ב-1953 התפרסם בעיתון קומוניסטי השם קול העם מאמר שגרם לשר הפנים להורות על סגירת העיתון לעשרה ימים

ב-1953 התפרסמה ידיעה ב'הארץ' שממשלת ישראל תעמיד 200,000 חיילים לעזרת ארצות הברית נגד ברית המועצות – הקומוניסטים.

הקומוניסטים בישראל לא אהבו זאת שישראל לוקחת צד נגד הקומוניסטים ברוסיה וכתבו בעיתון שלהם מאמר:

"באם אבא אבן רוצה להילחם לצד מציתי המלחמה האמריקאים שילך, אך שילך לבדו. אנחנו, המוני העם רוצים בשלום ועצמאות לאומית ואיננו מוכנים לוותר על החזון תמורת הצטרפות ל'פיקוד המזרח התיכוני.

נגביר את מאבקנו נגד המדיניות האנטי-לאומית של ממשלת בן גוריון המספסרת בדם הנוער הישראלי."

כלומר, ניתן להבין שיש כאן קריאה לאי ציות לממשלה וכן הסתה נגד הממשלה המפקירה את דם הנוער הישראלי ושצריך להלחם במעשה הרע הזה בהתאם.

בגץ פסק שבמדינה דמוקרטית ישנה חשיבות לחופש הביטוי ולכן יש להסיר את סגירת העיתון ולא לסגור יותר עיתונים אלא אם כן ישנה סכנה קרובה ודאית .

בגץ נימק את חשיבות חופש הביטוי בשני ממדים:

א. המדינה מקשיבה לרצון העם לפי מה שהוא אומר. וכן שעל ידי דיון אפשר להגיע למסקנה טובה יותר. משטר דמוקרטי הוא משטר של הסכמה, ולכן מותר לאנשים לחלוק וצריך שידעו שעות שונות כדי שיוכלו לקבל החלטות.

ב. בגץ לא עצר פה בנימוקים של אינטרס הכלל במדינה דמוקרטית, אלא ממשיך להיבט אישי. ואביא העניין בציטוט:

כלומר לא רק שחשוב לחברה שיהיה חופש הביטוי, אלא חשוב לאדם כדי שיהנה בחיים ולא יהיה בדיכאון וחסר רצון לחיות.

כאקטיביסט חרדי בארגון נתיבות המשפט – ארגון המקדם זכויות במגזר החרדי, אני חושב שכדאי להכיר הבגץ הזה. חשוב להבין שמותר לאחר לחשוב אחרת. חשוב להבין שאין לפעול באלימות נגד אחר, רק כי הוא חושב אחרת. מותר לפלג בחסידות להתפלג וליצור חסידות אחרת. מותר לפלג חרדי להקים לעצמו מפלגה אחרת. אנו לא רוצים חברה של כאוס סדום ועמורה – חברה של מאן דאלים גבר. אנו רוצים חברה מסודרת לעתיד משפחותינו. חברה של שלום ושגשוג.

והכי חשוב, לא חייבים לרדוף כל אדם החושב אחרת כי הוא מוזר וחריג – אדם כזה דווקא מתחבר לרצונות שלו וחייו כדאיים בעיניו – לעומת מי שמשועבד להגמוניה בחברה ומדכא את רצונו וחי חיים מתים.

הפוסט תנו קול לאנשים הופיע לראשונה ב-קו 400.

הארגון ערך כנס הקמת קהילת נאמני זכויות בעיר בית שמש. ושם השתתפתי ודיברתי על כך שכבחור ישיבה אנו חושבים שכל מה שאנשי המשטר בחברה הישיבתית שלנו עושה זה חוקי כשלמעשה המצב לא כך ויש לנו זכויות שפשוט לא ידענו על כך. הבורות שלנו הזמינה התנהגות לא נאותה של אי אלו מק"קים ודומיהם.

הכנס נערך במתחם שער העיר בית שמש – במסעדת אנגוס שתחת השגחתו המהודרת של הרב מחפוד.

נתיבות המשפט הוא ארגון השם לעצמו כמטרה לקדם זכויות במגזר החרדי.

הארגון אגב חקר ומצא בסקר שערכנו לאחרונה מתברר שכ-60% אחוז מבני המגזר החרדי אינם מודעים לזכויותיהם".

הארגון שלנו פועל בשלושה אופנים:

א. הנגשת מידע למגזר החרדי שיכיר את זכויותיו יודע גם איך לממשם.

ב. פיתוח כלים למימוש זכויות, כגון על ידי מדריכים מפורטים למימוש זכויות במגזר החרדי.

ג. וכן הארגון פועל להעלות נושאים חשובים לסדר היום הציבורי.

הקהילה הוקמה לאחר האסון הנורא במירון שבו הוכח למעלה מכל ספק שיש צורך לממש את הזכויות המגיעות לנו כבני המגזר החרדי. מימוש זכויות מציל חיים.

