יְמֵי אוּרִים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת
כְּבָר כָּלְתָה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק,
וְחַלּוֹנוֹת הַבָּתִּים בּוֹעֲרִים
בְּנֵר אִישׁ וּבֵיתוֹ.
רַק אֶצְלִי הַחַלּוֹן סָגוּר
מְרוּחוֹת שִׁלְהֵי כִּסְלֵיו,
וַאֲנִי פַּךְ קָטַן
לְלֹא בַּיִת אוֹ חוֹתֶמֶת.
וְהַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קוֹדֶשׁ הֵם
וֵאֶיּן לִי רְשׁוּת,
אֵלּוֹקַיי
אֵיֶּן בִּי עוֹד יְכוֹלֶת,
לִראֹותָם לְבַד…
ושם בתוככי ביתם הקדוש, הישן והנושן. כמו כוחם איננו נדוש, ניצתים בן רגע, ככבשן • שיר אהבה לבני התורה
סם גרין חולק איתנו את סיפורו של צבי דוד, פרק אחרון בטרילוגיה.
הגשם יורד על עולמו הקטן בטיפות גדולות של שאלה ללא מענה
רעש והמולה בפושקאר ה"קדושה", אך מבפנים קול דממה דקה
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם שַׁלְהָבוֹת מְרַקְּדוֹת, שֶׁתַּמְשִׁיכוּ לִנְצֹר אֶת סוֹדִי • ישראל אדלר
היא הייתה בחורה מושלמת. יפה, מוכשרת, היה גם סידור מלא. אבל היא לומדת הדף היומי. עליתי לשאול את הראש ישיבה
כמה שאעשה, אשתדל להיות טוב, לרַצות • אפעם זה לא יהיה מאה אחוז
כי אין מושלם
