מִן הַהֵיכָלוֹת הַמּוּאָרוֹת

שְׂאִי עֵינַיִךְ, אֶל הַמְּרַקֵּד וְהַיּוֹנֵק וְהַצּוֹחֵק וּמְזַמֵּר יְחִידִי, לְפָנַיִךְ

מִן הַהֵיכָלוֹת הַמּוּאָרוֹת
מִן הַמְּבוֹאוֹת הַמְּפֹאָרוֹת
מֵאוֹת וּרְבָבוֹת, מִן הַקּוֹל, הַזֶּמֶר, הַשִּׁיר וְהַמְּפַזְּזִים.
מִלֵּב הַיָּחִיד מִלִּבּוֹת הָרַבִּים, הַאוֹחֲזִים.
מִזֶּה אֲלָפִים, בַּשָּׁנִים.
מִלִּשְׁכַּת הַגָּזִית, לְקֶרֶן זָוִית.
תּוֹרָה,
מֵעֹמֶק לְבָבָם
חוֹבְקִים אוֹתָךְ
בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָם
חַיּוּתֵךְ חַיּוּתָם
לֹא מֵעֵבֶר לַיָּם אַתְּ, עֲבוּרָם
בְּפִיהֶם וּבִלְבָבָם.
לַעֲשׂוֹתָם.
קְרוֹבָה. אֲהוּבָה. חֲשׁוּבָה.
יְחִידָה, אֲחִידָה, צְמוּדָה.
בַּעֵת הַזּוֹ.
לִפְנֵי בּוֹא יוֹם כְּלוּלֹתָיִךְ.
יוֹם שִׂמְחָתֵךְ עִם בָּנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ.
שְׂאִי עֵינַיִךְ,
אֶל הַמְּרַקֵּד וְהַיּוֹנֵק וְהַצּוֹחֵק וּמְזַמֵּר יְחִידִי, לְפָנַיִךְ.
אֶל הַנַּעַר, הַשּׁוֹקֵעַ בְּאִמְרֵי שְׁפָרַיִךְ
אֶל הֶחָכָם הַמִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּתָגֵי אוֹתִיּוֹתַיִךְ
אֶל הַמַּחֲזִיקוֹת וְהַמַּחֲזִיקִים, בַּנֹּעַם נְתִיבוֹתַיִךְ
שְׂאִי אַלְפֵי, בִּרְכוֹתַיִךְ וְאַהֲבוֹתַיִךְ.
גַּם כִּי, רְחוֹקִים וּמַרְחִיקִים
בַּמֶּרְחָבִים הַפְּתוּחִים
מִבַּעַד לַחֲרַכִּים
בְּבִידוּדִים מְעִיקִים
מִתּוֹךְ סְגָרִים וְאִסּוּרִים.
תּוֹרָה,
שִׂמְחִי עִמָּהֶם. אַמְּצִי לְבָבָם. אֶל חֵיקַיִךְ.
כִּי הֵמָּה, עוֹשֵׂי דְּבָרַיִךְ.


כתבה: מיכל רוזנר http://www.ysviva.org/
ציור: עטי ברקלי [email protected]
מוקדש לכל המבודדים והנשמרים.

יוצרת: עטי ברקלי [email protected]

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך גם

אִם אֶפְשָׁר

אִם אֶפְשָׁר שֶׁהַשָּׁנָה הַזּוֹ, הַנִּכְנֶסֶת, תִּתְאַמֵּץ קְצָת יוֹתֵר לְהַסְבִּיר פָּנִים • שֶׁנּוֹשִׁיט לְשָׁלוֹם יָד בִּלְתִּי מְהַסֶּסֶת, וְנוּכַל לְחַבֵּק רִגְעֵי אַהֲבָה קְטַנִּים

80 שנה אחרי: מותו הטראגי של החזן ההולל, הוא הסיפור של כולנו

יואל דוד סטרשונסקי עזב את השטייטל החמים לטובת קריירה בוורשה הגדולה • שנות הזוהר הקצרות הסתיימו בחטף, לא לפני שזכה לחיבוק אחרון מהחברים בכור מחצבתו • ולסיפור שלו יש הרבה יותר אקטואליה מנוסטלגיה

בְּמוֹצְאֵי מְנֻחַה

מוּל סְטֶנְדֶּר – מִתְכַּנֶּסֶת נְשָׁמָה • לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה • דוד דרוק מכניס אותנו לאווירת סליחות

בערל נרדם

ששששש בערל תישן, אני שומרת עליך

סימה בליליוס

סימה בליליוס – האשה שהדיחה ראשון לציון

הנרות הללו

וילדי הקט עומד בחלון
ומצמיד את אפו לזגוגית
מצייר באדים חיוך עם תקווה
מתבונן הוא בנרות ועיניו משתאות

בזמן הווה

אמנית חרדית ניצלה את תקופת הקורונה כדי לחזור לתחביבה הישן, ציורים אימפרסיוניסטים עזי צבע. בתערוכה ייחודית שהתקיימה בימים אלה הוצגו יצירותיה המספרים מסע ייחודי בין מגזרי ובין יבשתי.

No data was found

אולי יעניין אותך גם

רוצים להיות מעודכנים?
הירשמו לניוזלטר שלנו