הציבור מבין שיש 'הצלה' ו'יד שרה' ועוד ארגוני חסד רבים המקדשים שם שמים ומצילים עולם ומלואו, הציבור גם כעת מבין לאחר מירון שמימוש זכויות בשלל ענפים ובין היתר בתחום הביטחון האישי מציל חיים. יהי רצון שירבו זכויותינו כרימון.

לאתר נתיבות המשפט https://netivothamishpat.co.il/

הפוסט בבית שמש ייסדנו את קהילת הזכויות החרדית הופיע לראשונה ב-קו 400.

אחד קם ואמר, בן כמה הרב אלישיב? מישהו אמר אתה מסיט הנושא. האחד הלז היה אנוכי. אמרתי זו לא הסטה: א. יש החולקים על הרב אלישיב. ב. אולי הרב אלישיב סנילי, הרי הוא נורא קשיש ואם כן מדוע דעתו מהותית לעניין? ג. כעת אנו יכולים לנהל דיון ולחשוב בעצמנו בנושא.

הציבור התעורר בבהלה הרים ראש בהשתאות, בלע את רוקו וכבש את עיניו בקרקע.

מישהו שלא היה למדן או מתמיד גדול שאביו עסקן תפוחים בכיר, היה באמצע להכין קפה, הוא הכריז שהוא מוחה בי. הוסיף ואמר: "אבי מטפל של הרב אלישיב והוא יודע בדיוק מה קורה שם. אתה מבזה את מרן הגרי"ש, חצוף".

הוא אחז בידו קפה ושפך עלי כמות מכובדת ולכלך אותי. הנס היה שהוא החזיק בקפה גולמי בצורת אבקה ולא בקפה רותח. מה רבו מעשיך ה'. אבינו שבשמים, אבא טוב, הציל אותי מקפה רותח ודאג להראות לי שהוא דואג לי. אם הבחור האלים היה רק מתחיל להכין ולשפוך מים בקפה הייתי עלול לצאת בנזק הרבה יותר לא נעים ואולי גם בפציעה. פשוט נס משמים.

אני אמרתי בתגובה שזה מוזר שאחד בטלן בן בטלן שעושה מה שבא לו, חש צורך לשפוך עלי קפה כששאר הלמדנים בוועד שתקו ולא נקטו באלימות.

המשכתי ושאלתי האם זה דרך השופך להרגיש צדיק ומחובר ליהדות במקום לעשות מה שצריך?!

הסדר התחיל והדיון תם כי עלינו לבית המדרש.

שמתי לב שזה גם בעיה של חלק מהחרדים העובדים, המודרנים וכו'. הם מצד אחד בורים בתחומים רבים מאידך אוהבים לתייג את שמם של הקב"ה ושל רבנים. ולפעמים הרב שהם מאמינים בו אומר שטויות ואתה טורח ללמוד הסוגיה כדי לבדוק הנושא. ואז אתה אומר שלדעתך העניה הרב טועה. בעקבות כך מגיע החרדי הלז ואומר 'עד לרבנים' 'תן כבוד!'.

מאחר ואותו אחד לא מקפיד על הלכות בסיסיות, נשאלת השאלה מדוע אכפת לו?! האם אולי יש לו דיל עם אלוקים? שמא הוא אומר לעצמו: אני אפאר את שמך, אכבד את הרבנים ואתה תעניק לי עוד אשראי בחשבון הבנק השמימי שלך וכך אוכל לא להקפיד על המצוות.

העניין הזה לא רק צורם, זה מזכיר לי אוכלי שרימפס או בשר וחלב בפסח המקפידים שבלחמניה לא יהיה קטניות. והמנהג הזה גם מונע דיון בנושא החשוב של מעורבות רבנים מסוימים בתחומים שונים של החיים. וכן על סוגיית ציות לסמכות חברתית מול ידע יהודי פורמלי.

עצוב מאוד.

למעשה העניין די עצוב ויוצר עבדות נפשית רוחנית. ברם הקב"ה פעם בתקופה שולח עז עוורת שתראה לנו מדוע חשוב להעמיד את הרב בביקורת. וזה הארת פנים מיוחדת מהשי"ת, שהרי בגמרא העניין של עז עוורת הוא דוגמה לאיך הקב"ה מעניש את עם ישראל. אולם אצלנו הקב"ה מוציא אותנו מעבדות לחירות ואומר לנו: אתם עבדי ולא עבדים לעבדים אל תהיו עבדים לבני אדם אחרים מלבדי.

הסיפור שונה בדברים רבים מסיבות מובנות.

הפוסט נס העז העיוורת הופיע לראשונה ב-קו 400.

