כי זו היתה גדולתה, לתת לכל אחת את ההרגשה הזאת.

לפני 22 שנה, כשגיליתי שאני בהריון עם רביעיה טבעית ועם שלשה ילדים קטנים מתחת לגיל 6, אז אחרי פגישה אצל פרופסור סמואלוב במחלקת הריון בסיכון גבוה בשערי צדק, הגעתי לרבנית קניבסקי מבוהלת ובוכה.

״מה יהיה?״ שאלתי.

הרבנית הכניסה אותי למטבח הקטן והכי חם שבעולם ברחוב רשב״ם 23, ותוך כדי הוצאת החלות הריחניות מהתנור חייכה אלי, הגישה לי כוס שתיה ופרוסת עוגה, ואמרה לי:
״הכל יהיה בסדר בעזרת ה׳, אני אתפלל עלייך.״

בט״ ז אלול תשנ״ח נולדה רביעית בנים מושלמת, בשבוע 35 במשקלים של 1800-2100.

שבועיים בפגיה והביתה.

כשהרביעיה חגגה בר מצוה, הגעתי לבית הרבנית להודות ולהלל, ביקשתי להזמין אותה להשתתף בשמחת הבר מצוה שהיא שותפה לה.

לא אשכח את המשפט הכי רומנטי ששמעתי בחיי:
״אני כמעט ולא יוצאת מבני ברק רק כדי לסעוד את אבי הרב אלישיב (זצו״קל)

הרב (רב׳ חיים קניבסקי שליט״א) אומר לי שהלימוד שלו לא אותו דבר כמו שאני לידו. הוא זקוק לי״.

התחבקנו, התנשקנו (זוכרים שפעם פעם היינו עושים את זה?) ויצאתי מבית הרבנית.

יצאתי לכיוון רחוב רבי עקיבא והלכתי לשתות קפה אצל חברתי האהובה פזית רבין.

לפתע הנייד מצלצל.

הרבנית בת שבע קניבסקי מבקשת לדבר איתי.

אני לא נושמת.

״יעל מה שלומך זו בת שבע, נזכרתי שלא הבאתי לך מתנה לבחורים לבר מצוה, את יכולה לחזור?״

לקחתי מונית וטסתי בחזרה לבית שברחוב רשב"ם .
הרבנית ישבה וכתבה בספר ״אורחות יושר״ של בעלה הצדיק, לכל חתן בר מצוה, ברכה בנפרד.

לבן ציון, ליוסף, לשלמה ולישי.

ושוב חיבוקים. ודמעות, ואז היא בקשה:

״תתקשרי אלי בערב הבר מצוה, מתוך אולם הארוע כדי שאברך אותם שוב.״

הבר מצוה נחגגה ברוב שמחה.

למחרת תוך כדי שאני מורידה את האיפור מהפנים אני בודקת את השיחות בנייד בתא הקולי:

״שלום יעל, זו בת שבע, אני מתקשרת אלייך מבית החולים לברך את הרביעייה אבל את לא זמינה.
מזל טוב, מזל טוב כל טוב.
בת שבע קניבסקי״.

יז בתשרי, יום פטירתה של הרבנית בת שבע אסתר קניבסקי

הפוסט הרבנית קניבסקי שלי הופיע לראשונה ב-קו 400.

אמרתי לו שאני לא נוהגת לדבר פומבית ״על זה״, אבל על 11 פעמים אני מוכנה להודות.

נכון, אצלנו הנושא הזה הוא קודש קודשים, לא מדברים ״על זה״.

לא מסבירים לילד בן שלש איך ילדים באים לעולם, אבא ואמא לא מסתובבים ערומים בבית כדי ״שנרגיש טוב ונוח עם הגוף שלנו״ (כמובן שאדבר עם ילדיי על מוגנות מינית).

אנחנו לא מדברים ״על זה״ עם הנערה המתבגרת ומציידים אותה באמצעי מניעה, כי אין צורך. פשוט אין צורך, באמת.

אין צורך!!

ואל דאגה עשרה שיעורים אצל המדריכת כלות עושות את העבודה. ולא רק ילדים.

והלב תמיד ינתר לי לראות חתן וכלה שיוצאים מחדר היחוד, שלובי ידיים. לראשונה.

שמעתי מכלה צעירה שסיפרה לי שהמדריכת כלות שלה אמרה לה: ״כל מה שראית בדרך לסמינר בית יעקב מהחלון של קו 15 ברחוב יפו – אצלך בחדר הכלולות״.

הכל בעיתו.

הכל בזמנו.

נותנים לטבע לעשות את שלו, בקצב שלו, אין צורך להאיץ בו.

החיים ותשוקתם מניעים את כולנו, את היקום כולו.

הבית היהודי הוא קודש קודשים, אין זוגיות פתוחה, ומה זה למען השם ״זוגיות פוליאמורית״?
שאני אמות.

יתכן ואני עתיקה, מיושנת, מהדור הישן, אבל אני עדיין מתביישת להתפשט ליד אמאשלי, ומהבלנית במקווה.

חשומה

וכשאני בחדר המתנה אצל הרופא שיניים עם ילדיי וקופצת במסך פרסומת לבירה עם רמיזות מיניות, או הילדה החמודה הזותי עם השיר לאורוויזיון שמקפצת על הבמה, ותוך כדי השיר נוגעת ב״זה״, ולא כי מגרד לה אלא כחלק מביצוע השיר. אני רוצה למות מבושה.

וצודקת אמאשלי ,מזל הדתיה מדימונה (העיר המופלאה הזאת, בדרך לאילת).

אין על ארק לכאבי שיניים.

יעל מזרחי, פעילה חברתית, משתתפת "עוד ניפגש, רל'שית נציב שירות המדינה, חרדית, ואם ל-11.

הפוסט על 11 פעמים אני מוכנה להודות הופיע לראשונה ב-קו 400.