הספר מספר על אונס אכזרי שאשה מוסלמית עברה בפקיסטן, כשהאונס נעשה על ידי מוסלמים. במקביל הגיבורה מתארת את מצבה העגום של האשה, בתרבות שבטית גם בעידן מודרני.

יש מקומות בעולם שכוחי-אל, בהם הנשים סובלות יותר מצאן. אם גבר מהשבט שלהן פגע במישהי משבט אחר, אזי יחטפו אישה מהשבט הפוגע ויפגעו בה. במקביל עדיין נהוג להחליט לזווג שם בני זוג עוד לפני שהם באו לעולם. הרשויות משתפות פעולה עם המצב על ידי שתיקה ואי התערבות.

וכשהאשה לא יודעת קרוא וכתוב ומודרת מהחיים הציבוריים כי היא כעין בהמה – היא לא יודעת להיאבק על הזכויות שלה, גם אם זו זכותה בהתאם לחוק המוסלמי או אפילו כתוב בקוראן. ועדיין נחמד לקרוא את הספר הזה ולראות שיש תקוה, תקוה כי כך מבינים איך דיכוי עובד, וכעת ניתן לפעול לשחרור.

מפקיסטן לברכפלד

הדבר גרם לי להרהר שגם בחברה החרדית מחתנים צעירים שלא יודעים שיש להם יכולת לסרב. וכן, בחברה החרדית לא אומרים – או לא אומרים מספיק – לצעירים שיש להם זכויות כנגד הורה מכה, מורה מכה או כל בעל סמכות המנצל את כוחו לרעה בניגוד לחוק. ובמצב שכזה, אין פלא שנפגעי פגיעה מינית רבים מספרים שהם לא ידעו שיש להם הזכות להתנגד.

זה בסדר לתמוך בחברה היררכית ולהבין שאין שוויון, אולם זה לא אומר שצריכים לסבול הכל.

די לשוליות. צריך ללמוד, להבין ולגלות מעורבות. וצריך להשיג כוח והרתעה וכך להגן על מה שרוצים להגן, שהרי גם משטר מתקדם של מדינה גרעינית משתף פעולה עם מצב עגום זה.

אידאלים זה לא מספיק, צריך הרתעה. ככתוב בפרקי אבות: "רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו".

וכאן אני נוזף בהוצאה לאור על בעיות קשות שיש בספר: דפים חוזרים על עצמם וקטע שנשאר קטוע. נקווה שתיקנו זאת או יתקנו זאת במהדורות אחרות.

מחוללת – מוכתאר מאי

כנרת זמורה ביתן 2006

הפוסט בין פקיסטן לברכפלד הופיע לראשונה ב-קו 400.