חשבתי לעצמי שזה בגלל הקורונה, הם לא רק חסכו אולם לעשות אירוע, אלא גם אני במצב זה סבלתי בצפיפות. ואני אדם שאוהב מרחק, ככתוב: מדבר שקר תרחק…

באירוע יהלומן שמן, קרוב של אריק שרון, תפס לי את היד בהפתעה ולראשונה הושטתי יד לאדם לא גרעיני מתחילת עידן הקורונה. חוצפה.

לאחר האירוע החתן אמר לי שכל הכבוד שלא עשיתי לו בושות על כך שהייתה שם הפרה חוקית גסה וסכנה בריאותית עקב הקורונה. ובאמת הייתה לי דילמה האם להיות שם. לפיכך עשיתי שתי גיחות קצרות. ומחיתי.

אמרתי אחרי זה למישהו, אין לי כוח לריב, זה לא תפקידי להלשין ואני לא סומך על המשטרה הציונית. (ואגב השבוע התקשרתי למשטרה בטעות במקום למד"א והמשטרה חזרה אלי לבדוק שהכל בסדר. עברתי ברחוב ושמעתי צעקה האם יש כאן חובש, ילד בלע פקק קטן של עט ומשום מה כשאני מצלצל ל-101 זה מגיע למשטרה. לילד שלום. פעם ראשונה שאני מרוצה מתפקוד המשטרה פה.) הוספתי ואמרתי, אולם למעשה הם, מארגני האירוע, הם החצופים הם למעשה עברו על החוק, פגעו בדמוקרטיה ומעודדים אלימות, וכך הופכים את הקהל לעבריינים וכן מהווים מפגע בריאותי לציבור. בהמשך סיפרתי לחתן, והוא הצטדק לי שהוא לא אירגן האירוע, אלא זה הם בצד הכלה. ואני אמרתי שזה כמו שהוא ישתתף באירוע של עבודה זרה שנעשה לכבודו ואז הוא יגיד שהוא לא המארגן. בפועל האירוע בשבילו ולכן הוא חלק בלתי נפרד.

אותו חתן נראה אשכנזי מרוב האשכנזים, אולם הוא גם בעל צד לא אשכנזי והוא אוהב לדבר על התמימות הספרדית. והוא אמר לי שלכן אצלם לא מקפידים על חוקי הקורונה כי הם תמימים. וזאת על אף שהסבתא שם אולי עם רקע רפואי. ואני חושב לעצמי, הם לא תמימים ולא נעליים, הם פשוט נהנתנים. זה לא שהחתן העבריין תמים ולכן לא מקפיד על הקורונה, הוא פשוט לא רוצה להיות מוגבל בגלל הקורונה, רוצה להנות. מה רע?! אולם תמים הוא לא. הוא פשוט נהנתן.

שיהיה לו מזל טוב, הוא צריך את זה.

נ.ב. אנשים אוהבים (כל מיני ישראל-כהנים למיניהם) אצלנו להגיד שאנחנו שומרי קורונה חוץ מלימוד תורה שאז רצונו של צאר התורה גובר על החוק כי התורה והוא קדושים.

אירוסין זה לימוד תורה?!

לא.

היה מרחק?!

לא.

היה לכולם מסכות?!

לא.

היה כמות אנשים לפי החוק הישראלי?!

לא.

בקיצור הציבור לא חסיד של צאר התורה (ראש הממשלה החליפי בפועל), העבריינים שלנו פשוט אוהבים פסיקות המתאימות לרצון שלהם ומעדיפים את הצאר על פני הגרג"א.

לא לחינם הלך הצארזיר אצל ההורג.

הפוסט הלך הצארזיר אצל ההורג הופיע לראשונה ב-קו 400.

גם אני ראיתי את הסיפור העצוב, המדכא ומעורר אי השקט של יסכה מסטריז, הנערה ששינתה את שמה לסיכה כריסטינה שהחליטה להפוך את חייה ולהיות חילונית נאורה, "מוכרת מזונות" ודוגמנית.

מדובר על נערה-ילדה שאמא שלה האהובה נפטרה. האבא קיבל המלצות מכל מכריו שישלח אותם לאומנה אצל משפחה טובה. וכך עשה. הילדה איכשהו סבלה וממש לא הסתדרה במשפחת האומנה, שלכאורה רצתה רק לעזור לה, והרווחה לא הוציאו אותה משם. וכן הומלץ לאביה לא להכניסה לביתו כשבאה אליו בבקשת עזרה בתחום.

כתוצאה מכך היא התגלגלה לרחוב. בהמשך סולקה ממוסד לנערות והחליטה לחיות כעצמאית. יום אחד היא חיפשה באינטרנט איך להרוויח כסף ומצאה עבודה כנערת ליווי. עבדה, הרוויחה, טיפחה עצמה ולכאורה חסכה וכעת החליטה להיות דוגמנית צמרת. היא לא האשימה את החברה שבה היא גדלה, אלא פשוט הסבירה שהיה הורה אומנה מתעלל ושלא הוציאוה מהבית לאחר שהתלוננה.

