זה סיפור על יהודי ממאה שערים שכל חסכונותיו כמעט וירדו לטמיון, אלמלא תושיית בנו. ויותר מכך זה סיפור עלינו. על הדברים ששכחנו בדרך. על אבדן תחושת האבל. מה הקשר? הטו לבכם לכתבה
יואל דוד סטרשונסקי עזב את השטייטל החמים לטובת קריירה בוורשה הגדולה • שנות הזוהר הקצרות הסתיימו בחטף, לא לפני שזכה לחיבוק אחרון מהחברים בכור מחצבתו • ולסיפור שלו יש הרבה יותר אקטואליה מנוסטלגיה
הרבה מלל נשפך על היחס לחרדים בימי הקורונה, אבל סרטון אחד, קצר, קולע ונוקב, הצליח להחדיר את המסר וגרף אהדה והזדהות • על היוזמה: 'הציבור החרדי ממלכתי', 'תג מאיר' ו'אידאה'
אני צועד מדושן עונג. בראשי דברי תורה, בידי חלה ריחנית. ואז היא הגיעה, מתחננת שאתלווה אליה • אבל מי שבאמת גדעו את ההתעלות היו חבריי. הם הציעו סיגריה, אני ניהלתי דיאלוג עם הכלבה • גרשון מושקוביץ מסכם שבת
שם המשפחה המקורי ואסבוצקי, אלא שהוא הוחלף לשם יוצר כלי המשכן המקראי • האב היה אמן רב תחומי שהקים מוזיאון ליצירה יהודית-דתית בקריית שמואל • הבן יאיר הביא אמירה משלו, והשושלת רק הולכת ומסתעפת
ויהי ככלות הסגר, גמרתי אומר בליבי לצפות מקרוב אחר מדינת תל אביב • בעודי הולך לתומי, ננעצו בי עיניו של אותו הלך מגולח למשעי ומקועקע לרוב • או אז התנהל בינינו הדו-שיח הבא: