מגיב: העיתונאי אלי ביתאן

המפגש התקיים: ביום שני 1.2.2021 בשעה: 20:30

הפוסט זמן חילון ורדיקליות, קריאה בחברה החרדית העכשווית הופיע לראשונה ב-קו 400.

החרדיות ממשיכה לאחוז בערכים ובגישות שהפכו לנדירים יותר ויותר בנוף המערבי. הקולקטיביזם שאפיין את התנועות הגדולות במאה ה-19 פינה את מקומו לאינדיוודואליזם, אך החברה החרדית עדיין מתפקדת כשלם חזק מאוד הגדול מסך חלקיו. 

ביום ראשון 20/12 ה' בטבת, בשעה 20:30 נקיים את המפגש השלישי בסדרת המפגשים "על דעת המקום". הסדרה עוסקת בתפיסות השונות של החרדיות למרחב בו אנו נמצאים. במפגשים הקודמים עסקנו בקדושת הארץ מול הקדושה הציונית, בתפקידה היהודי של החברה החרדית ובציר המתח העומד בבסיס החרדיות, בין ישן לחדש מול יחס החרדיות למרחב הפיזי, מוסדות המדינה והעם היהודי.

במפגש נארח את ד"ר תומר פרסיקו, מרצה במכון למשפט העברי ולימודי ישראל באוניברסיטת קליפורניה, חוקר תרגולות רוחניות ביהדות זמננו, ונבקש להרחיב את הדיון על הפוטנציאל שמציעה הזהות החרדית בעולם חילוני ואינדיבידואליסטי, ואיך יכולה להיראות אוטופיה חרדית

הפוסט אירוע לכתחילה: להיות חרדי בעולם חילוני הופיע לראשונה ב-קו 400.

השבט החרדי כבר אינו אחד חלקי שניים עשר שבטים, אלא אחד מארבעה שבטים מרכזיים המתהווים בחברה הישראלית: החילוני, הדתי, הערבי והחרדי. התמורות הדמוגרפיות והאידיאולוגיות בשני הצדדים מעלות שאלות חדשות סביב תפקידה של החברה החרדית בישראל. תהיות על אופי התפקיד, על נחיצותו, על ההשלכות הפנימיות והחיצוניות, וגם על היום הלא רחוק, בו החברה החרדית תהפוך להיות רבע מאוכלוסיית ישראל.

ביום ראשון 22/11, בשעה 20:30 נקיים את המפגש השני בסדרת המפגשים "על דעת המקום". הסדרה עוסקת בתפיסות השונות של החרדיות למרחב בו אנו נמצאים. במפגש הראשון עסקנו בקדושת הארץ מול הקדושה הציונית, ובציר המתח העומד בבסיס החרדיות, בין ישן לחדש מול יחס החרדיות למרחב הפיזי, מוסדות המדינה והעם היהודי.

במפגש נארח את פרופ' מעוז כהנא, חוקר החברה היהודית באירופה בעת החדשה המוקדמת, ונבקש להרחיב את הדיון בשאלות תפקידה של החברה החרדית בעת הזו, בהקשרים רוחביים והיסטוריים. 

הפוסט אירוע לכתחילה: חרדיות – תפקיד, זמן, מקום. הופיע לראשונה ב-קו 400.

פעמים רבות שאנו עסוקים עם משהו שתופס חלקים רחבים מתוכנו אנו בטוחים/מצפים שהסביבה תגיב בהתאם לרגשות שלנו, לתפיסה שלנו על המציאות וכאן נוצרת תאונה קטנה (באנגלית זה נשמע יותר טוב Misunderstanding).

אנחנו לפעמים שוכחים שהרגשות, הדעות שלנו חשובות אבל לא בהכרח תופסות מקום אצל השכן הוא לא מבין על מה אתה מדבר הוא לא פשוט לא נמצא במקום שאתה נמצא בו.