יסכה מרשימה בכישרון ובחדות המחשבתית שלה. וכן קשה לי היה שלא לשים לב לערנות שלה ולשליטה העצמית שלה על עצמה וסביבתה. ובהקשר הזה ניכר שהיא רוצה להוליך את הצופה בדיוק למקום שהיא רוצה. אני מצדיע לה על החוסן שלה ועל היכולת שלה לנתב את חייה. היא רצתה לעזוב את הבית באומנה, והיא עזבה. רצתה לעזוב את המוסד לנערות ולהיות עצמאית ועשתה זאת. רצתה כסף קל, השיגה. רוצה להיות דוגמנית אז משיגה לעצמה זמן מסך יקר.

וכעת נדון לגבי הרווחה והחברה, כשהיא בורחת מהבית האם צריך לכלוא אותה במוסד לנערות בכפייה על אף המחירים הנפשיים הקשים, או עדיף לשחרר הרסן ולתת לה לשוב הביתה או לבקש עזרה מהרווחה וללכת למוסד לנערות במקום להיות באומנה. זה דיון חשוב וקשה. לא בטוח שכליאה זה יותר טוב. אולם השאלה צפה איך היא לא מצאה קרובי משפחה שיסייעו לה במקום משפחת האומנה. וכאן לא אתפלא וממש לא אתפלא אם הייתה כאן טעות חמורה של "הרווחה" ובאג של דת המדינה הקולקטיביסטית.

וכן לגבי רמת ההתערבות החברתית-משפחתית הנדרשת כשהיא החליטה להמרות הכללים במוסד לנערות בסיכון וללכת לחיים עצמאיים, הרי היא רצתה להשתחרר מחיים קולקטיביים לחיים אינדיבידואליים, כביכול, בכל מחיר. אם היו חונקים את הנפש החופשית שלה היה לה יותר טוב?

זה גם דיון קשה בנושא. אולי זה היה גורם לה סבל הרבה יותר קשה.

לסיום, רואים שמדובר בנשמה מיוחדת שנפלה בין הכיסאות, ולא בכתב האשמה משפחתי-חברתי-חרדי מהלך מעבר למשפחת האומנה שניסתה לעזור בדרכה שלה. היא הרי אפילו גייסה את אביה ואחותה להופיע בסרט. ורואים שאפילו כשהיא התגלגלה לרחובות לזמן מסוים, היא לא טוענת שנוצלה מינית וזה דווקא פרגון לעיר בני ברק ששם גדלה והתגוררה אז בזמן המעשה.

ידוע ששרה אימנו הייתה יתומה כמו יסכה שלנו ויפה מאוד. דבר זה העמיד אותה בסכנות רבות פעמים מספר. אולם שרה אמנו הייתה מיוחדת בצניעותה וצדקותה.

יהי רצון שהגיבורה המסכנה שלנו תמצא את דרכה של שרה בבחינת "יסכה זו שרה" (מגילה יד). נאחל לה המון סיעתא דשמיא, היא צריכה את זה.

הפוסט יסכה זו שרה הופיע לראשונה ב-קו 400.

הרהרתי במוחי שהפלג הירושלמי, חכם הוא לא סתם מתנגד למדינה בעניין הגיוס, הוא פשוט לא מוכן לאפשר למדינה הישראלית החילונית דריסת רגל בהשפעה כזו על הדת. ועל כך אסביר בהמשך את ההיגיון הרציונלי שלהם שגם משתלם להם.

לפי תובנה פשוטה וישרה זו לא פלא שהם גם מתנגדים לחוקי הקורונה – הם פשוט מנסיונם ההיסטורי לא מאמינים למדינה חילונית עם סדר יום ארצי המנוגד לסדר היום הדתי הרוחני. הם חוששים בצדק שאחרי שתרגיל המדינה אותם לציית לה ואחרי שהיא תסגור מקומות פולחן דתיים שהיא לא תמשיך להתערב בדת בעוד דברים, נניח עם גיוס או לימודי ליבה וכדומה. [כאן חשוב להגיד שהמצייתים מודעים למחיר של שפלות במצב של חינוך לחיי התנגדות לממשלה במקום לחינוך לחיי תורה. וכן הם חושבים שניתן להתחזק בזמן הזה במקביל ובהמשך להאבק אם חייבים].

וכמובן שבשני המקרים המתנגדים למדינה הציונית החילונית מרוויחים מכך פוליטית. הם עובדים בדומה להצעתו של הנסיך האנרכיסטי פיוטר קרופוטקין (מנהיג שמאלני רוסי קיצוני ידוע) בספרו "רוח המהפכה".

