לו הייתה לי תיבה שכזו
להפליג על גבה לברוח הרחק
מהמבול החברתי השוטף את עולמי.
לו הייתי יכול לאסוף עימי
שניים שנים, שבעה שבעה
זוגות ויחידים, אנשים ובעלי חיים.
ולצאת.
למסע בו נמצא את השלם ולא נחפש את החסר
בו נלמד יחד לצוף מעל קשיים
להתחזק ברגעים בהם
התחושה כי התיבה מתהפכת.
להביט מבעד לחלון הזדמנויות, ולא מבעד לזגוגיות מטושטשות
לחיות בחלום על יונה ועלי זית
ולהפוך את הטלטלה האנושית
לאי יציב של אחווה.
לא חייבים להגיע להסכמה בכל דיון בתיבה
אבל איש בתוכה לא יבקש להטביע אותה.
הגשם יורד על עולמו הקטן בטיפות גדולות של שאלה ללא מענה
הרב דוד ברוך וולק הוא אמן מחונן, אבל גם הוא מודה: "רבים וטובים מתקשים עם האמנות שלי" • מדוע בחר באמנות האותיות הקדושות ואיך הן משפיעות על העולם? • וגם: ציור דיגיטלי לחנוכה
וְאֵיךְ אֶקְרָא לְכָל שִׁכְבָה בִּשְׁמָהּ • בִּידֵי רְסִיס עוֹצְמָהּ • נָפַלְתִּי, נִשְׁבֵּיתִי בְּקִסְמָהּ
מה יש לך, אתה רציני? זה סאפ, זה כמו חסקה אבל זה ספורט • פרק נוסף בסיפורו של אומץ לחרדים
הַיּוֹם הֵם בָּאִים אֶל בֵּיתְךָ בְּיִרְאָה, טְהוֹרִים • אֵיכָה יִתְפַּלְּלוּ עִמָּנוּ, דַּלִּים וְרֵיקִים?!
זה סיפור על יהודי ממאה שערים שכל חסכונותיו כמעט וירדו לטמיון, אלמלא תושיית בנו. ויותר מכך זה סיפור עלינו. על הדברים ששכחנו בדרך. על אבדן תחושת האבל. מה הקשר? הטו לבכם לכתבה
הוּא רַב עִם אַבָּא, עָזַב אֶת הַבַּיִת וְעָבַר רָחוֹק. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד, דָּפְקָה הַמִּלְחָמָה עַל הַדֶּלֶת
