"אני מאמין בשמש גם כשהיא לא זורחת, אני מאמין באהבה גם כשאיני מרגיש אותה, אני מאמין באלוהים גם כשהוא שותק" (נכתב על קיר במחנות השמדה).

טוב נו, בגדול אחרי טקסט כזה הכי מתבקש זה לשתוק ולהכיל את הנכתב, אך הוא צעק אליי ברעש מחריש אוזניים והתלבש בול למצב הנוכחי, שלי.

הטרפת הזו שכולנו חווים; הקרניים שאנחנו מצמיחים בהדרגה; השעמום הזה שאוכל וגורם לאנשים להתאבד בלייב על במת הטיקטוק; ולקרוא טקסטים שכתובים על קופסת הקונפלקס – יצרו אצלינו מצב חדש שלא ידענו שקיים בנו: מצב קורונה.

והמשפט הזה שמדבר על אמונה באלוקים גם כשהוא שותק, יצר אצלי מחשבה הפוכה, כי אלוקים במשבר הנוכחי לא מפסיק לצעוק.

הרעש הזה חזק ואירוני באותה מידה, החיידק הזה, ה'דני דין' המעצבן הזה, מוטט מערכות בינלאומיות, מדינות וארצות מפוצצות מבוטוקס טכנולוגי, ומחקרים פורצי דרך כולל הטסת בן אנוש למאדים.

היצור הקורוני הזה, צוחק בפנים של אנשים שמובילים עולמות של בינה מלאכותית וננו טכנולוגיות ועוד מילים מהמילון של ההייטקיסטים.

עכשיו אתם מבינים למה אלוקים צועק?

כי אף אחד לא יכול לו לנגיף, אף אחד לא יודע היכן הוא מתגורר ומי הם הוריו, הוא נסתר ונעלם הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, וכל בר דעת מבין שמי שיכול ליצור דבר כזה ולגרום ל'גדולי' עולם לפרוך ידיים עם כפפות בייאוש – זה רק בורא עולם, הוא שאינו נראה אך מושך בחוטים ומשחק בנו כמו בובות מריונטה, ומבקש רק דבר אחד: הכירו בי, תמליכו אותי, שום דבר פה לא במקרה.

ולמרות זאת ועל אף האמונה הברורה הזו, המצב הזה הוא פח. אני חווה אותו כעצמאית, כאמא לחמישה ילדים, כבת לאמא בסיכון גבוה, הנשואה לעובד חיוני, וכתושבת מודיעין עילית שלא מפסיקה לייצר כותרות.

בבקרים אני נהנית משקט יחסי עד שקקפוניית הלימודים מרחוק מתחילה לפעול ובו זמנית הבית מתעורר לחיים עם שיעור תנ"ך, אלגברה למתקדמים, 'מסכת שבת' בחברותא, ולימוד אותיות בשיטה עם שם מוזר, או אז אני מלקטת מכל אזור ספלי שוקו מיותמים, קופסאות טונה בשמן ומשמשת כפעמון נייד כל חצי שעה.

בצהריים אני 'מזמזמת' בלי הפסקה עם לקוחות כשברקע יורשיי בוחנים את בבואתם על שטח העבודה שלי.

בערב אני עסוקה בנחמה עצמית שככה זה כולם, ומקנחת בשאריות מצה עם נוטלה, עוגת שמנת שחוותה בידוד במקרר, בקצפת עם תותים כי זה מה נשאר ברמי לוי אחרי ההסתערות היומית.

עכשיו אתם מבינים למה אלוקים צועק?

כי הוא הראה לי בדרכו המיוחדת שאין לי שום קונטרול על החיים שלי, וחיי נכון לעכשיו נתונים בידם של החמישייה הקאמרית שלי, בגחמותיהם במאווייהם, במידת הזומביות שלהם וקצב התזוזה שלהם על קירות הטיפוס של עצביי.

כי הוא שיבש לי את הפגישות ואת ההרצאות ואת הקורסים שהייתי אמורה להעביר, והלקוחות מתקשרים ומבקשים שאנווט אותם באוקיינוס השוצף הזה שלא מוצאים בו חוף עדיין, והעסק שלהם הופך להיות שלי (כי אני, בעוונותיי הרבים, יועצת עסקית) והבעיה שלהם היא הבעיה שלי, ובבת אחת אני אחראית לכל העסקים שסביבי, ונואמת להם בפאתוס שהניצוץ חייב להישמר, והשפיות חייבת להישאר, בשעה שהמילים האלה חולפות ליד אוזניי הדמבו שלי משימוש יתר במסכה ולא נכנסות פנימה כי הם מילים גדולות מדי ויפות מדי.