לדוגמה, הם בקרב אנשי ההתנגדות לממשלה הגויית או היהודית החילונית מבצעים סירוב לחוק. בתגובה לכך המשטרה מתחילה לנקוט צעדים, אנשי התקשורת ודעת הקהל החילונית מתחילים לעלוב ולהפלות חרדים.

לאחר זאת הפרטים החרדים רובם ככולם חשים נרדפים ושנואים ומתרחקים מן החילוניים ובכך פחות יורדים מן הדת. ואפילו מנסים להתחזק. כמובן שחלק מהאנשים לא חושבים כך באופן מודע, אלא זה קורה אצלם בצורה אוטומטית. (דבר כזה יכול להסביר מדוע נגזר עלינו משמיים לסבול את יאיר לפיד ובכך להתחזק רוחנית.)

בהמשך הם חושבים שהמתנגדים הקיצוניים צודקים בהתנגדות שהרי החילונים שוחרי רעת החרדים. ואפילו חלק עורקים מן הפלג הבני ברקי לירושלמי. אז הפלג מתחזק מספרית, זוכה לעוד אהדה ומגבש את עצמו כקהילה לגיטימית במדינה הציונית.

ובכך למרבה האבסורד המדינה החילונית מחזקת את הפלגים המסוכנים והאלימים במגזר המתנגדים לרצון רוב החרדים ולרצון רוב הרבנים המקובלים השולטים בפסיפס הקהילות החרדיות. ובכך הם מקדמים גלגל החוזר של התנגדות לממשלה המזמינה עוינות חילונית לחרדים ושוב ושוב. בעוד שאנו החרדים המתונים סתם סובלים. העניין גורם להקצנת הקצוות בחברה החרדית ובחברה החילונית ולשנאת ישראל הדדית ובכך הדבר מחליש את המרכז הנחמד והמתון וכולנו סובלים.

הפוסט קורונה, התנגדות לגיוס, פלג ירושלמי ושנאת אחים הופיע לראשונה ב-קו 400.

אך להפתעתי בבית הכנסת של האח לא שמרו לדאבוני על כללי המגפה, כמו ששומעים מאנשי תקשורת בנושא. הם התפללו תחת קורת גג, לא הקפידו על מרחק ולא על מסיכות ואלו ששמו מסיכות – שמו חיתולי סנטר.

אני הודעתי בנחרצות שאני מוכן להתפלל לפי חוק – רק תחת כיפת השמיים. לבינתיים שתיתי קפה מחוץ לבית הכנסת והגבאי מתחיל לצווח עלי שאני לא יכול להכנס ללא מסיכה כשעל פניו מרוח חיתול סנטר. סיימתי הקפה באיטיות, שמתי מסיכה, ההוא נרגע וניתן לי מקום במרפסת מול דלת וליד המקום חלון לתוך בית הכנסת.

בית הכנסת הזה סיקרן אותי ובפרט שהוא על שמו של דמות של כעין קדוש נוצרי ביהדות. והרב אבריטש שמו. ברם אותו כעין קדוש היה אשכנזי והמתפללים כיום הם אחים מעדה אחרת. תעלומה גדולה.

מתברר שהאיש צבר לעצמו בעירו מעמד חזק של קדוש הפועל בשמים ולא רק בחייו עלי אדמות. לאחר מותו של אותו רב צדיק, שנפטר ללא ילדים, ל"ע, לא נמצא לו יורש. לפיכך בית המדרש התקיים ממשפחות של חסידיו ולפי מאמצי הגבאי.

לאחר תרפ"ט רבים מיהודי המקום עזבו את האזור מחשש לחייהם והיה קושי בלארגן מניין ולא תמיד הצליחו. ברם יום אחד שכר יהודי מזרחי עני מרוד דירה באותו מבנה של בית הכנסת. בלילה הוא חלם שהצדיק אמר לו שאם הוא ישמור על בית הכנסת שלו תהיה לו פרנסה ברווח גדול. הוא החל לצרף חברים מהעדה המזרחית ובית הכנסת שינה את פניו ולבסוף את נוסחו. ועד היום בית הכנסת מתפקד, ברם הקהילה שומרת על המסורת של לפני כתשעים שנה ועדיין היא מתקשה להשיג מניין.

ועם כל זאת יש כאן תהליך סמלי של הלחמה בין אשכנזיות למזרחיות – תהליך שלדאבוני לא הולך וכנראה לא מושך. ולאחר שהבנתי את החיבור של הקהילה לאשכנזיות – עניין הנמצא על קירות בית הכנסת, שאלתי את עצמי שאלה והגעתי לתובנה נאה.