אם ננסה למצוא נקודה בה הפער בין "קהילת המרגישים" ל"קהילת הלא מבינים" משמעותי באופן רדיקלי כמעט (אולי בלי כמעט) נראה לי שזו בדיוק הסוגיא שלשמה התכנסנו,

השנויים בחברה החרדית, מחד אנשים רבים בציבור מרגישים שהציבור החרדי אינו כתמול שלשום הוא קם לשחר חדש (לא בהכרח שחר אבל כך הולך המשפט) האינטרנט, הגידול הדמוגרפי החיכוך המתגבר עם תרבות המערב גורם לסדקים משמעותיים בחומות הגטו החרדי ויותר משגרם לסדקים הוא גרם לשינוי תודעתי ברמת התפיסה.

חרדים רבים רואים את עצמם חלק מהשיח הישראלי הם מתרגשים עם כולם כשעידן רייכל מדליק משואה ועוקבים בדאגה אחר יערה ואלעד החטופים, נו האלה מפאודה…

בקיצור הם חלק מהסיפור.

ומאידך יש את הקבוצה שפשוט לא יבינו על מה אתה מדבר: "שינויים" "תהליכי ישראליזציה"? "מערביות"? מה זה. תעזוב אותי עם ה"דעות" שלך הם חיים בעולם אחר לגמרי.

הם מסתכלים על "קהילת המרגישים" ככאלו שבאו לקעקע את צביון המחנה החרדי כאלו שבאים לקבוע סדר עולמי חדש (וחדש אסור מן התורה, זה מוטבע בגנים החרדים אין מה לעשות) ולכן אוטומטית הם נהיים מוקצים, ו"קהילת הלא מבינים" נראת בעיני ה"מרגישים" כאנשים שמרנים אבל בלי סיבה סתם. אוטמים את עיניהם ממציאות שאי אפשר להכחיש החברה עוברת שינוי זה לא ניתן לוויכוח!

ישנם שתי מחנות אי אפשר וגם אין טעם לטשטש את זה, השאלה איך מתמודדים עם זה. האם ניצור ציבור חדש אוטונומיה חרדית חדשה ? נתפלג? נקים ציבור חדש אשר לא ידע את יוסף? אמנם זו אפשרות אבל לא בהכרח מומלצת.

ואפשר לשנות או יותר נכון להשתנות.

היו קולות במפגש עם ד"ר מיכה גודמן על איזו הפיכה שלטונית וייצוג פוליטי רחב, הוגן, ממלכתי שייתן מענה אמיתי לכולם לדעתי זה לא ממש יעבוד בעיקר מהסיבה שכל הפיכה (סליחה על הדרמטיות) התחילה מההמון כל מהלך גדול התחיל אצל אנשים קטנים.

הניסיונות לדחוק את הקץ הם רק יגרמו לכאוס ופילוג גדול יותר, וכאן אנו באים אל הנקודה השנייה.

חרדים רבים הם "חרדים בטעות". האמת שזה לא רק חרדים זה קורה בכל קהילה או חברה אנשים נולדים בטעות למקום שהם פשוט לא מתאימים לשם.

בחברה החרדית זה יותר משמעותי כי חיי הקהילה הם ממש חלק אינטגרלי מהוויית היום יום. הם ממש מחבקים (יש שיאמרו חיבוק דוב).

חרדים בטעות הכוונה כאלו שלא מזדהים עם הערכים הכי בסיסיים של החרדיות, ולא נכנס לדיון עד כמה הם צודקים.

• ציות מוחלט לדעת תורה = ביטול כל החוויה האנושית של בחירה, חוסר יכולת לחשוב בצורה עצמאית.
• לימוד תורה כדגל = בריחה מהתמודדות עם החיים האמיתיים, חוסר רצון לנטילת אחריות, הסתגרות בתוך ד' אמות של הלכה (לא במובן החיובי).
• קהילתיות/הסתגרות = קהילתיות מוגזמת פירושה מניעת אפשרות להתפתחות בריאה ומכילה מורכבויות.

במילים אחרות צמצום רדיקלי של האנושיות מהאנשים בריחה מהוויות החיים הבסיסיות ביותר.