ואנוכי עייפתי. שבעתי מערימות של מלל ממוחזר, והבטחות של לובשי חליפות אצל יונית, ומריבות וכסת"חים של בעלי תפקידים עם אינטרסים, וזלילת חרדים לתאבון, ומלחמות צפויות, ומעוד יום חמישי שאחריו בא שבת.

עכשיו אתם מבינים למה אלוקים צועק?

הפוסט תבחרו כותרת: למה אנחנו מתאבדים בטיקטוק? או – למה אלוקים צועק? הופיע לראשונה ב-קו 400.

בא נתחיל מזה שאני לא חרדית קלאסית, סבבה? לא עומדת בפרמטרים מחמירים, מחרידים – או איך שלא תנסחו את זה – של בית יעקב קלאסי. כשתפגשו אותי ברחוב, לא תגידו זו חרדית 'פר אקסלנס' ואני חיה עם זה בינתיים בשלום.

בבחירות האחרונות למשל (זוכרים לפני אלפיים שנה כזה?) צעדתי בגאווה ושמתי ג' קבל עם ועולם.

התגובות של עוקביי לא איחרו לבא…

את??? מצביעה ג'? איך קרה כדבר הזה? האמת שזה גם הפתיע אותי כי לי זה פשוט.

ר' חיים קנייבסקי טרח לבא לעירנו בכדי לעודד את ההצבעה לנציגים החרדיים, וגם אם לא ממש מתאימה לי ההתנהלות שלהם או לא הייתי סומכת עליהם בעת צרה – עדיין טבעי לי להצביע למקום שאני יודעת שיגן וישמור על עולם התורה, שילדיי מהווים חלק בלתי נפרד ממנו, גם אם החיצוניות מטעה קצת.

עד פה הבנתם?

יופי.

עכשיו בואו נעבור לחלק המעצבן של הפוסט.

היום בבוקר השמעתי ברשתות החברתיות את תחושת הרוגע שלי שהבן שלי נסע לישיבה לעסוק בלימוד תורה, בעקבות צוויו של ר' חיים קנייבסקי אמש.

למה שיתפתי את זה אתם שואלים? אולי כי לא מצאתי בדיחה פופולארית והסרטון התורן שנשלח ברשת לא היה מגניב מספיק, אז העליתי פוסט מקורי לשם שינוי.

אממה, נפתחה נגדי מלחמת עולם, אני לתומי חשבתי שבקבוצות מסתובבים חרדיות וחרדים אך התברר לי שטעיתי ביג טיים. קיתונות של בוז ועלבון שמכוונים לגדול בישראל שלא מביישים גם את הפיד של עיתון הארץ.

הקלות הבלתי נסבלת של שימוש בפסוקים מהתנ"ך כמגבה צדק ואמת וזלזול מכוון נגד מי שנחשב גדול הדור 'כמעט' ללא עוררין, עוררו בי קבס אמיתי.

לא מבינה, באמת, למה נועדו גדולי התורה אם לא לעתות צרה, בהן דעתם היא היחידה הרלוונטית, כי הראייה שלהם שונה ורחוקה הרבה ממה שנראה לנו?

איך בחור או בחורה שחלב נוזל על שפתיהם מעיזים לשלוח חץ בגדול כזה רק כי דעתו לא ממש מסתדרת עם עולמם הנאור? נשגב מבינתי וכואב.

מודה, אתמול כשהתפרסם דעתם של הגדולים חוויתי אי נוחות ורגשות חצויים, אך לא העזתי לומר משו כי ברור לי שיש כאן משהו שאני לא מבינה.

עכשיו יבואו כל אותם נשמות צודקות שישכנעו אותי כי אין לי עמוד שדרה ואיך זה שאני לא מקשיבה להם בהכל ופתאום כן, ובעצם זה חילול השם וכל הבלה בלה בלה הזה.

כן, זה טוב לי ונח לי לשאול בפרט בענייני חיים ומוות, כשאני הקטנה לא מבינה כלום ממה שקורה ורק חשה שקברניטי המדינה בכאוס מוחלט ובלבול, שזה רק מעצים את תחושת האין אונים.

אז רגע לפני שאתם שוללים לי את ההורות, ונחרדים מכך ששלחתי את בני לחזית (תקנאו), תסתכלו רגע פנימה אל עצמכם, אם לא במקרה אתם חלק מהעדר הזה, שעושה ככל שיורו הליברלים והנאורים, וחושבים שלדעות ישנות מזקנים עבדקנים אין זכות קיום.

מעניין מי אמר "ונשמרתם לנפשותיכם מאד". (הטעות במקור)

היו שלום.

הפוסט אז אני לבושה מודרנית אבל מצייתת לר' חיים בקורונה, יש לכם בעיה? הופיע לראשונה ב-קו 400.