ראיתי את ההפרה של בית הכנסת של עדות המזרח ושאלתי את עצמי האם יש דמיון בין ההפרות אצל האשכנזים לעדות המזרח. כלומר, ברור יש את אלו המקפידים בעדות המזרח ויש אשכנזים המקפידים, ברם לגבי הפלגים המפרים בעדות השונות מה דומה?

וחשבתי שאולי יש כאן עניין של "מנשקי קמיעות" המאמינים בסגולה של הדת ושל התורה בהגנה מהמחלה. ובדומה לכך הרי יש גם אשכנזים רבים כאלו המאמינים בר"ח קנייבסקי כבאבא – ואפילו בקרב משפחתי.

ברם איך זה מסביר את הפלג הירושלמי שהרי הם שם לא מאמינים ברבנים כבאבות?

שברתי את הראש וחשבתי על מודל חדש "מנשקי האלות", אלו חבר'ה שמאמינים מבחינה רציונלית שאסור לוותר לשלטון החילוני בעניינים הקשורים לדת גם אם מדובר מבחינת השלטון באינטרס של הצלת חיים.

בנוסף הם גם מרוויחים מהמשבר עם השלטון והעם הישראלי. ככל שיש יותר שנאה ואלימות משטרתית נגד חרדים, אז הם מתגבשים ומשיגים עוד תמיכה בקרב העם החרדי. וכמו כן המשבר הכלכלי גם יכניס אנשים להתחזקות רוחנית משיחית בדת ובכך הם או חלקם יהפכו קיצוניים התומכים בפלג.

לסיכום כולנו מנשקים; השאלות הן את מי ואיפה. יש המנשקים את המוות ויש את תורת החיים.

הפוסט מנשקי הקמיעות ומנשקי האלות הופיע לראשונה ב-קו 400.

אני ארצה להגיב לה על דבריה על סמך הבנתי בנושא:

ניתן לדון האם הרצל היה הציוני הראשון – ברם אם נגדיר את הציונות כפתרון בעיית היהודים הוא אכן היה הציוני הראשון ומחדש בתפיסתו ביהדות הלאומית ש-1. היא תפתור את הבעיה היהודית. ו-2. שהלאום מגדיר את היהדות ולא הדת. דברים אלו לא כל כך מסורתיים ומתנגשים עם היהדות הרבנית האורתודוקסית. התפיסה היהודית הדתית לא רואה כל כך מבחינה יהודית את הלאומיות כפתרון הבעיה היהודית וכן מתנגדת שהלאום יחליף את הדת.

למעשה הרצל היה פוליטיקאי טוב, ככזה הוא ידע שהוא צריך לגבש קונצנזוס ולכן להביא ראיה מנחמדות לחלקים מן העם זו לא ראיה מובהקת. לפיכך איני מתרגש מכך שהוא רואה תפקיד לרבנים, שהרי הוא צריך אותם שיעבדו בשביל הפרויקט שלו. לפיכך הוא גם לא מתנגש עם הדת בכל נושא, אלא מנסה לגייס מהדתיים תמיכה, וכמו שהוא עשה עם המזרחי. ולכן הוא היה צריך לתאר את השבת של המאמינים בצורה יפה על אף שהוא לא שמר שבת. הוא היה צריך לגייס הסכמה עממית.

בנוסף הרצל רצה שידברו במדינה גרמנית, כלומר הוא ראה עצמו כגרמני שרוצה מדינה יהודית גרמנית. יהודית בלאומיותה וגרמנית בנשמתה. הוא האמין שניתן לשלב, ניתן להיות בני אדם מתוקנים לאחר הקמת המדינה, להחזיק בארכיטקטורה יהודית זה לא אומר שהוא לא מתנגש עם היהדות הרבנית. וכן לגבי בית המקדש, מה זה שונה משחזור עתיקות כמו האקרופוליס ביוון. הוא יכול להיאבק ביהדות המסורתית ועדיין להתגאות בעבר של העם היהודי. הוא לא טיפש הוא ידע שסוג של לאום חדש צריך פרויקטים לאחד את העם. לכן הוא מתגאה על כך שעם ישראל שרד כל כך הרבה שנים מחוץ לארצו וכן שזה בזכות הדת.

ניתן לראות שהוא מזלזל קצת בזה שהוא מדגיש שהיהודים המאמינים מאמינים באל הבלתי נראה. וכן בזה שהוא אומר שהציונות היא שיבה אל היהדות, כלומר יכול להיות אדם שאוכל חזיר וחי עם גויה, אולם אם הוא ציוני הוא שב ליהדותו.

לא ניתן לראות בהרצל מסורתיות גדולה במיוחד. הרצל היה לאומי פרוגרסיבי אירופאי קלאסי שמקדם סדר-יום לאומי של עולם הזה נגד הסדר-יום הרוחני של גאולה וגן עדן של הדתיים. מדובר כאן בכיוון אחר לחיים. הוא ראה בעולם הזה טרקלין ולא פרוזדור.