לאור הדברים הללו אני בא לומר שתי דברים לסיכום:

א. החרדיות כיום מכילה הרבה יותר גוונים מבעבר וגורמת למלא אנשים להישאר בהגדרה של חרדי על אף שהם לא באמת שם כי הם מרגישים (אולי בשונה מלפני כמה עשרות שנים יתקנו אותי המבוגרים בחבורה) שהחרדיות אינה כובלת אותם הם חופשיים למרות היותם חרדים וזו בשורה אדירה בכל קנה מידה!!! זה רק מראה איך באמת החרדיות משתנית

ב. אולי הפתרון לבעיה שהצגתי בהתחלה על שתי הקהילות בתוך המגזר הוא שבמקום שינויים פומפוזים ומהפכות אפשר פשוט להיות אתה.

כלומר, אחד הדברים שאנשים הכי מפחדים מהם זה שמאיימים על תפיסת העולם שלהם. שמישהו מגיע ואומר לך בפנים, אתה חי בסרט. אתה חי חיים של טעות. והתגובה נגד הכי מובנת לזה זה התנגדות, חרם, מחאה וכו' וכו'.

זה בעצם מה שאומרים כל המיזמים והפורומים למיניהם הללו (לדעתי נורא מבורכים), אנחנו מבינים יותר טוב ממכם לנו יש חרדיות אחרת ואני תוהה, האם אפשר לגשת ממקום של אני חרדי, איך שאני, אני לא בא לאיים על תפיסת העולם שלך, הפוך אני אפילו מעריך אותה. (ותכל'ס רובנו מעריכים את העוצמה שהציבור החרדי הצליח ליצור לעצמו, ובמיוחד את אליטת עולם התורה שהוא הצליח להקים).

ברגע שהשיח יהיה מכיל יותר בלי קביעת עובדות אלא מתוך תהליכים (כן, תהליכים לוקחים זמן), כך שיבינו כולם שהנה יכול להיות חרדי באוניברסיטה ובצבא והוא לא מהווה איום על פך השמן הטהור, כי הוא באמת לא בא ממקום כזה, כבר ייווצר שינוי ענק כזה שאת פירותיו נראה בעוד שנים, ואולי ילדינו יאמרו "אבותינו שורשים ואנחנו הפרחים".

אציין כי הדברים והחלוקה נעשו בצורה מעט דיכוטומית כניסיון לחדד את הנקודה, וכן כי התגובה מתייחסת הן לגברים והן לנשים.

• תגובה לאירוע בית מדרש לכתחילה "הקדושה הישראלית והחרדיות" עם ד"ר מיכה גודמן

הפוסט הפער של "קהילת המרגישים" הופיע לראשונה ב-קו 400.

• מיכה גודמן: הקדושה הישראלית והחרדיות

מיכה הציג ברהיטות ובהתלהבות כדרכו את הניגוד בין האידיאולוגיה והאופי של החרדים שעלו לארץ ישראל בישוב הישן, שביקשו לעבוד את ה' באופן טוב יותר וכנוע יותר לדבר ה' ולקרב בכך את הגאולה. לעומת החלוצים שעלו לארץ, בשביל ליצור בה דמות של יהודי חדש עצמאי מרדן ובטוח בעצמו, על מנת לחלץ את העם היהודי מהאופי הגלותי. הניגוד הבולט הזה הוא להבנתו מוקד הקונפליקט הראשוני בין החרדיות לציונות, וממנו גם נגזר היחס ההפוך לשואה באירופה. כך גם האתגר של הקמת המדינה הוא לטענתו ההיפך הגמור מהאתגר של שיקום עולם התורה והחסידות שחרב, ואלו שני מיזמים שהצליחו עם תפיסות מנוגדות.

בעת הנוכחית, מיכה רואה משבר בשני המהלכים המקבילים הללו, והוא תוהה מה תהיה ההשלכה של שני המשברים המתחוללים בעת ובעונה אחת משני צדי המתרס.

אני אוהב מאוד לשמוע את מיכה ואת ניתוחיו, הוא בעל ידע רחב ועם יכולת מרשימה להציג את טיעוניו באופן מרשים ובנוי לתלפיות, אבל משום מה נראה לי שיש פער גדול מדי בין האופן שהוא מציג את הדברים לבין התממשותם בעולם המעשה.

