אברהם

רבונו של עולם,

כל חיי הייתי יחידי בעולם,

כל חיי הייתי לבד, האמנתי בך, התהלכתי אותך, דבקתי בך,

אבא ואמא ממש לא אהבו את אהבתי אליך,

ממש לא חיבבו את תשוקתי אליך,

כל כך נפגעו שהודעתי להם שאני הולך, הולך לי, לארץ רחוקה רק בשביל לעבוד אותך.

הסתובבתי לאורכה ולרחבה של הארץ, לא הנחתי מקום בלי להזכיר את שמך.

אבא,

הייתי "אחד",

הייתי מיוחד,

ונשארתי אחד.

תן לילדי, ליוצאי חלצי,

את הזכות הזאת להיות "אחד",

אנא.

ואז הגיע היום הזה ששמעת את רחשי ליבי,

שקיבלת את תפילתי,

יצאתי החוצה,

הבטתי היטב התרכזתי והתחלתי לספור,

לא הצלחתי.

החושך הוליד כל רגע ורגע כוכב חדש,

כל שניה צצה לה נקודת אור ממעמקי החושך.

ואז פנית אלי, 

והבטחת לי "כה יהיה זרעך",

כל אחד מבניך, כל אחד מעם ישראל,

יהיה "כוכב",

יהיה "אחד",

כל אחד מבניך, שתחפש ותעמיק בחושך לפתע יפתיע אותך עם אור גדול,

הנשמה שלו תאיר למרחקים עצומים ואורה לעולם לעולם לא יכבה.

והנה רבונו של עולם,

הם כבר אלפי שנים בגלות,

הם עברו הרבה, אתה יודע!

הם עמוק עמוק בחושך,

אבל עדיין, הברכה שלך.

בכל פעם שאני רואה כמה אור מפיצים הקטנטנים שלי,

כמה חושך הנשמה שלהם מאירה,

כמה אור יש בכל אחד ואחד מהם,

אני מודה לך,

אבא אהוב.

על כל כוכב שלי שמאיר,

על כל כוכב שלי שנשמתו מסלקת את החושך,

וכבר ממש מתחנן מבקש ומתפלל,

מתי כבר יאיר היום,

ותתקיים הנבואה,

"אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח".

אברהם