למעשה מי שלומד על הרצל יודע שהוא חי חיים חילונים אירופאיים. לאחר שהוא ראה שההשתלבות אינה מצליחה, הוא לא חווה הארה רוחנית וחזרה בתשובה, אלא הוא מצא דרך חדשה, במקום להשתלב בין הגויים כי זה לא עובד, צריך לנרמל את העם, נרמול העם יגיע על ידי מדינה מתוקנת ואז הגויים ילמדו להעריך אותנו והבעיה היהודית תפטר, כלומר כעת יהיה קל יותר להתבולל ולהשתלב בין הגויים. וכן אם אין כבר שאלה יהודית בעולם אין להרצל הנמקה מדוע צריכה להיות מדינה יהודית. מבחינתו אין לו בעיה (לצורך הצלה ומתוך המשך חתירה להגעה לציון בארץ ישראל מסיבות אלו או אחרות) להקים מדינה יהודית באוגנדה ליהודים שאינם נחשבים כיהודים מבחינת ההלכה כל עוד הם ממוצא יהודי.

ואסיים בציטוט ממדינת היהודים:

"האם ניתן את כוהני דתנו למשול בנו? לא! האמונה היא אמנם הקשר המאחד אותנו; אולם חופשים אנחנו בכח החכמות והמדעים ועל כן לא ניתן לדחפים תיאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש. אנו נדע להחזיקם בבתי הכנסת שלהם, כשם שנחזיק את צבא הקבע שלנו בקסרקטינים. צבא וכהונה יכובדו מאוד, כדרוש וכראוי לתפקידיהם היפים. בענייני המדינה, עם כל ההערכה כלפיהם, אל להם להתערב, פן יביאו עליה קשיים מבית ומחוץ."

והנה כאן ניתן לראות את הרצל הלא מסורתי. היהודי המסורתי הוא בעל כבוד רב לרבנים ולדת וגם אם הוא רואה לעצמו היתר הוא חש בעניין חולשה, לפעמים עושה תשובה ובוודאי שלא יכלא את הרבנים בבתי הכנסת כמו חיילים לבסיס. הוא רוצה בהם תפקיד יפה, משהו לראווה אבל חסר מהות. הוא לא מוכן לנקוט בלשון יפה ורואה ברצון הרבני לקבע נורמות רבניות עניין של דחף לא רציונלי ובהמי כביכול. הוא היה נאור ומתקדם בעיני עצמו שהיה בטוח שהוא יכול להחליט לעם מה לרצות, ובמקום לעשות בחירות על תפקיד הרבנים והדת, הוא פשוט כבר דוחף לכך שהם יהיו שוליים ונוקט במילים משפילות שאותן הדגשתי. בנוסף הוא רואה בבתי הכנסת עניין שלהם ולא נקט בביטוי "שלנו". הוא מחוץ לבית הכנסת המייצג את הדת והמסורת.

תודה רבה לחברת הכנסת לשעבר עליזה לביא על כך שהעלתה הנושא וגרמה לי לחזור וללמוד את הרצל שוב פעם.

• למאמר המקורי מאת עליזה לביא: חרדים – יש יהדות אחרת

הפוסט הרצל לא משלנו הופיע לראשונה ב-קו 400.

הצעירים באו על אף החום הכבד והפתיעו את המארגנים בזאת שבאו לבסוף. אולם הם באו כי הם חשו צורך לחוות תרבות חרדית.

מדובר היה באירוע בשם "קומזיץ משוררים" מטעם תרבוס – חרדים עושים תרבות בשיתוף פעולה עם קו 400.

הציבור שמר על מרחק והקשיב למשוררים המרתקים בהנאה גלויה.

לאחר השעה 21:00 נערכה מדורה קטנה לצורך הכנת הקומזיץ בסגנון של הקיבוצניקים, תפוחי אדמה, בצל ונקניקיות.

חסיד אחד בזמן הזה הכין פופקורן וליטווק במקביל הכין קפה ותה.

בתוך היער, מול האש עמדו חבר'ה והקריאו, הסבירו וסיפרו על עצמם ועל השירה שלהם והקהל היה מרותק.

הייתה אווירה קהילתית חזקה מאוד, אולי בגלל הקורונה ואולי מחמת השירה והסעודה המשותפת ושמא בגלל התחושה הקמאית של מדורת השבט.

ישנה שאלה מדוע החרדים מודרנים מתקשים לקדם את האג'נדה שלהם. ואולי הסיבה היא כי חסרים המוסדות והכלים לקדם קהילתיות מסורתית. ברם ייתכן שהפיתרון הוא לקדם אירועי תרבות בשיתוף פעולה ואחדות של כמה ארגונים ובכל לקדם אווירה של אחדות, משפחתיות, ביחד ולבסוף נוצרת קהילה מאליה.

