
וְהָיוּ לִי הַשָּׁנִים שֶׁל שָׂם וְעֵבֶר, כְּנֶטַע זָר בְּשֵׁבֶט יִשָּׂשׂכָר. שָׂם לִימְּדוּ שֶׁאַהֲבָה זוֹ מִילָּה גַּסָּה, וְהָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּסִידּוּר מָלֵא

וְהָיוּ לִי הַשָּׁנִים שֶׁל שָׂם וְעֵבֶר, כְּנֶטַע זָר בְּשֵׁבֶט יִשָּׂשׂכָר. שָׂם לִימְּדוּ שֶׁאַהֲבָה זוֹ מִילָּה גַּסָּה, וְהָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּסִידּוּר מָלֵא


יוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁאֵין שֵׁנִי לוֹ
לוּ הָיָה לוֹ שֵׁנִי, הוּא. לֹא הָיָה

אוריאל צייטלין כועס. על טכנאי מפתח תקווה, על פרופ' מהאקדמיה, ועל התקשורת בימי קורונה • "ללקק זה מדבק" – טור סוער

דיון בקזינו שכוח בעיירה מנומנמת בבלוגריה, נוגע בנקודה הרגישה של עולם הישיבות בישראל

ישבנו בחושך, עייפים, רעבים וצמאים עד כדי עילפון. חרבותינו מונחות שמוטות לצידנו, אך תיאוריו של מתתיהו ריחפו באוויר, טווים קורים של חיים בצל המוות • יצירה היסטורית

בין שיחה של זום לשמחה של מרפסות, שורות עגמומיות לרגעים פחות מוארים

לָשִׁיר בְּלִיטָאִית עֲמֻקָּה דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי • הוקרא באירוע קומזיץ משוררים