מיכה נראה לי כמו אפלטון שחי לו ב"עולם האידאות", ושם הוא יוצר לכל צד אידיאולוגיה בנויה לתלפיות, קוהרנטית ובהירה. אולם בעולם הממשי, הדברים אינם כאלו.

ברור שיש חשיבות לרעיונות גדולים, הן לפרט והן לכלל, ומרבית בני האדם מבקשים לחיות בהתאם לרעיונות דתיים / אידיאולוגיים, אולם חשוב להבין שזו רק חלק מתמונת העולם.

באופן כללי, נראה לי שאצל אנשים צעירים, הרעיונות המופשטים חזקים יותר מהעובדות עצמן. אולם ככל שהאדם מתבגר, למציאות יש משקל רב יותר מהרעיון המופשט.

שפתו של מיכה טובה אולי בעיקר לצעירים במכינה קדם צבאית או תיכף לאחר השירות הצבאי, ולכן אולי יהיה מקום לשפה דומה גם אצל צעירים חרדים בגילאים אלו (18-25), אבל לאנשים מבוגרים יותר נראה לי שיש צורך בשפה שמחוברת יותר לדברים קונקרטיים.

ובינתיים, יישר כוח למארגנות, נקווה שההמשך יהיה מעניין באותה מידה.

הפוסט בין הקדושות לעולם המעשה הופיע לראשונה ב-קו 400.

בית המדרש "לכתחילה" (מבית "והגותא") מבקש לשים את המחלוקת על הסטנדר ולמקם אותה על צירי המתח בין ישן לחדש, קהילה ופרט, שמיימי וארצי, פנים וחוץ. להוסיף משתני זמן ומצב לזהות החרדית המתגבשת, וליצור שפה המחזיקה את המתח, הפוקחת עין אל העבר ורואה נכוחה את ההווה.

בית המדרש יארח הוגים מגוונים מתוך הקהילה החרדית ומחוצה לה להובלת לימוד משותף והצעת גבולות גזרה ברוח "לכתחילה".

כל סדר יפתח בשיעור קצר בו מוצגת טענתו של הדובר המרכזי אודות הסוגיה. לאחר מכן מתקיימים דיון וליבון משותפים מונחים בין כל משתתפי בית המדרש. הלומדים המשתתפים מוזמנים לקחת חלק פעיל בדיונים עצמם, וכן בכתיבת הרחבות לרעיונות שיהדהדו בין כותלי המרחב הוירטואלי.

מיכה גודמן – הקדושה הישראלית והחרדיות

במפגש הראשון שיערך ביום ראשון הקרוב נארח את מיכה גודמן שידבר על נושא "הקדושה הישראלית והחרדיות"

לקהילה החרדית אידיאלים מקודשים. לחברה הסובבת את החרדיות בישראל, בהכרח אידיאלים מקודשים שונים. בסדרת מפגשי "על דעת המקום", נפגיש בין מה שמקודש לחרדיות לבין מה שמקודש לישראליות ושמא לציונות. נחתור לגיבוש עמדה רעיונית המאפשרת לחרדיות בישראל בתקופתינו להמשיך ולדבוק בערכי הקהילה לצד ערכי המקום.

על ד"ר מיכה גודמן

ד"ר מיכה גודמן הוא הוגה וחוקר המחשבה היהודית.

• ספרו הראשון, 'סודותיו של מורה הנבוכים', עוסק בהגות הרציונליסטית. ספרו השני, 'חלומו של הכוזרי', עוסק בהגות המיסטית.
• ספר השלישי, 'הנאום האחרון של משה', עוסק בהגות המקראית. שלושת הספרים כיכבו לאורך שבועות ארוכים ברשימות רבי המכר.
• בשלהי 2013 הוכרזה זכייתו בפרס ליבהבר, על קידום סובלנות דתית ופתיחות תרבותית בישראל, לצד הזמר והיוצר אהוד בנאי.
• במרץ 2017 יצא לאור ספרו 'מלכוד 67'.
• באפריל 2019 יצא לאור ספרו 'חזרה בלי תשובה'.

הפוסט אירוע מיוחד: על דעת המקום הופיע לראשונה ב-קו 400.