פירוט השירים שהוקראו באירוע

• אלול / משה שוסהיים
• אפרת ג'הסי
• מדות / יוסי לרר
• אבידות בת הרב / תום פרי
• שם ועבר
• בן ציון גולדשטיין / נביא בעירו

היכן הקשר אליכם – מאמר תגובה ל"קומזיץ משוררים"

הפוסט קומזיץ משוררים הופיע לראשונה ב-קו 400.

אחד המאפיינים הבולטים של החיים החסידיים הוא בכך שהדת כולה סובבת סביב החצר של הרבי; בית הכנסת של החסידות; טישים; מקווה נייעס; התוועדויות; שמחות החצר ושלל אירועים חברתיים-בידוריים, הנחשבים בעיני הבורים כגופי תורה וכיהדות שורשית ועתיקת יומין.

הקורונה פוגעת בכל מלבושי החסידות החיצונית, ומרוקנת עבורם את הדת היהודית-החסידית כמעט לגמרי. זאת לעומת היהודי הספרדי, שיכול ללמוד או לעשות מצוות או הליטאי שיכול גם לדבר ב'השקופע' מעבר ללימוד – כל אלו יכולים להיעשות גם דרך הטלפון ועם בני המשפחה.

זאת ועוד: בעולם החסידי כפי שאנחנו מכירים, יש שני היבטים:

להיות חסיד – לא כלל אשכנזי, המכונה ליטוואק, מת'נגד, יקה וכדומה.

להיות חסיד ספציפי – כגון חסידות, ויז'ניץ ובעלזא. כלומר, חשוב להם להיות חצר לעצמם, מבלי אינטגרציה עם זרים. כשהם מצוידים במוסדות חינוך נפרדים – הם מבדילים עצמם מהאתניות החרדית הרגילה.

וכבר ידוע ה'וורט' הנאמר בשמו של הרבי מגור, בעל ה'חידושי הרי"ם', על כך שהעופות הטמאים נאסרו כי הם אכזריים, והרי הגמ' אומרת: 'שהחסידה נקראת בשמה כי היא עושה חסד עם חברותיה', אם כך מדוע היא טמאה, הרי היא עושה חסד?! עונה בעל חידושי הרי"ם, שמכיוון שהיא עושה דווקא עם חברותיה…

לפי דעתי, הרבי מגור הראשון זיהה ורמז שבאופנה החסידית דואגים בעיקר לעצמם ולא לכלל העם. ולכן החסידות דומה לעוף ולא לחסידים הראשונים שהיו לא רק גומלי חסדים, אלא גם מיטיבים וצדיקים.

לפיכך אנו לומדים שיעור חשוב: לא לבנות יהדות סביב טקסים ומבנים. זה לא מתאים למגפה. צריך יהדות בתוך הגוף של היהודי. יהדות גם ללא רבי או חצר או בית החסידות, יהדות שיכולה לעבוד כשהקשר עם הדברים הללו מנותק, יהדות כזו היא חזקה יותר וקרובה לה' ללא מתווכים החוצצים בין האדם היהודי להוראות במקום לקשרו להשי"ת.

חסידים המזלזלים בחיים שלהם ושל זולתם מראים שהם לא מעריכים את טובתו של המקום ברוך הוא שנתן להם חיים ויכולת לעשות מצוות. חסידות שמקדמת מוות גם מראה באופן סמלי היכן היא נמצאת.

חור גדול מרחף לכאורה על התיאוריה שהצענו: הלא חסידויות גור וקרלין בולטות לטובה בשמירה על ההנחיות וזהירות יתר מהקורונה? על כך אשיב – היא הנותנת.

שתי החצרות מפורסמות בהיותן מושתתות על לימוד התורה. בגור צריך להזכיר כי שר הבריאות היה איש החצר יעקב ליצמן, יש להם גם קומדנטים שיכולים להסתובב בין קהלים קטנים, להפחידם ולחברם לקהילה.

בראשות חסידות קרלין עומד אדמו"ר הידוע בחריגותו. הוא מקדם לימודי בגרות לבנות, מתיר טלפונים חכמים ושימוש ברשת, אוהב לקרוא ספרי חול ובעל חיבה לספרי מלחמות והיסטוריה צבאית. החסידות מושפעת רבות מהליטאים, והקהילה הייתה שנים רבות בישראל ללא רבי. חסידיה לא כפופים ל"עבדות" החסידית המוכרת כיום, וניחנו בעצמאות.

הנה כי כן, ככל שיש לך זהות יהודית עצמאית וקומה תורנית זקופה – יקל עליך לעבוד את ה' באמת ובתמים, בשגרה כמו בימי מגפה.

הפוסט למה החסידים מזלזלים בקורונה? כי אין להם אלוקים הופיע לראשונה ב-קו 400.