חֲנוֹךְ עַל פִּי דַּרְכּוֹ

לִכְשֶׁיַּזְקִין, סוּר מִמֶּנּוּ.

גַּם כִּי יֵלֵךְ בְּכוֹחוֹת עַצְמוֹ 

יִגַּע בְּתַנּוּרֵי חַיִּים לוֹהֲטִים, 

יִכְאַב 

יִדָּלֵק 

יִכְבֶּה

וְיִזְעַק בְּהֵחָבֵא,

הַלְעִיטֵהוּ וְחַי. 

אַבָּא חוֹנֵךְ יֶלֶד חוֹנֵךְ אַבָּא חוֹנֵךְ יֶלֶד. 

יֶלֶד חוֹנֵךְ אַבָּא, 

עוֹשֶׂה לוֹ בֵּית סֵפֶר.

חֲנוֹךְ לַאַבָּא עַל פִּי דַּרְכּוֹ

רַק כִּי יַזְקִין, 

יָבִין.

בשולי המילים

4 שנים ברחוב, 200 מוצאי שבתות לבנים ומאות נערים מקסימים שפגשתי, לימדו אותי יותר מאשר למדתי בכל שנותיי בלימודי התואר בפסיכולוגיה. בכל פעם אחרי משמרת ערב בניידת הרחוב של עמותת עלם הייתי שב הביתה ומהרהר עד שראשונות הציפורים החלו בציוץ השחרית שלהן.

שנה חלפה ועדיין מבליחות בי מדי פעם תובנות חדשות. כולן הורתן באותן שיחות אל תוך הלילה עם כל נער ונער באשר הוא שם. סיפרו על הורים שיותר משמצפים להם שישובו הביתה, מצפים מהם שישובו לתלם. סיפרו על איבה ושנאה לדת בד בבד עם אהבה גדולה לאלוקים. רוב הנערים גדלו מאז והתיישרו בתלם כלשהו. רק אני נותרתי עם סל של זיכרונות, שאלות ותובנות.

הפוסט חנוך הופיע לראשונה ב-קו 400.

בשולי המילים

ככל שנקפו השנים והתרחקתי מימי הישיבה, היה ליבי נוקפני מדי שנה לא על אימת הדין, אלא על כך שאיני חש אותה.

יום אחד התגלגלה לידי שיחה נאה בה נתגלתה לי השקפת עולם חסידית, השונה לחלוטין מזו עליה גדלתי, גישת המלך בשדה. לפיה אני לדודי ודודי לי כפשוטו (דוד=אוהב). דירשו ה' בהמצאו כהזדמנות נהדרה לבקש ולחוות קירבת אלוקים בהיותו נגיש ואקסטרה קשוב.

זוהי אותה חמדה גנוזה שנעלמה ממני בחסות החינוך הליטאי, את גילויה אני חוגג מדי אלול באלולו.

הפוסט אלול תשע"ז הופיע לראשונה ב-קו 400.