסרט הזה מייאש את רוב האנשים ומחנך אותם לשוליות שהרי רוב האנשים לא מלכים ולא קרובים למעמד השליט. אם כן, התפקיד הוא לא עליהם אלא על המיוחסים. כתוצאה מכך הילד הממוצע שצופה בסרט לא הופך לאדם הנלחם על שלו, אלא לאדם כנוע המכיר בכך שהאריות והצבועים בחברה שלו, הם אלו שאמורים להגיד לו מה לעשות והוא זה שאמור לציית כי זה חוק הטבע.

אם הוא אדם בעל אופי מרדני מחנכים אותו שדרך חולשה הוא יכול להתקדם, בפועל זו הולכת שולל.

ואם יש לו נקיפות מצפון, המסר הוא להתנער מאחריות חברתית ותפיסת החברה כאחריות קולקטיבית הדדית ששרדה את הדורות, אלא הוא יכול ללכת חופשי לדרכו כאינדיבידואליסט שלא חייב לקולקטיב מאומה, למרות כל ההשקעה בו לאורך השנים עד לבחירתו לברוח. וכך למעשה מחלישים את החברה האזרחית לעומת משפחות בעלי הכוח אשר לא מנסים כלל להיות אינדיבידואלים .

למעשה קשה שלא לראות בסרט חומר תעמולה למען הנצחת השליטים, האצולה הלבנה של בעלי ההון והשלטון הגלובליסטים.

הפוסט מלך האריות 2019 הופיע לראשונה ב-קו 400.

מי מאיתנו, אלו שבעשור השלישי בחייהם לפחות, לא נתקל במכות בחיידר או בעוד מעשים לא ראויים. והנה אימצנו נורמות משופרות יותר ומלמדים כבר מאמינים שהכאת תלמידים חלשים מהם היא לא הדרך הראויה. וזאת לאחר שהציבור הפנים השפעות מערביות בתחום. ובכך נמנע סבל מיותר מילדים רבים.

וכמו שכאן אימצנו רעיונות "מערביים" חדשים ובכך שיפרנו את החינוך התורני, מי יודע כמה רעיונות הולכים אצלנו לטמיון רק כי אין לנו עיתונות וחשיבה עצמאית בחברה החרדית.

מתייונים או מתנוונים

הכיצד שעלינו נאמר שאנו עם הספר – ומי כמו החברה החרדית אשר שקועה בלימוד התורה במסירות נפש רבה מתוך ספרים רבים, יום יום, ועדיין לא הצלחנו להגיע לפרסום עולמי בתחום היצירה הכתובה.

ונשאלת השאלה האם אנו מחויבים לבחור בין התייונות להתנוונות?

בנוסף, אנו החרדים החשופים לעולם המודרני ורגילים להיחשף לעיתונות ולסיפרות שהיא מחוץ למגזר שלנו כשיש כאלו שבתחומי חופש המחשבה החופשית נחשפים בעיקר להגות ורעיונות שכותבים חוץ מגזריים כתבו.

וכי מדוע יגרע חלקנו ואנו לא נוכל לקדם קול תרבותי שלנו שיאיר כאבוקה למרחקים. אור לנו ואור לגוים.

מדוע אנו הרוצים לצרוך רעיונות חופשיים צריכים להתקשות למצוא זאת אצלנו וזקוקים לרעות בשדות זרים?

מסכה חילונית לזהות חרדית

אדם הרועה יותר מידי בשדות זרים יכול חלילה לאמץ לעצמו זהות דואלית של מסכה חילונית לזהות חרדית. אדם כזה יכול לשאוף להיות חלק מתרבות חיצונית לו כשמבחינת מצוות הוא עדיין נשאר דתי. אולם הוא אינו מכבד את הנורמות הנהוגות אצלו בקהילה החרדית בגלל חוסר הכבוד להגות של המגזר מחוץ למגזר שלנו.

מרחב כתיבה חופשי ותורני

לפיכך חשוב לקדם חשיבה חרדית כוללנית חופשית לכל תחומי החיים. העניין ישפיע לקידום חידושים, למניעת ניוון ושחיתות לשמירה על צעירי הצאן שלא יתקלקלו ולקידום חברה מוערכת יותר ולקידוש שם שמיים.

דבר זה ניתן לקדם על ידי מרחב כתיבה חופשי שיאפשר יצירה מתוך העולם התורני שלנו.

כמו כן, האדם נברא על ידי הקב"ה חופשי במחשבתו. ובחברה שבה מדכאים מסיבות שונות חשיבה עצמאית פומבית, ניתן לחוש דיכאון שהרי האדם חש לו בודד בעולמו כשאינו יכול לתת דרור למחשבותיו ואז יש מעטים הנטושים את צור מחצבתם ויש שמתרגלים לחנוק את עצמם והופכים פסיביים. ועל כן שומה עלינו לקדם יצירה תרבותית.

הקב"ה איפשר את היצירה האנושית כדרך להועיל לאדם ולעולם ויהי רצון שנקדם את היצירה החרדית הכתובה ונחדש ימינו כקדם.

הפוסט יצירה תורנית חופשית הופיע לראשונה ב-קו 400.